ספרי על דברים לב ח
<< | ספרי על דברים • פרק ל"ב • פסוק ח' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם
יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
בהנחל עליון גוים - עד שלא בא אבינו אברהם כבר היה המקום דן את העולם כאכזרי. חטאו אנשי דור המבול - הציפם בזיקים על פני המים. חטאו אנשי מגדל - פזרם מסוף העולם ועד סופו. חטאו סדומים - שטפם באש וגפרית. אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים ממשמש ובאים, כענין שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. וא"ת מפני מה יסורים באים? מפני חבתן של ישראל: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל!
בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם - פירש תחומן לאומות העולם, לכל אומה ואומה, כדי שלא יהיו מעורבבים. שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון, ובני תובל לתובל. פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ: יצב גבולות עמים!
ד"א בהנחל עליון גוים - כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר חבקוק ג עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה, אלא ישראל, שנא' יצב גבולות עמים.
ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום העולם לאומות - חלקם לגיהנם שנאמר שמה אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, שמה נסיכי צפון כולם, וכל צידונים שמה, מדי בבל ואדום מלכיה וכל נסיכיה. וא"ת מי נוטל עושרם וכבודם של אלו? הוי אומר ישראל: יצב גבולות עמים.
ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם: בהפרידו בני אדם - זה לוט, בראשית יג ויפרדו איש מעל אחיו: יצב גבולות עמים - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר שיר השירים ו ששים המה מלכות ושמונים פילגשים. ששים ושמונים - הרי ק"מ לאבותינו לא ירדו במצרים אלא בשבעים נפש.
ד"א יצב גבולות עמים - יצב גבול עמים אין כתיב כאן, אלא יצב גבולות עמים; זכו אומות ליטול ב' חלקים במספר בני ישראל:
<< · ספרי על דברים · לב · ח · >>