עיקר תוי"ט על גיטין ו

משנה גיטין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) התקבל כו'. וכי מטא גיטא לידה ולא חזר מיגרשה. ואע"ג דבעל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא אפ"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה. וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך לה קאמר. גמרא:

(ב) (על המשנה) התקבל. בגמרא דקידושין דף מ"א ושלחה, מלמד שהאשה עושה שליח. ופירש"י, קרי ביה ושלחה בלא מפיק ה"א:

(ג) (על המשנה) לפיכך כו'. כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ אמר הבעל כו'. רש"י. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) יחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה. רש"י:

(ב)

(ה) (על המשנה) התקבל. והוא חזר ואמר קבלתי. רש"י:

(ו) (על המשנה) כתי כו'. ולא הוה כל כת מעידה על חצי דבר בלבד, ורחמנא אמר דבר ולא חצי דבר, דכל כת ראתה מה שיכולה לראות באותה שעה. תוספ':

(ז) (על המשנה) קבל. כשאין מכירין חתימת העדים החתומים על הגט. אבל אם נתקיימה חתימתן א"צ שתביא עדי מסירה בפנינו רק שיאמר השליח שקבלו בפני שנים. טור. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) ואכתי קשה לי דלמאי נ"מ מעידין כן. וצריך לומר משום דאע"פ שיש גזירה ומש"ה נקרע, צריך שיעידו על כך, דלאו כולי עלמא מסקי אדעתייהו דמש"ה לא יביאנו בידו, ויאמרו אילו היה אמת היה לו להסתכן ולהביאו, ויוציאו לעז:

(ט) (על המשנה) אפילו הן כו'. סד"א דמחזי כשיקרא, שהאיך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה, דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח ואינה מקבלתו מיד הבעל. ומש"ה הדר תני ואחד מצרף עמהם, דסד"א דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי, לחד מיהא חיישינן, קמ"ל. הר"נ:

(י) (על המשנה) לשמור. יש חילוף גרסאות בזה ביודעת לשמור. רש"י וסיעתו גורסין משתגיע לעונת הפעוטות. ולגירסת הרי"ף וסיעתו משתגיע למדת צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו:

(ג)

(יא) (על המשנה) שאין קטן כו'. ואע"פ שיש לה חצר הא כגט מדין ידה אתרבי. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) דמנא ידעה דניחא ליה לבעל למתבה התם. רש"י:

(יג) (על המשנה) הבא לי כו'. אפילו לרבנן דכיון דאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר. הר"נ:

(ד)

(יד) (על המשנה) מידה. שמא קבלו כבר. ואע"ג דהול"ל אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה, חומרא הוא שהחמירו חכמים, משום דחזקה שליח עושה שליחותו, אע"ג דאין ביד השליח לעשות שמא לא יתן לו הבעל גט כו'. תוספ':

(טו) (על הברטנורא) ובגמרא פריך, וכיון שקבלו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל, והתנן ברישא התקבל כו' וקבל לה במקום אחר פסול, ומוקמינן לה בדא"ל קבל גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל, כיון דהדר א"ל הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא, והא דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא, הכי קא"ל, משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה, גיטא לא להוי עד דמטית למתא מחסיא. גמרא:

(טז) (על הברטנורא) ובגמרא פריך, פשיטא. ומשני ל"צ דאיתיה לבעל במזרח וא"ל זיל במזרח וקאזיל במערב, מהו דתימא במערב הא ליתיה, קמ"ל, דלמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה. עמ"ש ריש פ"ח דתרומות בשם הירושלמי:

(ה)

(יז) (על המשנה) גט כו'. כולהו לשון ב"א הם, לקרות ספר כריתות אשה, גט, גרושין, אגרת. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) ומדלא כתב חולה המסוכן, ש"מ דכל חולה מסוכן קרי ליה. ועמ"ש הר"ב פ"ד דטבול יום מ"ה. ועתוי"ט:

(ו)

(יט) (על הברטנורא) ושם אשתו ושם עירה. טור:

(כ) (על המשנה) מעצמו. דדעתו מתחלה היה לכך וסופו הוכיח וה"ל כמפרש לים ומסוכן. רש"י:

(ז)

(כא) (על המשנה) אר"י. בגמרא, הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח:

(כב) (על המשנה) לב"ד הגדול. אינו מן הנמנע שב"ד הגדול שבירושלים לא יהיו בקיאים בכתיבה, לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים. הר"מ:

(כג) (על המשנה) כתובו. ונראה שצריך שיאמר ג"כ חתומו, וכ"כ הב"י: