לדלג לתוכן

משנה עירובין ו ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ו · משנה ב | >>

אמר רבן גמליאל, מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי ד בירושלים, ואמר לנו אבא, מהרו והוציאו את כל ה הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם.

רבי יהודה אומר בלשון אחר, מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:

מַעֲשֶׂה בְּצָדוּקִי אֶחָד שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בַּמָּבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם,
וְאָמַר לָנוּ אַבָּא:
מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי,
עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר:
מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי,
עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם:

אמר רבן גמליאל:

מעשה בצדוקי אחד,
שהיה דר עימנו במבוי בירושלים.
ואמר לנו אבא:
מהרו, והוציאו את כל הכלים - למבוי,
עד שלא יוציא - ויאסור עליכם.
רבי יהודה, אומרו בלשון אחרת:
מהרו, ועשו צורכיכם - במבוי,
עד שלא יצא - ויאסור עליכם.

פירוש צדוקי - הוא מיוחד לצדוק תלמיד אנטיגנוס איש סוכו, והוא היה ראשון לכופרים בתורה ועוד אבארנו במקומו [אבות פרק א, משנה ג].

והיה רבן גמליאל סובר שאינו כגוי והביא ראיה מזה המעשה.

ונחלקו רבי מאיר ורבי יהודה במאמר רבן שמעון אביו של רבן גמליאל איך היה.

רבי מאיר שאמר המאמר הראשון אומר, כי זה הצדוקי ביטל להם רשותו, ואמר רבן שמעון מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי כדי שתתקיים לכם חזקה במבוי בתשמיש, וכשיוציא הוא אחר כך לא יאסור עליכם התשמיש, כי העיקר אצלנו מי שביטל רשותו ואחר כך נשתמש במזיד הרי ביטל מה שעשה מביטול רשותו, ואוסר עליהם [אם לא] (אפילו) קדמו אותם שביטל להם רשותו, ומפני זה צווה להם רבן שמעון שיקדימו אותו בתשמיש. ונפקא לן מינה שהוא כישראל הלא תראה כי כישראל ביטל רשותו.

ורבי יהודה אומר, כי רבן שמעון בן גמליאל דברו היה בערב שבת, כי הוא אמר לאנשי המבוי עשו צרכיכם במבוי עתה עד שלא יצא היום ויאסור עליכם כלומר קודם הכנסת שבת, ויראה מזה שהוא כגוי.

ופסק ההלכה, כי כל בר ישראל מאיזה כת שיהיה, אם הוא מחלל שבת בפרהסיא לא יעשו עמו עירוב ולא יבטל רשותו ושוכרין ממנו כגוי, ואם אינו מחלל שבת בפרהסיא ובתנאי שלא יהיה עובד עבודה זרה הרי זה ראוי שיבטל רשותו לנו, אבל אינו נותן רשות אלא אם היה מודה בעירוב, רוצה לומר מאמין בו. ויתבאר לך מכל זה, כי פושע ישראל כשאינו מחלל שבת בפרהסיא ולא עובד עבודה זרה, מבטל רשות ואינו נותן רשות ולא שוכר, וזהו הפסק האמתי:


מעשה בצדוקי - מתני' חסורי מחסרא והכי קתני, צדוקי הרי הוא כעכו"ם, רבן גמליאל אומר אינו כעכו"ם, ומעשה בצדוקי אחד כו' ואמר לנו אבא מהרו ועשו צרכיכם עד שלא יוציא ויאסר עליכם. שמע מינה דכישראל הוא ויכול לבטל רשות, ומפני שהמבטל רשותו וחזר והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר כדלקמן, משום הכי קאמר רבן גמליאל מהרו ועשו צרכיכם עד שלא יוציא הוא כליו לחצר ויחזור ויזכה ברשותו שבטל ויאסר עליכם, אבל אי כעכו"ם הוא ואין העכו"ם יכול לבטל עד שישכור, היכי הוי מצי למיסר עלייהו מאחר דאגיר להו ושקיל דמי:

