משנה שביעית ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הפיגם,

והירבוזין השוטין, והחלגלוגות,

הכוסבר של הרים,

והכרפס של נהרות,

הגרגיר של אפר -

פטורין מן המעשרות,

ונלקחין מכל אדם בשביעית,

שאין כיוצא בהן - נשמר.

רבי יהודה אומר: ספיחי חרדל - מותרין,

שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה.

רבי שמעון אומר: כל הספיחין - מותרין,

חוץ מספיחי אכרוב - שאין כיוצא בהן, בירקות שדה.

וחכמים אומרים: כל הספיחים - אסורין.

(ב) שלש ארצות לביעור -

יהודה, ועבר הירדן, והגליל.

ושלש שלש ארצות, לכל אחת ואחת -

גליל העליון, וגליל התחתון, והעמק.

מכפר חנניה, ולמעלה -

כל שאינו מגדל שקמים - גליל העליון.

ומכפר חנניה, ולמטן -

כל שהוא מגדל שקמים - גליל התחתון.

ותחום טבריה - העמק.

וביהודה - ההר, והשפלה, והעמק.

ושפלת לוד - כשפלת הדרום.

וההר שלה - כהר המלך.

ומבית חורון, ועד הים - מדינה אחת.

(ג) ולמה אמרו שלש ארצות? -

שיהוא אוכלין בכל אחת ואחת - עד שיכלה האחרון שבה.

רבי שמעון אומר:

לא אמרו שלש ארצות - אלא ביהודה,

ושאר כל הארצות - כהר המלך.

וכל הארצות, כאחת - לזיתים ולתמרים.

(ד) אוכלין - על המופקר,

אבל - לא על השמור.

רבי יוסי, מתיר - אף על השמור.

אוכלין - על הטפיחין, ועל הדופרה,

אבל - לא על הסתווניות.

רבי יהודה, מתיר -

כל זמן שביכרו - עד שלא יכלה הקיץ.

(ה) הכובש שלשה כבשים, בחבית אחת -

רבי אליעזר אומר:

אוכלין על הראשון.

רבי יהושע אומר:

אף על האחרון.

רבן גמליאל אומר:

כל שכלה מינו מן השדה - יבער מינו מן החבית.

והלכה כדבריו.

רבי שמעון אומר:

כל הירק - אחד לביעור.

אוכלין ברגילה - עד שיכלו הסינריות, מבקעת בית נטופה.

(ו) המלקט עשבים לחים -

עד שייבש המתיק.

המגבב יבש -

עד שתרד רביעה שניה.

עלי קנים, ועלי גפנים -

עד שיישרו מאביהן.

המגבב יבש -

עד שתרד רביעה שניה.

רבי עקיבה אומר:

בכולן - עד שתרד רביעה שניה.

(ז) כיוצא בו -

המשכיר בית לחברו, עד הגשמים -

עד שתרד רביעה שניה.

המודר הניה מחברו, עד הגשמים -

עד שתרד רביעה שניה.

עד אימתי, עניים נכנסים לפרדסות? -

עד שתרד רביעה שניה.

מאמתי נהנין ושורפין, בתבן ובקש של שביעית? -

משתרד רביעה שניה.

(ח) מי שהיו לו פירות שביעית,

והגיעה שעת הביעור -

מחלקן, מזון שלש סעודות - לכל אחד ואחד.

ועניים - אוכלין אחר הביעור,

אבל - לא עשירים,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:

אחד עניים, ואחד עשירים - אין אוכלין אחר הביעור.

(ט) מי שהיו לו פירות שביעית,

שנפלו לו בירושה, או שניתנו לו במתנה -

רבי אליעזר אומר:

יינתנו לאוכליהן.

וחכמים אומרים:

אין החוטא נשכר! -

אלא - ימכרו לאוכליהן,

ודמיהן - יתחלקו לכל אדם.

האוכל מעיסת שביעית,

עד שלא הורמה חלתה - חייב מיתה.

הדף הראשי של משנה שביעית ט

משנה שביעית, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב