לדלג לתוכן

משנה עירובין ו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) הדר עם הנוכרי - בחצר,

או עם מי שאינו מודה בעירוב -
הרי זה אוסר עליו.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
לעולם - אינו אוסר,
עד שיהו שני ישראלים - אוסרין זה על זה.


(ב) אמר רבן גמליאל:

מעשה בצדוקי אחד,
שהיה דר עימנו במבוי בירושלים.
ואמר לנו אבא:
מהרו, והוציאו את כל הכלים - למבוי,
עד שלא יוציא - ויאסור עליכם.
רבי יהודה, אומרו בלשון אחרת:
מהרו, ועשו צורכיכם - במבוי,
עד שלא יצא - ויאסור עליכם.


(ג) אנשי חצר,

ששכח אחד מהם - ולא עירב,
ביתו אסור מלהכניס, ומלהוציא - לו ולהם,
ושלהם, מותרין - לו ולהם.
נתנו לו רשותם -
הוא מותר, והם אסורין.
היו שנים -
אוסרין - זה על זה,
שאחד - נותן רשות, ונוטל רשות,
ושנים - נותנין רשות, ואין נוטלין רשות.


(ד) מאמתי נותנין רשות?

בית שמאי אומרין: מבעוד יום.
ובית הלל אומרין: משתחשך.
מי שנתן רשותו, והוציא -
בין שוגג, בין מזיד - הרי זה אוסר,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
מזיד - אוסר,
שוגג - אינו אוסר.


(ה) בעל הבית, שהיה שותף לשכנים -

לזה ביין, ולזה ביין - אינן צריכין לערב.
לזה ביין, ולזה בשמן - צריכין לערב.
רבי שמעון אומר:
אחד זה, ואחד זה - אינן צריכין לערב.


(ו) חמש חבורות, ששבתו בטרקלין אחד -

בית שמאי אומרין:
עירוב - לכל חבורה וחבורה.
בית הלל אומרין:
עירוב אחד - לכולן.
ומודים,
שאם היו מקצתן שרוים בחדרים, או בעליות -
שהן צריכות עירוב - לכל חבורה וחבורה.


(ז) האחין, והשותפין,

שהיו אוכלין - על שולחן אביהם,
וישנים - בבתיהם,
צריכין עירוב - לכל אחד ואחד.
לפיכך,
אם שכח אחד מהם, ולא עירב - מבטל רשותו.
אימתי?
בזמן שהן מוליכין את עירובן - למקום אחר.
אבל - אם היה עירוב בא אצלם,
או שאין עמהן - דיורין בחצר,
אינן צריכין לערב.


(ח) חמש חצרות -

פתוחות זו לזו, ופתוחות למבוי -
עירבו בחצרות, ולא נשתתפו במבוי -
מותרין בחצרות, ואסורין במבוי.
ואם נשתתפו במבוי - מותרין כאן וכאן.
עירבו בחצרות, ונשתתפו במבוי -
שכח אחד מבני החצר - ולא עירב,
מותרין כאן וכאן.
מבני המבוי - ולא נשתתף,
מותרין בחצרות, ואסורין במבוי,
שהמבוי לחצרות - כחצר לבתים.


(ט) שתי חצרות, זו לפנים מזו -

עירבה הפנימית, ולא עירבה החיצונה -
הפנימית מותרת, והחיצונה אסורה.
החיצונה, ולא הפנימית - שתיהן אסורות.
עירבה זו לעצמה, וזו לעצמה -
זו מותרת בפני עצמה, וזו מותרת בפני עצמה.
רבי עקיבה - אוסר את החיצונה,
שדריסת הרגל - אוסרתה.
וחכמים אומרים:
אין דריסת הרגל - אוסרתה.


(י) שכח אחד מן החיצונה, ולא עירב -

הפנימית מותרת, והחיצונה אסורה.
מן הפנימית, ולא עירב - שתיהן אסורות.
נתנו את עירובן למקום אחד -
שכח אחד,
בין מן הפנימית, בין מן החיצונה,
ולא עירב - שתיהן אסורות.
אם היו של יחידים -
אינן צריכין לערב.


הדף הראשי של משנה ערובין ו