משנה שקלים ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ד · משנה א | >>
התרומה מה היו עושין בה? לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם, העומר ושתי הלחם ולחם הפנים, וכל קרבנות הציבור.
שומרי ספיחים א בשביעית, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
רבי יוסי אומר, (אף הרוצה) מתנדב שומר חינם.
אמרו לו, אף אתה אומר, שאינן באין אלא משל ציבור.
הַתְּרוּמָה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?
- לוֹקְחִין בָּהּ תְּמִידִין וּמוּסָפִין וְנִסְכֵּיהֶם,
- הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים,
- וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר.
שׁוֹמְרֵי סְפִיחִים בַּשְּׁבִיעִית,
- נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- (אַף הָרוֹצֶה) [ס"א אינו] מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַף אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר:
התרומה - מה היו עושין בה?
- לוקחין בה -
- תמידין, ומוספין, ונסכיהם,
- והעומר, ושתי הלחם,
- ולחם הפנים,
- וכל קרבנות הציבור.
- לוקחין בה -
- שומרי ספחים - בשביעית,
- נוטלין שכרן - מתרומת הלשכה.
- רבי יוסי אומר:
- אף הרוצה להתנדב, שומר חינם.
- אמרו לו: אף אתה אומר,
- שאינן באין - אלא משל ציבור.
הצמחים של שנה שביעית נקראים ספיח, לפי שאין זורעין בו דבר והצומח בה הוא ממה שנזרע בשנה שעברה כלומר השנה הששית וקצרו אותו, והוא נקרא ספיח כמו שפירשתי בשביעית.
וידוע כי כל מה שתוציא אותה שנה הוא הפקר, ואוכלין אותו כל העם בשווה. ואנו צריכין בכל שנה עומר התנופה ושתי הלחם מן החדש כמו שהוא עיקר אצלנו במנחות, והוא אמרם "כל קרבנות צבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן, חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ", ולפיכך נצטרך לשכור שומרים לשמור קצת הספיחים כדי שלא ישלחו בני אדם ידם בהם בשנת השמיטה, ולא נמצא ממה שנביא עומר ושתי הלחם, ואותן המעות שנותנין להם בשכרם הוא כאילו היו קונין בו העומר ושתי הלחם.
ואמר רבי יוסי, כי מי שהתנדב לשמור בחנם שהעומר ושתי הלחם שלו בלי ספק, לפי שהם הפקר והוא שומרם בלא שכירות והביאן, שמותר להקריבן והציבור יוצאין בהם ידי חובתן. אם כן הוא סובר שמשתנה קרבן יחיד לקרבן צבור.
וחלקו עליו חכמים בזה ואמרו, אי אתה מודה כי העומר ושתי הלחם אינן באין אלא משל צבור, ואיך יתנדב אותן יחיד כיון שאין להם בשנה שביעית דמים אלא לשמירתן. וזו הקושיא היא כפי סברתם שהיו אומרים קרבן יחיד אינו משתנה לקרבן צבור.
ואין הלכה כרבי יוסי:
התרומה מה היו עושין בה - מה שנתנו לתוך הקופות מה עושין בהן:
וכל קרבנות הצבור - לאתוי קטורת:
ספיחים - תבואה העולה מאליה ממה שנשר בקציר. ונותנים שכר לשומרים שלא ילקטום עניים בשביעית, ומביאים מהם עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת, שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ. ונותנים שכרם מן התרומה, דצורך קרבן כקרבן דמי:
שומר חנם - ואע"ג דקנה אותם מן ההפקר כששמרם חנם והביאם והרי הן שלו ב, רבי יוסי סבר דקרבן יחיד משתנה לקרבן צבור:
אף אתה אומר כו' - כלומר אי אתה מודה שאינן באין אלא משל צבור, ואם שמרם חנם והביאם וזכה בהם נמצא שאינם באין משל צבור, דסברי רבנן קרבן יחיד אינו משתנה לשל צבור. והלכה כחכמים:
וכל קרבנות הצבור. כתב הר"ב לאתויי קטורת. ועיין משנה ה' פרק שביעי:
שומרי ספיחים. הקשו התוספות בסוף יבמות דף קכ"ב דהא דבר השמור אסור [כדתנן בפרק ט' דשביעית]. ואין להקריב למזבח אלא דבר המותר לישראל [כדאיתא בגמרא פרק אלו עוברין] [*וכתבתיו במשנה ו' פרק י' דמנחות וריש פרק ז' דחולין)] ותרצו שלא שומרין אותו אלא מונעין רגלי בהמה משם ומודיעים לבני אדם שהם לצורך ע"כ. [*ופירוש ספיחים כתבתי במשנה ה' פ"ב דכלאים]:
נוטלין שכרן וכו'. פירש הר"ב דצורך קרבן כקרבן. ועיין משנה ה':
מתנדב שומר חנם. פירש הר"ב ואע"ג דקנה אותם מן ההפקר כששמרם חנם והביאם וכו'. ויש להקשות דיתנדב לשמור ושלוחי בית דין יביאום והשתא לא קנה להם מעולם. ואפשר דסבירא ליה להר"ב כלישנא דבגמרא בסוף ב"מ [ד' קי"ח (בבא מציעא קיח, א)] דהבטה בהפקר קניא ואפי' לסוגיא דריש ב"מ שדקדקו שם התוספות דהא דההבטה קניא היינו שעשה מעשה כל דהו כגון שגדר גדר קטן ע"כ, ס"ל להר"ב שא"א לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו. ור"י ס"ל לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ולפיכך קרבן יחיד משתנה. וחכמים ס"ל דחיישינן כו'. והתו' בב"ק פ"ג דף כ"ט ע"ב כתבו בד"ה כשהפכה למטה מג' אין ראיה מכאן דהגבהה בפחות מג' קניא דהפקר שאני דהבטה קני משמע נמי דס"ל כהך לישנא וא"ת ומ"ש הכא דחיישינן שמא לא ימסרם יפה משקלים דמקבלין מנשים ועבדים וקטנים דתנן במשנה ה' פ"ק ולא חיישינן כו'. ואפשר דשאני שקלים שאין גופן קרב וכשמשתנין שיקנו בהן דבר הקרב נשתנה נמי לשל צבור. מיהו לשון הר"ב דלעיל שם דבעינן שימסרו יפה יפה. וא"כ כולה מלתא בדידהו תליא. ר"ל באותן המוסרים. ואפשר לחלק בע"א דהכא דעומר ושתי הלחם אחת בשנה איכא למיחש שלא ימסרו יפה אלא נוח להם שיקריבו משלהם שכן פירש"י הטעם בגמ' דבבא מציעא. אבל שקלים דלקרבנות דכולה שתא. ליכא למימר נוח להם כו'. ואתא שפיר נמי ללישנא בתרא דב"מ דהבטה בהפקר לא קניא. ולאותו לשון טעמייהו דרבנן שתקנו שכר כדי שיהיה קול ולא יבואו בעלי זרוע ליטול משם וכשמוחלין נמצא שיש לשומרין אותן מעות בתרומה ואין לצבור חלק בהן. ולפי זה אין לחלק משום שאין גופן קרב. והרמב"ם בחבורו כתב כהך לישנא. וכן פסק בהבטה דלא קניא בהפקר בסוף פ"ב מהלכות נדרים אף ע"ג דבפירושו פירש כהר"ב. גם הרא"ש פסק כלישנא בתרא. ואף ע"ג דכתב בפרק המניח דברי התוספות. ונ"ל לפרש דהכי קאמרי התוספות דהפקר שאני דהא איכא לישנא דס"ל דהבטה קנייא. ובירושלמי פריך מעצי המערכה דמשנה ה' פרק ד' דתענית דיחידים מתנדבים [ותנן נמי סוף פ"ו דמכילתין האומר הרי [עלי] עצים וכו'] ומשני דר'יוסי הוא. א"נ ד"ה היא דכי פליגי בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כולי עלמא מודו שהוא משתנה מקרבן יחיד לשל צבור:
(א) (על המשנה) שומרי ספיחים. הקשו בתוספ' דהא דבר השמור אסור כדתנן בפ"ט דשביעית. ואין להקריב למזבח אלא דבר המותר לישראל. ותירץ שלא שומרין אותה אלא מונעין רגלי בהמה משם ומודיעין לבני אדם שהם לצורך:
(ב) (על הברטנורא) י"ל דיתנדב לשמור ושלוחי ב"ד יביאום והשתא לא קנה להם מעולם ואפשר דס"ל כלישנא בגמרא בסוף ב"מ דהבטה בהפקר קניא ואפילו אי לא קניא א"א לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו ור"י ס"ל לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ולפיכך קרבן יחיד משתנה וחכמים ס"ל חיישינן. תוי"ט. וע"ע:
התרומה מה היו עושין בה וכו': ביד רפ"ד דהלכות שקלים וסי' ה' ו':
תמידין ומוספי': וכ' פי' הר"ש שיריליו ז"ל דכתי' ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד דהיינו צרכי אהל מועד דכתיב בעזרא והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו והיינו על עבודת אהל מועד דכתב רחמ' ומפרש ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלהינו ללחם המערכת היינו לחם הפנים ומנחת התמיד הייכו נסכי תמידין וה"ה לנסכי מוספין דכולהו עולות ולעולת התמיד היינו תמידין שבתות חדשים ומועדים היינו עולות מוספים. קדשים היינו זבחי שלמי צבור. ולחטאות היינו שעירי ר"ח ושל מועדות דמיקרו חטאות הצבור וכל מלאכת בית אלהינו לרבות עומר ושתי הלחם וקטרת וכל מידי דעבודת פנים:
וכל קרבנות צבור: לאתייי קטרת ומלח ועצים דאמרי' פ' הקומץ רבא דמתרומת הלשכה הן באין אבל פר העלם של צבור ושעירי ע"ז פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בפ' התכלת מהיכן באין ע"כ. לשון החכם ה"ר סולימאן ז"ל:
שומרי ספיחים וכו': וא"ת והאיך מותר להקריב העומר מן הספיחי' השמורים הא ניחא להרמב"ם ולהרמב"ן ולרש"י ז"ל שסוברים שאע"פ שאסור לשמור אין הפירות נאסרין אלא למי שסובר שהספיחי' הנשמרין אסורין מאי איכא למימר ותרצו התוס' בפ"ק דר"ה דף ט' דלא הויא שמירה ממש דלא היו צריכין לשמור מבני אדם דמאליהן היו פורשים כשהיו יודעין שהן לצורך העומר ולא היו שומרים אותם אלא מבהמה חיה ועוף ומ"מ עדיין קשה התינח לרבנן דס"ל שאין הספיחי' אסורין אלא מדברי סופרים דאיכא למימר דלא גזרו במקום מצוה אלא לר' עקי' דס"ל שהספיחין אסורין מדברי תורה מאי איכא למימר ומתרץ בירושלמי אמתני' דשומרי ספיחין עשאוהו כחמשה דברים באין בטומאה ואינם נאכלין כדאיתא במתני' פ' כיצד צולין וזה הירושלמי הביאו הראב"ד ז"ל בפירושו על תורת כהנים פ' בהר סיני ע"ש. ומשמע שם מפירושו ז"ל שמה שמקשה הירוש' ומתרץ הוי אליבא דר' עקי' ואם תעיין בירוש' תמצא שאינו מזכיר כלל ר' עקיבא אדרבא משמע התם דשקיל וטרי אליבא דרבנן דס"ל שאין הספיחי' אסורין מן התורה אלא אם יהיו נשמרין וזה מסייע לסברת התוספות שסוברים שפירות שביעית הנשמרין אסורין מן התורה וכפשט הברייתא דת"כ מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור אלא שאין הירוש' סובר כתירוצם שלפי תירוצם שיירי העומר נאכלין ולפי הירוש' אינם נאכלין ואפשר שלא ראו הירושלמי עכ"ל ז"ל:
