ספרי על דברים לב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ה' בדד ינחנו - אמר להם המקום לישראל: כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה, ולא נהנתם מן האומות כלום - כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבוא, ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום:

ואין עמו אל נכר - שלא תהא רשות לאחד מן האומות לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר דניאל י ואני יוצא והנה שר יון בא, ושר מלכות פרס עומד לנגדי, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.

ד"א ה' בדד ינחנו - עתיד הקב"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו, וכן הוא אומר יחזקאל מח מפאת צפון ועד פאת ים. דן אחד יהודה אחד אשר אחד. ועד גבול ים מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד ועל גבול יהודה מפאת קדים ועד פאת ים מנשה אחד נפתלי אחד. מה ת"ל יהודה אחד אשר אחד דן אחד? שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ"ה אלפים קנים, שיעורן ע"ה מיל:

ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעובדים ע"ז. וכן הוא אומר ישעיה כז לכן בזאת יכופר עון יעקב.

ד"א ה' בדד ינחנו - עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.

ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום. כענין שנ' תהלים עב יהי פיסת בר בארץ, שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסת יד. ירעש כלבנון פריו - שיהיו חטים שפות זו בזו, ונושרות סולתן בארץ, ואתה בא ונוטל הימנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך:

<< · ספרי על דברים · לב · יב · >>