משנה שבועות ו דפוסים
משנה שבועות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
שבועת הדיינין, הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה.
ואם אין ההודאה ממין הטענה, פטור.
כיצד, שתי כסף לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה, פטור.
שתי כסף ופרוטה לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה, חייב.
מנה לי בידך, אין לך בידי, פטור.
מנה לי בידך, אין לך בידי אלא חמשים דינר, חייב.
מנה לאבא בידך, אין לך בידי אלא חמשים דינר, פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה.
מנה לי בידך, אמר לו [ בפני עדים ] הן.
למחר אמר לו תנהו לי.
נתתיו לך, פטור.
אין לך בידי, חייב.
מנה לי בידך, אמר לו הן, אל תתנהו לי אלא בעדים.
למחר אמר לו תנהו לי.
נתתיו לך, חייב, מפני שצריך ליתנו [ לו ] בעדים.
ליטרא זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא ליטרא כסף, פטור.
דינר זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה, חייב, שהכל מין מטבע אחת.
כור תבואה יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קטנית, פטור.
כור פירות יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קטנית, חייב, שהקטנית בכלל פירות.
טענו חטין, והודה לו בשעורים, פטור.
ורבן גמליאל מחייב.
הטוען לחברו בכדי שמן והודה לו בקנקנים, אדמון אומר, הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה, ישבע.
וחכמים אומרים, אין ההודאה ממין הטענה.
אמר רבן גמליאל, רואה אני את דברי אדמון.
טענו כלים וקרקעות, והודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים, פטור.
הודה במקצת הקרקעות, פטור.
במקצת הכלים, חייב, שהנכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן.
אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, ואין משביעין את הקטן, אבל נשבעים לקטן ולהקדש.
ואלו דברים שאין נשבעין עליהם, העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות.
אין בהן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה.
שומר חנם אינו נשבע.
נושא שכר אינו משלם.
רבי שמעון אומר, קדשים שחייב באחריותן, נשבעין עליהן.
ושאינו חייב באחריותן, אין נשבעים עליהם.
רבי מאיר אומר, יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע, ואין חכמים מודים לו.
כיצד, עשר גפנים טעונות מסרתי לך, והלה אומר אינן אלא חמש, רבי מאיר מחייב שבועה.
וחכמים אומרים, כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע.
אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין.
כיצד, בית מלא מסרתי לך וכיס מלא מסרתי לך, והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל, פטור.
זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון, חייב.
המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון, אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה, והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה, פטור.
סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה, והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה, חייב.
סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה, פטור.
סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וחמשה דינרים היה שוה, חייב.
ומי נשבע, מי שהפקדון אצלו, שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון.
משנה שבועות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב