סנהדרין יט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אואין עשה דוחה לא תעשה ועשה אלא מן האירוסין אמאי יבא עשה וידחה לא תעשה בגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה תניא נמי הכי גאם קדמו ובעלו ביאה ראשונה קנו ואסור לקיימן בביאה שניה:
מת לו מת כו':
ת"ר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא לא יצא עמהן אבל יוצא הוא אחריהן כיצד הן נכסין והוא נגלה הן ניגלין והוא נכסה:
ויוצא עד פתח כו':
שפיר קאמר ר' יהודה אמר לך רבי מאיר אי הכי לביתו נמי לא אלא ה"ק מן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא וכיון דאית ליה הכירא לא אתי למינגע ורבי יהודה אגב מרריה דילמא מקרי ואתי ונגע:
כשהוא מנחם:
ת"ר דכשהוא עובר בשורה לנחם את אחרים סגן ומשוח שעבר בימינו וראש בית אב ואבלים וכל העם משמאלו הוכשהוא עומד בשורה ומתנחם מאחרים סגן מימינו וראש בית אב וכל העם משמאלו אבל משוח שעבר לא אתי גביה מ"ט חלשא דעתיה סבר קא חדי בי א"ר פפא ש"מ מהא מתניתא תלת שמע מינה והיינו סגן היינו ממונה ושמע מינה זאבלים עומדין וכל העם עוברין ושמע מינה חאבלים לשמאל המנחמין הן עומדין ת"ר בראשונה היו אבלים עומדין וכל העם עוברין והיו ב' משפחות בירושלים מתגרות זו בזו זאת אומרת אני עוברת תחלה וזאת אומרת אני עוברת תחלה התקינו שיהא העם עומדין ואבלים עוברין:
(חזר והלך וסיפר סימן):
אמר רמי בר אבא החזיר רבי יוסי את הדבר ליושנו בציפורי שיהיו אבלים עומדין וכל העם עוברין ואמר רמי בר אבא התקין רבי יוסי בציפורי טשלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה משום מעשה שהיה ואמר רמי בר אבא התקין ר' יוסי בציפורי ישיהיו נשים מספרות בבית הכסא משום ייחוד אמר רב מנשיא בר עות שאילית את רבי יאשיה רבה בבית עלמין דהוצל ואמר לי כאין שורה פחותה מעשרה בני אדם ואין אבלים מן המנין בין שאבלים עומדין וכל העם עוברין בין שאבלים עוברין וכל העם עומדין:
כשהוא מתנחם כו':
איבעיא להו כי מנחם הוא אחריני היכי אמר להו ת"ש והוא אומר תתנחמו היכי דמי אילימא כי מנחמי אחריני לדידיה אמר להו איהו תתנחמו נחשא קא רמי להו אלא לכי מנחם לאחריני אמר להו תתנחמו ש"מ:
מלך לא דן כו':
אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל מאבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן דכתיב (ירמיהו כא, יב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט ואי לא דיינינן ליה אינהו היכי דייני והכתיב (צפניה ב, א) התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים אלא מלכי ישראל מ"ט לא משום מעשה שהיה דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא אמר להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו שלחו ליה עבדך קטל נפשא שדריה להו שלחו לי' תא אנת נמי להכא (שמות כא, כט) והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו אתא ויתיב א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' אמר לו לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבריך
רש"י
[עריכה]ואין עשה - יבמה יבא עליה (דברים כה):
ביאה ראשונה - דייבום מקיימא מצות עשה ביאה שניה לאו מצות יבום הוא:
ומן המקדש לא יצא - בכהן גדול אונן כתיב (ויקרא כא) דהא כתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא:
מקדושתו לא יצא - כלומר יעשה חיזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מקדושה וליטמא:
