עיקר תוי"ט על כלים יב

משנה כלים, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דמסברא לא מרבינן מוכל שכתב בפרק דלעיל משנה ח' אלא טבעת אדם. משום דתפסת מועט תפסת כו' ועתוי"ט:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) גירסת הר"ש אונקיות. ופירש, הם כף של מאזנים ויש להן בית קבול שעשויין כמין כוס קטן:

(ג) (על המשנה) בעלי בתים. תימה, מאי שנא של בעלי בתים, של סרוקות נמי אינו טמא אלא כשיש בו אונקיות. ונראה לי, דסבירא ליה דסרוקות כולן יש להן אונקיות, פירוש כפות של בית קבול, אבל של בעלי בתים שאינן רגילים לשקול כל כך, יש שיש להם מאזנים שאין בית קבול לכפות מאזנים כו', להכי נקט אם יש בהן אונקיות [אף על פי שאין להם בית קבול] טמאה. מהר"מ:

(ד) (על הברטנורא) והר"מ בנוסחת ארץ ישראל פירש אקון הוא סל הציידין ותמונתה מפורסמת אצלם והיא כמו תיבה מעץ בו אונקליות יתלו בו כיס יכנס הדג בו ולא יוכל לצאת ממנו:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) והר"מ מפרש, ברזלים קבועים שבמוקד לשמור אותו מן השריפה במהירות זמן. והכ"מ כתב שנראה לו שהם ברזלים התלויים במוקד ובסופן מזלגים שהקדירה תלויה בהם על האש כדי שלא תהא יושבת על האש ממש ותשרף. ועתוי"ט כמה פירושים:

(ו) (על הברטנורא) לתלות בו כלים. הר"ש:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, אבן השעות, אבן תבנה בארץ וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות, והיא עגולה, ובמרכז זאת העגולה מסמר נצב על זוית נצכת, כל מה שינטה בשיווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים, ידע כמה שעות עברו מהיום. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) צריך לומר ומחבר עליו המטווה. ופירושו על המסמר. נראה לי:

(ט) (על הברטנורא) עוד יש לומר, דבמסמר של ארון מיירי, שיש מסמר ברחיים של גרוסות. ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחיזוק. הר"ש. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) מתכת כו'. ואע"ג דמחזקת הרחיים מ' סאה, טמאה, דבתר עגלה אזלינן שהיא של מתכות, וכלי מתכות לא איתקשו לשק, ולא בעינן בהו מטלטל מלא וריקן. ואפילו הריחים של עץ מקבלת טומאה דבתר עגלה גרירא. מהר"ם:

(ה)

(יא) (על המשנה) מסמר. מסמרות שמחזיקין בהם התקרה העשויין לתקוע אותן בעצים, אינן מקבלים טומאה כו'. ואם התקינן להיות כלי בפני עמצו, מקבל טומאה, כיצד, מסמר כו'. הר"מ:

(יב) (על המשנה) פותח כו' לנקב את החבית להוציא ממנה יין. הר"ש:

(יג) (על הברטנורא) לשון הר"א לפי שהמסמר שנוקבין בו את החביות צריך שיהיה חזק הרבה משאר מסמרות, הלכך בהתקנה לבדה אינו מטמא עד שיצרפנו באש " ובמים. והר"מ פירש עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקדח. וצורף, שם לאומן המתכות:

(ו)

(יד) (על המשנה) ותלוי כו'. מסמרים שתולים בהם המגרדות. ולפי שהם משונים בצורתן משאר מסמרות התקועין, לפיכך מטמא רבן גמליאל. הר"מ:

(טו) (על המשנה) וגולמי כו'. שמא טעמא דרבן גמליאל, כיון דחזי לתשמיש, טמא, כי היכא דפשוטים טמאים ה"ה גולמי כלי מתכות. מהר"ם:

(טז) (על המשנה) טמא. ואע"פ שאינו מגופף לבזבזים מד' רוחותיו. דבטבלא ליכא קפידא כולי האי שיהא מגופף מכל הד' רוחות דומיא דכירה, דהכי נמי אין עיקר תשמישה לבית קבול וסגי ליה בלזביז שבג' רוחות כדי להחזיק מה שמניחין עליה. ועתוי"ט:

(ז)

(יז) (על המשנה) והתקינה. אם צריכה מעשה כמו חיתוך, אתי שפיר דנקט התקינה, דמידי דמחוסר מלאכה אין טמא במחשבה. (כדתנן במ"ד פכ"ו). ואם אינה צריכה תתוך, הוי התקינה לאו דוקא. דכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה. תוס':

(יח) (על הברטנורא) והא דתנן שהוא רשאי לקיימה עד ב' דינרים, מוקי בגמרא בדנפלה לנורא ופחתה לה בחד זימנא:

(ח)

(יט) (על הברטנורא) ובנוסחת ארץ ישראל כתב, כותשים בו הזיתים במעצר. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) עתוי"ט פירושים שונים. ולעיל סוף פרק ז':