שומרי ספיחים: מציעא פ' הבית והעליה דף קי"ח ומנחות ר"פ כל קרבנות (מנחות דף פ"ד) רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא היכי מקרבינן עומר מספיחי שביעית והא בעי לשרוף קומץ ע"ג המזבח ורחמנא אמ' גבי שביעית לאכלה ולא לשריפה והא יכול להביא משל כרמל דאשתקד אע"פ שהיא תבואה ישנה ומסיק ר' אלעז' משו' דרחמנא אמ' ראשית קצירכם דבשעת הבאה להוי ראשית קציר דהאי תבואה ואי מייתי משל אשתקד אינו מביא מראשית שהרי נקצר מאשתקד וסוף קציר שנה שעברה הוא בשעת הבאה ועוד דבכורים כתיב בין בעומר בין בשתי הלחם דמשמע דבעינן שיהו בכורים בקצירה הלכך לא אפשר שאם אינו מביא של שביעית נמצא עומר בטל ורחמנא אמ' בעומר לדורותיכם שאי אפשר לבטלו. ובס"פ בתרא דיבמות דף קכ"ב וגם בפ"ק דר"ה דף ט' הקשו התוס' דהא דבר השמור בשביעית אסור כו' וכתבו שם עוד ומופקר נמי לא שרי לבצור אלא ע"י שנוי ובת"כ דקתני מן המשומר אי אתה בוצר היינו אפי' ע"י שנוי ע"כ ואיתא נמי למתני' בתוס' בפ"ק דר"ה דף ט' ובס"פ קמא דבכורות:
ר' יוסי אומר אף הרוצח מתנדב ש"ח א"ל אף אתה אומר וכו': ה"ג ברוב הספרים וכן מייתי לה בירוש' פ"ד דתעניות דף ס"ח ובפ"ק דמגלה דף ע' אבל בס"פ הבית והעליה לא משמע הכי גם בפי' הר"ש שיריליו ז"ל מצאתי ר' יוסי אומר רצה מתנדב ש"ח דס"ל דודאי ימסרום יפה יפה אם אתה אומר כן אינם באין משל צבור אם נשמע לך לא יביאו שתי הלחם ועומר משל צבור דשמא לא ימסרם יפה יפה דנוח לו שיקריבום משלו כיון שאין העומר ושתי הלחם אלא פעם אחת בשנה הכי משמע להו לבעלי הירוש' פירושא דהא פלוגתא והכי אית ליה לרבא פ' הבית והעליה לחד לישנא ומש"ה מוקמי' בירוש' ברייתא דכתנת כר' יוסי ובפ' א"ל הממונה מפ' דשמעי' מההיא ברייתא דלא חיישי' שמא לא ימסרום יפה יפה ע"כ ושם בפ' הבית והעליה בלשון שני דרבא מוקמינן פלוגתייהו דבחיישי' לבעלי זרועות קמיפלגי פי' שאם לא נוציא עליהם קול שהן של הקדש יש בעלי זרועות שלוקחין אותן בחזקה ולעצמן דת"ק סבר דתקינו רבנן למיתב ליה ד' זוזי כי היכי דלישמעו בעלי זרועות וליפרשו מינייהו ור' יוסי סבר לא תקינו ומאי אתה אומר אינם באין משל צבור ה"ק ליה מדבריך דקאמרת ישמרם חנם לדברינו דס"ל דתקינו רבנן ד' זוזי מן התרומה לשומרי ספיחים וזה מוחל עליהן ונמצאו לו בתרומה ד' זוזים שאין לצבור חלק בהם ואם קונים מהם תמידין ומוספי' ושאר קרבנות צבור אין תמידין באין משל צבור וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן חוששין לבעלי זרועות איכא בינייהו:
יכין
ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור: לאתויי קטורת. ושייר תנא בגדי כהונה, ועוד טובא [ככתובות דק"ו]:
שומרי ספיחים בשביעית: דבשביעית אי אפשר להקריב עומר וב' לחם [שבאין ג"כ מתרומת הלשכה] רק מספיחין של הפקר, להכי היו שוכרין שומרים למנוע רגלי בהמה משם, וגם להודיע לבני אדם דלצורך גבוה הם. וממילא ימנעו מליטלן והיה קצת נס בדבר שיהיה סמוך לירושלים במקום א' ספיח כ"כ כשיעור העומר:
נוטלין שכרן מתרומת הלשכה: דצורך קרבן כקרבן דמי:
ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם: לשמור הספיחין:
אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור: ואיך יתנדב שומר חנם. דסבירא להו הבטה בהפקר קונה, כשעושה מעשה כל דהו [כב"מ דקי"ח, ותוס' ב"מ ד"ב א'. ולא קי"ל כן, עי' ח"מ רע"ג סי"א], והרי אי אפשר לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו, וא"כ נמצא בא עומר משל יחיד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת