ספרי על דברים לב לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לי נקם ושלם - אני בעצמי פורע מהם, ואינו פורע מהם לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח; כענין שנ' שמות ג ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואומר מלכים ב יט ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

לי נקם ואשלם אין כתיב כאן אלא לי נקם ושלם. משלים אני מעשים שעשו אבותיהם לפני בעה"ז. ואומר ישעיה סה לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם. ואומר ירמיה טז ושלמתי ראשונה ושנייה משנה עונם וחטאתם:

לעת תמוט רגלם - כענין שנ' ישעיה כז תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים כי קרוב יום אידם. א"ר יוסי: אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם - הרי פורענותו ממשמשות ובאות; מי שנ' בהם ישעיה כד מרוב ימים יפקדו - עאכ"ו:

וחש עתידות למו - כשהמקום מביא פורעניות על האומות - מרעיש עליהם את העולם; שנאמ' חבקוק א יעופו כנשר חש לאכול ואומר ישעיה ה האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה. כשהמקום מביא יסורים על ישראל אין ממתין הא באיזה צד מוסרם לארבע מלכיות שיהו משועבדים בהם. וכן הוא אומר ישעיה מג אל תירא כי אתך אני להושיעך:

<< · ספרי על דברים · לב · לה · >>