לדלג לתוכן

משנה שביעית ט דפוסים

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה שביעית ט דפוסים | >>

הפיגם, והירבוזין השוטים, והחלגלוגית, כוסבר שבהרים, והכרפס שבנהרות, והגרגר של אפר, פטורין מן המעשרות, ונלקחין מכל אדם בשביעית, שאין כיוצא בהם נשמר.

רבי יהודה אומר: ספיחי חרדל מותרין, שלא נחשדו עליהן עוברי עברה.

רבי שמעון אומר: כל הספיחין מותרים, חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהם בירקות שדה.

וחכמים אומרים: כל הספיחים אסורים.

שלש ארצות לביעור, יהודה, ועבר הירדן, והגליל.

ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת.

גליל העליון, וגליל התחתון, והעמק.

מכפר חנניה ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין, גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין, גליל התחתון.

ותחום טבריא, העמק.

וביהודה, ההר והשפלה והעמק.

ושפלת לוד כשפלת הדרום, וההר שלה כהר המלך.

מבית חורון ועד הים מדינה אחת.

ולמה אמרו שלש ארצות?

שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת, עד שיכלה האחרון שבה.

רבי שמעון אומר: לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה.

ושאר כל הארצות, כהר המלך.

וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים.

אוכלין על המופקר, אבל לא על השמור.

רבי יוסי מתיר אף על השמור .

אוכלין על הטפיחין ועל הדופרא, אבל לא על הסתוניות.

רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו עד שלא יכלה הקיץ.

הכובש שלשה כבשים בחבית אחת, רבי אליעזר אומר, אוכלין על הראשון.

רבי יהושע אומר, אף על האחרון.

רבן גמליאל אומר, כל שכלה מינו מן השדה, יבער מינו מן החבית, והלכה כדבריו.

רבי שמעון אומר, כל ירק, אחד לבעור.

אוכלין ברגילה עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה.

המלקט עשבים לחים, עד שייבש המתוק.

והמגבב ביבש, עד שתרד רביעה שניה.

עלי קנים ועלי גפנים, עד שישרו מאביהן.

והמגבב ביבש, עד שתרד רביעה שניה.

רבי עקיבא אומר, בכולן עד שתרד רביעה שניה.

כיוצא בו, המשכיר בית לחברו עד הגשמים, עד שתרד רביעה שניה.

המודר הנאה מחברו עד הגשמים, עד שתרד רביעה שניה.

עד אימתי עניים נכנסים לפרדסות, עד שתרד רביעה שניה.

מאימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית, משתרד רביעה שניה.

מי שהיו לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור, מחלק מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד.

ועניים אוכלין אחר הביעור, אבל לא עשירים, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר, אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור.

מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה או שניתנו לו במתנה, רבי אליעזר אומר, ינתנו לאוכליהן.

וחכמים אומרים, אין החוטא נשכר, אלא ימכרו לאוכליהן, ודמיהם יתחלקו לכל אדם.

האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה, חייב מיתה.

<< | משנה שביעית ט דפוסים | >>