ורבי יהודה אומר - לא כך אמר רבן גמליאל, דלעולם צדוקי הרי הוא כעכו"ם סבירא ליה לרבן גמליאל, ואותה מעשה אינה ראיה, דהכי קאמר להו רבן גמליאל מהרו ועשו צרכיכם בערב שבת קודם שתחשך, ולא עד שלא יוציא כליו כדאמרת, אלא עד שלא יצא היום ויאסר עליכם. ופסק ההלכה, שכל ישראל שמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד כוכבים ואין מערבין עמו ואינו מבטל רשות, אלא שוכרים ממנו כדרך ששוכרים מן העכו"ם. והמשמר שבת בפרהסיא אף על פי שפעמים מחלל אותו בצנעא ואינו מודה בתורת עירוב, כגון הצדוקים בזמן הזה שמשמרים שבת ואינם מודים בתורת עירוב, ה"ז אין מערבין עמו, אבל יכול לבטל רשות וא"צ לשכור ממנו, והוא שלא יהיה עובד עכו"ם:

שהיה דר עמנו במבוי. וביטל לנו רשותו. רש"י ורמב"ם:

והוציאו את הכלים. והחזיקו בו ושוב אע"פ שיוציא הוא לא יוכל לחזור מבטולו כיון שכבר החזקתם בו. והכי איתא בהדיא בגמ'. ואע"פ שאין זו החזקה כשאר חזקות שקרקע נקנה בה (כדתנן ומפורש במשנה ה' פ"ק דקדושין) אפילו הכי הקילו חכמים בה ותקנו כשאר חזקות כ"כ הר"ר יונתן. ולהכי אתי שפיר דבדברי ת"ק נקט והוציאו הכלים משום דלא בעינן אלא חזקה בעלמא משא"כ בדברי ר"י דגרס ועשו צרכיכם. דלדידיה כל צרכיהם הצריכו לעשות. והר"ב שכתב בדברי ת"ק ועשו צרכיכם שיטפא דלישנא נקטיה ולא דק. ובעצמו כתב בדברי ר"י שאמר לת"ק ולא עד שיוציא כליו כדקאמרת ש"מ דה"ג נמי בדברי ת"ק. ומ"ש הר"ב וחזר והוציא בין בשוגג וכו' רישא נקט וכמ"ש בס"ד לעיל ספ"ב:

רבי יהודה אומר כו' עד שלא יוציא. פי' הר"ב עד שלא יצא היום. בגמ' בברייתא עד שלא תחשך ופרכינן והא עד שלא יוציא תנן כלומר ופליג לומר דחזקה לא מהני ויוכל לבטל בטולו הראשון כשיוציא. ומשני אימא עד שלא יצא היום:

(ד) (על המשנה) במבוי. וביטל לנו רשותו. רש"י והר"מ:] הכלים. והחזיקו בו ושוב אף על פי שיוציא הוא לא יוכל לחזור מבטולו כיון שכבר החזקתם בו. גמרא. ומ"ש הר"ב בדברי תנא קמא ועשו צרכיכם, אגב שיטפא ולא דק. ועתוי"ט:

אמר ר"ג מעשה בצדוקי וכו':    סתם ר"ג הוא ה"ג דיבנה: וביד מה' עירובין סוף פ"ב ובפ"ה סי' ט"ז ופי' רש"י ז"ל דר"ג סבר צדוקי אינו כגוי ול"ד לכותים דגרי אריות הם ואינם גרים גמורים אבל צדוקי ישראל הוא הנהפך לרשע ואינו מודה בתורה שבע"פ וכיון דישראל הוא יכול לבטל רשותו בלא שום שכירות ע"כ. ותוס' ז"ל הקשו דמשמע בהדיא בפ"ק דגיטין דר"ג ס"ל דכותים גירי אמת הן וכו' ולספרים נמי דגרסי הכא במתני' רשב"ג הא שמעינן ליה בפ"ק דחולין דס"ל דכותים גירי אמת הן וכו' ונראה לר"י דבין צדוקי ובין כותי לדירה אינם כגוים ומה שלא הוסיף כותי בחסורי מחסרא בגמ' ר"ג אומר צדוקים וכותים אינם כגוים היינו משום שלא בא המתרץ אלא לתקן שלא יקשה צדוקי מאן דכר שמיה מי קאמר ת"ק דבעי למיגר דפליג ר"ג ואמר דיכול לבטל. ועוד י"ל דאפי' ר"ג עצמו לא הזכיר בדבריו כשחלק על ת"ק אלא צדוקי לבדו לפי שלא הביא ראיה אלא מצדוקי ע"כ:

מהרו והוציאו את כל הכלים:    פי' והחזיקו בו קודם שיחזור בו אבל כיון שתחזיקו אתם ראשונה קודם שיוציא כליו למבוי כאלו קניתם ממנו דבכל מקום חזקה מועילה לקניה ככסף ואע"פ שאין זו החזקה כשאר החזקות שקרקע נקנה בה אפ"ה הקילו חכמים בה ותקנו כשאר חזקות וזו החזקה דבעינן משקדש היום בעינן לה. דחזקה מבע"י לא מוכחא מילתא וכיון דגבי צדוקי מהני חזקה כ"ש גבי ישראל דמהני להו חזקה ושוב אינו יכול לחזור בו ה"ר יהונתן ז"ל: ובברייתא תני נמי והכניסו מה שאתם מכניסין. וכתבו תוס' ז"ל פי' או הכניסו דבחד מינייהו הוי חזקה כשעושה דבר שהיה נאסר בלא בטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד אוסר לאו דוקא הוציא אלא אפי' הכניס ובברייתא תני נמי ר' יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם דצדוקי כגוי ואינו יכול לבטל ופריך בגמ' והא אנן תנן עד שלא יוציא לר' יהודה אלמא מהני בטול כל כמה דלא הדר ביה ובחזקה הוא דפליג דקסבר לא מהניא. ומשני אימא עד שלא יצא היום ואב"א לא קשיא כאן במומר לחלל שבתות בצנעא כאן במומר לחלל שבתות בפרהסיא. פי' מתני' דמשמע צדוקי מבטל במומר לחלל שבתות בצנעא ופשוט הוא דר' יהודה להחמיר בא דלא סגי בהוצאת כלים בלחוד אלא עד שיעשו ג"כ כל צרכיהם: ומתוך הסוגיא הזאת משמע דעיקר הגירסא במתני' גם בדברי ר' יהודה עד שלא יוציא דהא אנן הוא דמתרצינן למילתיה אימא עד שלא יצא (היום): וגם ה"ר יהוסף ז"ל לא שלח יד וגם הגיה ר' יהודה אומרה בלשון אחרת וכתב ס"א אומרו: וכתב הרא"ש ז"ל דשנוייא בתרא עיקר לפי שאין צריך להגיה המשנה וכתב עוד ונ"ל דהלכה כר"ג דקיימא לן הלכה כדברי המקיל בעירוב וגם מדפליגי ר"מ ור' יהודה אליבא דר"ג מכלל דס"ל כותיה ועוד ראיה מר' אמי ור' אסי שגזרו על הכותים שלא לבטל רשות אלמא עד ימיהם היו מבטלין רשות וע"כ צריכין אנו לומר כמו שפרש"י ז"ל בריש פירקין שהיו סוברין כרבן גמליאל דצדוקי וכותי אינו כגוי ע"כ:

יכין

אמר רבן גמליאל:    ר"ג ס"ל דצדוקי דינו כישראל, וא"צ להשכיר, ומבטל רשותו ודיו:

מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים:    וביטל רשותו, וסגי בהכי, רק דהמבטל רשותו אם חזי. והוציא מביתו למבוי במזיד, אוסר (ש"פ), להכי אמר אבא וכו':

מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם:    דכשהוצאתם החזקתם ברשותו, ולא יכול הצדוקי לחזור מבטולו, ועכ"פ ש"מ דבטולו מועיל, כמו ישראל:

רבי יהודה אומר:    ר"י ס"ל צדוקי כעובד כוכבים, ואביו דר"ג ה"ק מהרו וכו':

מהרו ועשו צרכיכם במבוי:    מע"ש:

עד שלא יוציא:    עד שלא יצא יום ע"ש:

בועז

פירושים נוספים