עיקר תוי"ט על כתובות יב
משנה כתובות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דאי לא אמר אתם עדי פטור, מטעם שלא להשביע את עצמו כדפירש הר"ב במשנה ו' פרק ג' דסנהדרין. והתוס' כתבו דפטור גם כן מטעם משטה אני בך. אבל בטוח"מ סי' פ"א כתב, בלא שום חולק דליתא טענה זו אלא כשהיתה ההודאה על ידי תביעה. ובנידון דידן לא משמע שהיתה שום תביעה ומכי אמר מיהת מתחייב אע"פ שמעולם לא היה חייב לה כלום. הר"נ:
(ב) (על המשנה) חמש שנים. דיברו בהווה, שכן מקפדת שתהא ניזונת עד שתהא בת שבע שנים ואין האשה מתקדשת עד אחר זמן יניקה דהיינו עשרים וארבעה חודש כדאיתא באבן העזר סימן י"ג. [ולעיל בפרק ד' משנה ו' פירש הר"ב] דקטני קטנים נקראת בת שש שנים, ומקפדת עוד על שנה. תי"ט:
(ג) (על המשנה) לאחר. שגירשה הראשון. רש"י:
(ד) (על המשנה) הבעל כו'. סלקא דעתך דלא מחייב, דכיון דיש לה מזונות מאחר, כאילו התנה עמה על מנת שאין לה עליו מזונות, קמשמע לן. תוס':
(ה) (על המשנה) והן כו'. אצטריך, סלקא דעתך דלא פסקו אלא כל זמן שלא נישאת. תוס':
(ו) (על המשנה) מתו. משום בנותיהן דאין להם מזונות אלא לאחר מיתה אצטריך למתני אם מתו. ולאשמועינן דאין להם אלא מבני חורין ואפילו קנו מידו. אבל בבת אשתו הוא הדין דאפילו בחייהם היה יכול להשמיענו שהיא ניזונת מהמשועבדין. המגיד:
(ז) (על הברטנורא) היינו כמסקנא בגמרא דמוקי למתניתין בשקנו מידו או שחייב עצמו בשטר, כלומר, אם צוה לכתוב שטר. אבל בההוא גוונא שכתב הר"ב לעיל שאמר לעדים אתם עדי, לא, דמלוה על פה בעדים לא גבי ממשעבדי. ועתוי"ט:
(ח) (על המשנה) כבעלת חוב. ומיהו לאו בעלת חוב ממש קאמר, שאם מתה אין לה מזונות. ולא דמיא לנישאת, דנישאת בת מזונות, וזו אינה כן:
(ט) (על הברטנורא) ודבר תימא הוא לדייק הכי, וכי סגי ליה לכתוב את תהא יתבא, אלא לא סגי ליה בלאו הכי וליכא למידק מיניה כו'. אבל בגמרא הכי איתא, נקטינן מדור אלמנה שנפל כו', שמעת מיניה דלא דייק כלל, אלא דהכי נקטינן מקמאי. תוי"ט. ועיין עוד:
(י) (על הברטנורא) פירש רש"י, בני אדם שעוזרין זה את זה ומשתכרין ומזל דרבים עדיף. ולשון הר"מ, דזמשה שהיה מזונות כל אחד מהן קב כשיאכל לבדו, אם היו חמשתן בבית אחד ואוכלין בעירוב מספיק להן ארבעה קבין. והוא הדין לשאר צרכי הבית:אין ליך כו'. כי אם לפי ברכת הבית. אבל בפוסק לבת אשתו דלעיל תנן דמוליך לה מזונותיה כלומר כל המזונות משלם, והיינו טעמא, דהת, ם מחייב עצמו בחוב, מה שאין כן הכא דבין כתב ובין לא כתב מתחייב מכח תנאי בית דין, ומעיקרא כי אתקון הכי תקינו. תוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) ואפילו מרתא בת בייתוס דכתובתה מרובה, דלפום גמלא שיחנא, כלומר לפי העושר היו מתנותיה מרובות. גמרא:
(יג) (על המשנה) עשרים וחמש שנים. בגמרא פריך, אמאי, קודם שקיעת החמה גובה כתובתה, לאחר שקיעת החמה לא גביא, בההיא פורתא אחילתא, ומשני, כל מדת חכמים כך היא כו'. ומסקינן בגמרא דמחלוקת כשאין כתובה יוצאת מתחת ידיה כגון במקום שאין כותבין, דאי כתובה בידה דברי הכל דגובה לעולם בין שהיא בבית אביה בין שהיא בבית בעלה. והלכה כחכמים:
(יד) (על המשנה) מזכירין. הכא ודאי איבעי למיתני מזכירין, דאי תני זוכרין, הוה משמע אפילו בינם לבין עצמם, וליתא, אלא שיתבעו. תוי"ט: