ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קסט א
שהלמ"ד והדל"ת ממוצא אחד, שלא לחטף האחת על חברתה. ובאו בתי"ו ובפתח שלא בסמיכות: "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב ד),[1] "חֲמַת לָמוֹ" (תהלים נח ה). אבל הם סמוכים סמיכות אותיות השמוש. והקבוץ בצרי: שֵׁנוֹת, דֵּעוֹת, עֵצוֹת, לֵדוֹת, צֵאוֹת, עֵדוֹת, חֵמוֹת, ובסמוך בשוא: שְׁנוֹת, חֲמוֹת, עֲדוֹת, עֲצוֹת. אבל דֵּעוֹת צֵאוֹת לא ישתנו, וכן לֵדוֹת. והכנוי: שְׁנוֹתָיו, חֲמוֹתָיו, עֲדוֹתָיו, עֲצוֹתָיו בשוא, "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז יג) והפייט אשר אמר "וְסַבּוֹתָ לְעֵצוֹתָיו" העי"ן בצרי, תפשו עליו ואמרו כי הישר לַעֲצוֹתָיו. ודומה לי כי הִשְׁגָּהוּ משקל עֵדוֹתָיו – "אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו" (תהלים קיט ב), ואותו הוא בצרי לקיים בו הנח שהוא מנחי העי"ן.
עוֹלָה – צוֹאָה, ובסמוך: "צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן" (ישעיהו ד ד), "וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ" (משלי ל יב). ובתשלומו היה יְצוֹאָה על משקל בְּשׂוֹרָה.
עֵל – דֵּעַ – "אֶשָּׂא דֵעִי" (איוב לו ג), "צֵא תֹּאמַר לוֹ" (ישעיהו ל כב).
עוֹל בחולם ובשורק – צֹא – "הַבְּגָדִים הַצֹּאִים" (זכריה ג ד). ובתשלומו יְצוֹאִים על משקל גְּדוֹלִים. ובשורק: "כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ" (איוב מ כ), "לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד" (ישעיהו מד יט), "אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ" (איוב ל כד).
עֶלְעָל – צֶאֱצָא, "הַצֶּאֱצָאִים" (ישעיהו כב כד), "וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ" (ישעיהו מח יט), שרשם יצא.
ומנחי העי"ן
[עריכה]מָפוֹל – מָקוֹם, מָלוֹן, מָכוֹן, מָאוֹר, מָגוֹר, מָזוֹר, מָצוֹר, מָקוֹר, מָשׂוֹשׂ, מָנוֹס, המ"ם בקמץ. ובצרי: "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" (קהלת ט יא). הו"וין עיי"ני הפעלים. ובהסמכם תשוב המ"ם שואית: "מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי" (שמות ג ח), "מְקוֹם שָׁם קֶבֶר" (יחזקאל לט יא), "מְלוֹן אֹרְחִים" (ירמיהו ט א), "מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים" (ישעיהו לב יד), "וְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם" (יחזקאל ד ז), "מְקוֹר מַיִם חַיִּים" (ירמיהו ב יג), "לִמְאוֹר פָּנֶיךָ" (תהלים צ ח). וכן בכנוי: "אֶל מְקוֹמִי" (בראשית ל כה), "אֶת מְזֹרוֹ" (הושע ה יג), "אֶת מְקֹרָהּ" (ויקרא כ יח). ובקבוץ: מְלוֹנִים, מְכוֹנִים, מְאוֹרִים, "כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם" (יחזקאל לב ח),
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ אמר המגיה: "שְׁנָת" קמוץ, ואמרוֹ: ובאו בתי"ו, שב ל"שְׁנָת" ו"חֲמַת", ובפתח שב לחֲמַת לבד. והעד על זה שאמר בשרשים ז"ל: ובלי סמיכות עם התי"ו – "אם אתן שנת", ולא הזכיר הפתח.