משנה עירובין ו רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) הדר עם הנוכרי - בחצר,
- או עם מי שאינו מודה בעירוב -
- הרי זה אוסר עליו.
- או עם מי שאינו מודה בעירוב -
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- לעולם - אינו אוסר,
- עד שיהו שני ישראלים - אוסרין זה על זה.
- לעולם - אינו אוסר,
(ב) אמר רבן גמליאל:
- מעשה בצדוקי אחד,
- שהיה דר עימנו במבוי בירושלים.
- ואמר לנו אבא:
- מהרו, והוציאו את כל הכלים - למבוי,
- עד שלא יוציא - ויאסור עליכם.
- מהרו, והוציאו את כל הכלים - למבוי,
- רבי יהודה, אומרו בלשון אחרת:
- מהרו, ועשו צורכיכם - במבוי,
- עד שלא יצא - ויאסור עליכם.
- מהרו, ועשו צורכיכם - במבוי,
(ג) אנשי חצר,
- ששכח אחד מהם - ולא עירב,
- ביתו אסור מלהכניס, ומלהוציא - לו ולהם,
- ושלהם, מותרין - לו ולהם.
- נתנו לו רשותם -
- הוא מותר, והם אסורין.
- היו שנים -
- אוסרין - זה על זה,
- שאחד - נותן רשות, ונוטל רשות,
- ושנים - נותנין רשות, ואין נוטלין רשות.
- אוסרין - זה על זה,
(ד) מאמתי נותנין רשות?
- בית שמאי אומרין: מבעוד יום.
- ובית הלל אומרין: משתחשך.
- מי שנתן רשותו, והוציא -
- בין שוגג, בין מזיד - הרי זה אוסר,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- מזיד - אוסר,
- שוגג - אינו אוסר.
- בין שוגג, בין מזיד - הרי זה אוסר,
(ה) בעל הבית, שהיה שותף לשכנים -
- לזה ביין, ולזה ביין - אינן צריכין לערב.
- לזה ביין, ולזה בשמן - צריכין לערב.
- רבי שמעון אומר:
- אחד זה, ואחד זה - אינן צריכין לערב.
(ו) חמש חבורות, ששבתו בטרקלין אחד -
- בית שמאי אומרין:
- עירוב - לכל חבורה וחבורה.
- בית הלל אומרין:
- עירוב אחד - לכולן.
- ומודים,
- שאם היו מקצתן שרוים בחדרים, או בעליות -
- שהן צריכות עירוב - לכל חבורה וחבורה.
(ז) האחין, והשותפין,
- שהיו אוכלין - על שולחן אביהם,
- וישנים - בבתיהם,
- צריכין עירוב - לכל אחד ואחד.
- לפיכך,
- אם שכח אחד מהם, ולא עירב - מבטל רשותו.
- אימתי?
- בזמן שהן מוליכין את עירובן - למקום אחר.
- אבל - אם היה עירוב בא אצלם,
- או שאין עמהן - דיורין בחצר,
- אינן צריכין לערב.
(ח) חמש חצרות -
- פתוחות זו לזו, ופתוחות למבוי -
- עירבו בחצרות, ולא נשתתפו במבוי -
- מותרין בחצרות, ואסורין במבוי.
- ואם נשתתפו במבוי - מותרין כאן וכאן.
- עירבו בחצרות, ונשתתפו במבוי -
- שכח אחד מבני החצר - ולא עירב,
- מותרין כאן וכאן.
- מבני המבוי - ולא נשתתף,
- מותרין בחצרות, ואסורין במבוי,
- שהמבוי לחצרות - כחצר לבתים.
- מותרין בחצרות, ואסורין במבוי,
- שכח אחד מבני החצר - ולא עירב,
- עירבו בחצרות, ולא נשתתפו במבוי -
(ט) שתי חצרות, זו לפנים מזו -
- עירבה הפנימית, ולא עירבה החיצונה -
- הפנימית מותרת, והחיצונה אסורה.
- החיצונה, ולא הפנימית - שתיהן אסורות.
- עירבה זו לעצמה, וזו לעצמה -
- זו מותרת בפני עצמה, וזו מותרת בפני עצמה.
- רבי עקיבה - אוסר את החיצונה,
- שדריסת הרגל - אוסרתה.
- וחכמים אומרים:
- אין דריסת הרגל - אוסרתה.
- עירבה הפנימית, ולא עירבה החיצונה -
(י) שכח אחד מן החיצונה, ולא עירב -
- הפנימית מותרת, והחיצונה אסורה.
- מן הפנימית, ולא עירב - שתיהן אסורות.
- נתנו את עירובן למקום אחד -
- שכח אחד,
- בין מן הפנימית, בין מן החיצונה,
- ולא עירב - שתיהן אסורות.
- שכח אחד,
- אם היו של יחידים -
- אינן צריכין לערב.
הדף הראשי של משנה ערובין ו