מרריה - מרירות לבו:
משוח שעבר - כגון שאירע בו פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו וכשעבר פסולו של ראשון חוזר לעבודתו ושני קרא ליה משוח שעבר:
חלשה דעתיה - דכהן גדול:
חדי בי - שמח באבלי:
ש"מ - מדקתני סגן מיכן והעם מיכן וכהן באמצע היינו סגן היינו ממונה דמתני' דקתני הממונה ממצעו לכהן ונותנו בינו לבין העם:
אבלים לשמאל המנחמים - מדקתני ואבל וכל העם משמאלו והרי הוא היה מן המנחמין וקתני אבלים לשמאלו:
וש"מ - כן מנהג תנחומין שורה שיהו אבלים עומדין במקומן וכל העם עוברין איש איש כשמגיע אצל האבל מנחמו ועובר מדקתני כשהוא עובר לנחם וגבי מתנחם קתני כשהוא עומד בשורה להתנחם:
ובנה אחריה - בנה הקטן לא יהלך אחריה אלא לפניה:
משום מעשה שהיה - שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנוהו בבית וכשחזרה ולא ראתהו התחילה צועקת ובוכה בא אחד מהם ואמר בואי ואראנו ליך ונכנסה אחריו ועינו אותה:
מספרות - זו עם זו:
משום ייחוד - שמא ילך אדם שם ואם לא ישמע קול אדם יכנס ויתייחד שם ותנן (קידושין דף פ:) לא יתייחד אדם עם ב' נשים ובבית הכסא שבשדות קמיירי שהיה בית הכסא שלהם בשדה חוץ לעיר והכל ניפנים שם:
בין שאבלים עומדין שם כו' - וכך הורה לי שאין שינוי מנהג בדבר בין שהיו אבלים עומדין בין אבלים עוברין אין כאן קלקול:
והוא אומר תתנחמו - ברייתא היא:
נחשא קא רמי - סימן הוא מטיל להם להרע שיצטרכו לנחומים בתמיה:
תנו עיניכם - לדונו בדין ולא תחניפו ולא תשאו פניו:
ויעידו בך - שעבדך הרג את הנפש דעבדו כחמורו והפסד ממון הוא לו לפיכך צריך לדונו בפניו:
תוספות
[עריכה]היינו סגן היינו ממונה. וליכא למימר דהיינו משוח שעבר דפשיטא דלא מיקרי ממונה והר"ר יעקב בר' יהוצדק פירש דמשמע ממתני' גם כשהוא מתנחם מאחרים דממונה ממצעו ומוסיף הוא כל העם אומר לו וכו' ובבריי' וקאמר משוח שעבר לא אתי גביה:
ושמע מינה אבלים משמאל וכו'. פירוש דתנן ממצעו בינו לבין העם בברייתא קתני ראש בית האב ואבלים משמאלו וכל העם אלמא שיהו העם ראשונים משמאלו ואם כן האבלים היו משמאל העם:
אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותו. וא"ת וכי איך יכול לדון והא אמרינן לעיל אין מושיבין מלך בסנהדרין משום דכתיב לא תענה על ריב וי"ל דהכא מיירי דוקא לדון דיני ממונות דלא איכפת לן אם לא יוכלו לענות אחריו כדאמרי' (לקמן לב:) דיני ממונות מתחילין מן הגדול ומיהו קשה דאפילו דיני נפשות נמי אשכחן כדכתיב (שמואל א כה) ויחגור [גם] דוד [את] חרבו דהא לקמן (דף לו:) ילפינן מיניה דדיני נפשות מתחילין מן הצד וכיון שהיה . חושב דוד עצמו למלך היאך היה דן עמהם וי"ל כיון שהיה אותו הדין לכבודו על שמרד נבל בו לא היה לו בושת אם ידברו האחרים לפניו אבל בשאר מלכי בית דוד ודאי אין דנין דיני נפשות כדפרישית:
ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך. ואם תאמר והא אמרינן התם אפי' ת"ח א"צ לעמוד משום דהאי עשה והאי עשה . ועשה דכבוד תורה עדיף כדאמר בפרק שבועת העדות (דף ל: ושם) וכיון דחכם אינו צריך לעמוד כ"ש מלך דטפי עדיף מלך מת"ח כדקאמר לקמן דאפי' למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך וכו' וי"ל דודאי עשה דכבוד תורה עדיף וא"כ אעפ"י שאין ת"ח היה צריך לעמוד ינאי היה צריך לעמוד והאי דת"ח יכול למחול על כבודו משא"כ מלך הוא משום קרא דקאמר שום וגו' שתהא אימתו עליך כי כבודו בא לו משום דמצות המקום כך הוא ואין יכול להפקיע מצות המקום אבל ת"ח תורתו דיליה ויכול למחול היטב על כבודו דשלו היא כדאמרי' במס' ע"ז (דף יט.) בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:
ינאי המלך עמוד על רגליך וכו'. והא דאמרינן פרק שבועת העדות (דף ל. ושם) שאם רצו להושיב שניהם מושיבין דאינו אסור אלא אחד עומד ואחד יושב ואם כן לא היה המלך צריך לעמוד ובלבד שישב
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סנהדרין/פרק ב (עריכה)
יט א מיי' פ"ו מהל' יבום הלכה י"א:
כ ב ג מיי' פ"ו מהל' יבום הלכה י':
כא ד ה מיי' פ"ה מהל' כלי המקדש הלכה ד', מיי' פ"ז מהל' אבל הלכה ו':
כב ו מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה ט"ז:
כג ז מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה א':
כד ח מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה ב':
כה ט מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה י"ז, סמ"ג לאוין קכו, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף י"ד:
כו י מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י"ד, סמ"ג לאוין קכו, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף י"ג:
כז כ מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה א':
כח ל מיי' פ"ז מהל' אבל הלכה ו', ומיי' פ"ה מהל' כלי המקדש הלכה ד':
כט מ מיי' פ"ב מהל' סנהדרין הלכה ח', ומיי' פ"ג מהל' מלכים הלכה ז':
ראשונים נוספים
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/סנהדרין/פרק ב (עריכה)
פיסקא אבל הוא אינו מייבם מפני שאסור באלמנה. קא פסיק ותני אינו מייבם לא שנא נפלה לו יבמה מן הנשואין ולא שנא מן האירוסין בשלמא מן הנשואין אין עשה דיבמה יבא עליה דוחה לא תעשה דאלמנה לא יקח ועשה דאשה בבתוליה יקח הא בעולה לא יקח ולאו הבא מכלל עשה עשה אלא מן האירוסין אמאי אינו מייבם לא תעשה דאלמנה הוא דאיכא בלחוד וליתי עשה ולידחי את לא תעשה. ומפרקינן גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה משום דמצות עשה ליכא אלא בביאה ראשונה כדכתיב יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ובביאה שקונה אותה קאי והיינו דכתיב יבא עליה ולקחה מכאן ואילך רשות דכתיב ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשה כאשתו לכל דבר כדאיתא ביבמות (ל"ט.) וקאי עלה בלא תעשה וכ"ת ביאה ראשונה מיהת ליקיים גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה. וכ"ת מי איכא מידי דמדאורייתא מצוה לייבם ואתו רבנן וגזרי ומבעלי מצות יבום אין כיון דאפשר בחליצה שפיר דמי. תניא נמי הכי דטעמא משום ביאה שניה הוא אם בעלו קנו ואסור לקיימן בביאה שניה:
פיסקא מת לו מת אינו יוצא אחר המטה. ת"ר ומן המקדש לא יצא בכ"ג אונן על אביו ועל אמו כתיב דלעיל מיניה כתיב לאביו ולאמו לא יטמא והדר כתיב ומן המקדש לא יצא ר"מ סבר מן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא כלומר יעשה סייג לעצמו כדי שלא יגרום ליגע ולצאת מקדושתו. ורבי יהודה סבר מן המקדש ממש לא יצא אחריהן כלל דלא סגיא ליה בהך חיזוק דילמא אגב מראריה מיקרי ונגע:
מתני' כשהוא מנחם את האחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה כלומר אחד אחד ואין שנים עוברין בשורה אחת וכך היה מנהגן כשהיו חוזרין מקבורה שיהו אבלים עומדין במעמדן וכל העם עוברין עליהן לנחמן כדמפרש בגמרא לקמן וכל אחד ואחד מגיע עד האבל ומנחמו ועובר והולך לו ואח"כ עובר השני וכן הג' וכן כולן. והממונה וכו' כלומר אבל כשכהן גדול מנחם את אחרים הממונה ממצעו בינו לבין העם שהממונה עובר מימינו וכל העם משמאלו. אי בעי תימא בשורה אחת ואי בעי תימא בזה אחר זה מיהו מ"מ מצד שמאלו של כהן גדול היו עוברין כדי שיהו העם משמאל והממונה מימין וכ"ג באמצע כדי לחלוק לו כבוד. וכשמתנחם מאחרים כלומר שמת לו מת ואחרים באים לנחמו כל העם אומרים לו אנו כפרתך נפשנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך. וכשמברין אותו כדקי"ל כל ג' ימים אסור לאכל משלו כל העם מסובין על הארץ מפני כבודו להתאבל על צערו והוא מיסב על הספסל לפי שהוא חייב בכפיית המטה ואין כבודו ליישב מפני העם על מטה כפויה הילכך יושב על הספסל שאין בו משום כפיית המטה ואין צריך לכפותו אבל מלך אין חייב בכפיית המטה לפיכך יושב על הדרגש והכי מפרש בירושלמי:
ת"ר כשהוא מנחם את אחרים סגן ומשיח שעבר מימינו כגון שאירע בו פסול בכ"ג והעמידו אחר תחתיו וכשעבר פסולו חזר לעבודתו והאיך אחר דעברוה השתא קרי משיח שעבר וכשהוא מתנחם אין משיח שעבר עומד אצלו מ"ט חלשא דעתיה דכ"ג סבר קא חדי ליה משום דעברוה לדידיה ואהדרון לדילי:
אמר רב פפא ש"מ מיהא מתניתא תלת ש"מ היינו סגן היינו ממונה דמתני' קתני הממונה ממצעו לבין העם ומתני' נמי תניא סגן מימינו וכל העם משמאלו אלמא כ"ג ממוצע בין סגן לעם. וש"מ אבלים עומדין וכל העם עוברים מדקתני כשהוא עובר בשורה לנחם את האחרים ואלו גבי מתנחם קתני כשהוא עומד בשורה להתנחם. וש"מ אבלים לשמאל המנחמין הן עומדין מדקתני ואבלים וכל העם משמאלו שהרי כ"ג מן המנחמין הוא והאבלים משמאלו וה"ה לשמאל כל העם שנמצא סגן מימינו של כ"ג והעם משמאלו ואבלים לשמאל העם נמצאו אבלים עומדים משמאל לכולם דייקא נמי דקתני והממונה ממצעו בינו לבין העם דאלמא כל העם בצדו של כ"ג היו עוברין מצד שמאלו והאבלים בצד העם מצד שמאל העם שנמצאו עומדים לשמאל כל המנחמין:
התקין ר' יוסי בציפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה אלא לפניה כדי שתשים עיניה עליו משום מעשה שהיה וקא מפרשי רבוותא מעשה שהיה שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנוהו בבית וכשחזרה ולא ראתהו התחילה צועקת ובוכה בא אחד מהן ואמר לה בואי עמי ואראנו לך נכנסה אחריו ואנסוה: אתקין ר' יוסי בציפורי שיהו נשים מספרות זו עם זו בבית הכסא עד שישמע קולן לחוץ ויתן השומע אל לבו שיש שם אחר ויתירא ולא יכנס אחריהן ויתייחד עמהן. וי"א כדי שידע שישמע השומע שיש שם אשה וימנע מליכנס שם משום ייחוד. ולא מסתבר דתינח בכשרים אלא בפסולים מאי איכא למימר. וכתב רבינו שלמה ז"ל דבבה"כ שבשדות מיירי שהיה חוץ לעיר והכל נפנין שם: ואסיקנא אין שורה פחותה מעשרה בני אדם ואין אבלים מן המנין כך היה מנהגן לאחר קבורת המת לעמוד עם האבל בשורה ולהשקותו כוס תנחומין ואח"כ כל העם עוברים בזה אחר זה לנחם את האבל כמו שפירשנו בין שאבלים עומדים וכו' בין כך ובין כך אין שינוי בדבר שדין השורה אחד הוא דאין פחות מעשרה ואין אבלים מן המנין:
פיסקא כל העם אומרים לו אנו כפרתך. איבעיא להו כי מנחם איהו לאחריני היכי הוה אמר ופשיטנא מיהא דתניא כל העם אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר תתנחמו מן השמים היכי דמי אילימא כי מנחמי ליה אחריני לדיליה אמר להו איהו תתנחמו מן השמים ניחושא בישא קא רמי להו שיהו אבלים ויהו צריכין להתנחם אלא לאו כי מנחם איהו אחריני אמר להו תתנחמו ש"מ:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה