משנה סוטה ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ב · משנה ג | >>
בא לו ד לכתוב את המגילה, מאיזה מקום הוא כותב? (במדבר ה) מ"אם לא שכב איש" וגו', "ואת כי שטית תחת אישך".
ואינו כותב "והשביע הכהן את האשה".
וכותב "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה, ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך".
ואינו כותב "ואמרה האשה אמן אמן".
רבי יוסי אומר, לא היה מפסיק.
רבי יהודה אומר, כל עצמו אינו כותב אלא "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה" וגו' "ובאו המים המאררים האלה במעיך" וגו'.
ואינו כותב "ואמרה האשה אמן אמן".
בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה.
- מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כּוֹתֵב?
- מֵ"אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ" וְגוֹ' (במדבר ה, יט),
- "וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ" (שם, כ).
- וְאֵינוֹ כּוֹתֵב "וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה" (שם, כא).
- וְכוֹתֵב:
- "יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה" (שם),
- "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (שם, כב).
- וְאֵינוֹ כּוֹתֵב "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן".
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- לֹא הָיָה מַפְסִיק.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא,
- "יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה" וְגוֹ',
- "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ" וְגוֹ';
- וְאֵינוֹ כּוֹתֵב: "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן":
- כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא,
בא לו לכתוב את המגילה.
- מאיזה מקום הוא כותב?
- "אם לא שכב איש אותך",
- "ואת כי שטית" (במדבר ה יט-כ).
- ואינו כותב -
- "והשביע הכוהן את האישה",
- "ואמר הכוהן לאישה" (במדבר ה כא).
- וכותב -
- "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך",
- "ובאו המים המאררים האלה במעיך, לצבות בטן ולנפיל ירך" (במדבר ה כא-כב).
- ואינו כותב - "ואמרה האישה אמן אמן" (במדבר ה כב).
- רבי יוסי אומר: לא היה מפסיק.
- רבי יהודה אומר:
- כל עצמו אינו כותב, אלא -
- "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה",
- "ובאו המים המאררים האלה במעיך, לצבות בטן ולנפיל ירך",
- ואינו כותב - "ואמרה האישה אמן אמן".
תנא קמא אומר, שהוא כותב "אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך"(במדבר ה, יט) וגו', לפי שאלו הפסוקים אף על פי שאין בהם קללות מכל מקום משמעותן קללות, כי מה שאמר אם לא שכב הנקי ואם שכב לא תנקי ועל דרך ההקש הנעשה בתורה, ואלו הם קוראים אותם קללות הבאות מחמת ברכות. אבל מה שאמר "והשביע הכהן את האשה" היא צוואה.
וכולם חולקין בפירוש מה שכתב "וכתב את האלות האלה"(במדבר ה, כג).
תנא קמא אומר (האלה) ["האלות"] לרבות קללות הבאות מחמת ברכות, "האלה" למעוטי צוואות.
ורבי יוסי אמר, "את" לרבות הצוואות, ולכך אומר אינו מפסיק אלא כותב, וכותב גם כן "והשביע הכהן".
ורבי יהודה אומר, "האלה" למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות, ולכך אינו כותב הפסוק כולו, והוא "והשביע הכהן".
מאם לא שכב איש אותד וגו' - הנקי. שהן קללות הבאות מחמת ברכות, דמשמע הא אם שכב לא תנקי ה:
ואינו כותב והשביע הכהן את האשה וגו' - שאין זה אלא מצוה על הכהן להשביעה:
ולא היה כותב ואמרה האשה אמן אמן - שאינו אלא קבלה שהאשה מקבלת עליה האלות. ויליף לה מדכתיב האלות האלה. האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות ו. האלה, למעוטי צוואות וקבלות:
ר' יוסי אומר אינו מפסיק - משהתחיל אם לא שכב איש אותך עד אמן אמן. וכותב צוואות דוהשביע הכהן את האשה וקבלות דואמרה האשה אמן אמן, דדריש את, לרבות צוואות וקבלות:
רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב - כלומר היה זהיר בעצמו שלא לכתוב אלא אלות בלבד, ולא קללות הבאות מחמת ברכות, ולא צוואות, ולא קבלות. דדריש האלות ולא קללות הבאות מחמת ברכות. האלה, למעוטי צוואות וקבלות:
בא לו לכתוב. הכא ודאי תנן שלא כסדר. דהא צריך שישביעה קודם שיכתוב. כדאיתא בגמרא דלקמן דף י"ז ע"ב כתבה קודם שתקבל עליה [שבועה] פסולה. והשביע ואח"כ וכתב. ומיהו לא בהדיא תנן לה אלא על מה היא אומרת דלקמן וקרא הוא דמסיק לפרושי. ועוד בתוס' הביאו ירושלמי דאתפלגון ר' יוחנן ור"ל חד אמר משביע ואח"כ כותב. וחד אמר כותב ואח"כ משביע אבל תמהו למ"ד דכותב ואח"כ משביע דבפ' הוציאו לו [ס' ע"א] כ"ע סברי היכא דכתיב חקה מעכב נמי על הסדר. ע"כ. וזה ג"כ מן התימה על סדור הרמב"ם שכתבתי בריש פרקין:
מאם לא שכב וגו' הנקי. פירש הר"ב שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם וגו' הכי ס"ד דגמרא. אבל למסקנא דפריך סתם מתניתין דר"מ היא אדר"מ דלא ס"ל מכלל לאו אתה שומע הן. [במ"ד פ"ג דקדושין] הוה טעמא דדריש הנקי כתיב [בלא יו"ד דמשמע חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית. לשון רש"י פ"ד דשבועות דף ל"ו]:
ואינו כותב והשביע וכו' ואינו כותב ואמרה כו'. כתב הר"ב ויליף לה מדכתיב האלות האלה. האלות לרבות קללות כו'. לכאורה הכי דריש האלות וה"מ למיכתב הדברים. אלא לומר לך כל אלות אפילו הבאות מחמת ברכות אלא דבגמרא לא אמרינן הכי. אלא הכי דריש. אלות אלות ממש. האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה [דאלה אקרו דכתיב (דברים כט) והיה בשמעו את דברי האלה הזאת] האלה למעוטי צוואות וקבלות. דה"י דגבי מיעוטא למעוטא דרשינן לה. ורבי יוסי ה' דהאלה אינה ממעטת דאורחיה הוא. ורבי יהודה ה' דהאלות נמי למעוטא דריש לה. ועיין סוף פרק קמא דהוריות:
(ד) (על המשנה) בא כו'. הכא ודאי תנן שלא כסדר. דהא צריך שישביעה קודם שיכתוב כדאיתא בגמרא דף י"ז. ועתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) הכי ס"ד דגמרא, אבל למסקנא הוה טעמא דדריש הנקי (בלא יו"ד) דמשמע חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי, חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית. רש"י:
(ו) (על הברטנורא) בגמרא והכי דריש. אלות אלות ממש, האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה למעוטי צואות וקבלות. דה"י דגבי מעוטא למיעוטא דרשינן לה. ורבי יוסי ה"י דהאלה אינו ממעטת דאורחיה הוא. ורבי יהודה ה"י דהאלות נמי למעוטא דריש לה:
מאיזה מקום כותב מאם: וכו'. ביד פ"ג דהלכות סוטה סי' ח'. בפי' רע' ב ז"ל דבור המתחיל מאש וכו' דמשמע הא אם שכב לא תנקי. אמר המלקט הכי מסיק בגמ' דאע"ג דר"מ לא דריש מכלל לאו אתה שומע הן שאני הכא דכתיב הנקי בלא יו"ד בין ה"א לנו"ן דמשתמע הנקי אם לא שכב ותדרוש הכי טומאה תחת אישך הנקי כלומר חנקי כלומר דמלת חנקי קאי אקרא דסמיך ליה בתריה וה"ק חנקי ממי המרים ואת כי שטית טומאה תחת אישך. עוד בפי' רע"ב ז"ל האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אמר המלקט בגמ' דרשי' הכי אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה ושבתורת כהנים האלה למעוטי צואות וקבלות דס"ל לר"מ הֵא דכתיב גבי האלות דכתיבא גבי רבוייא דְהָא האלות קאי אוכתב רבוייא הוא לרבות קללות הבאות מחמת ברכות אבל הֵא דהאֵלֶה דכתיבא גבי מיעוט דְהָא אלה מיעוטא הוא הֵא דידיה נמי מיעוטא הוא. עוד בסוף דבור האחר דדריש את לרבות צואות וקבלות. אמר המלקט ור"מ דהוא ת"ק אתים לא דריש:
ר' יהודה אומר כל עצמו: לישנא בעלמא הוא כלומר היה זהיר וכו' ואפילו אם לא שכב איש אותך והנקי לא היה כותב וכ"ש והשביע הכהן:
ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן: שהוא סוף המקרא הזה רש"י ז"ל. בפי' רע"ב ז"ל ולא קבלות הבאות מחמת ברכות. אמר המלקט צריך להיות ולא קללות הבאות וכו' וכלומר דס"ל לר' יהודה דהא דהאלות נמי למיעוטא. ובסוף לשונו ז"ל ולא קללות הבאות מחמת ברכות. אמר המלקט ומלת דאלה למעוטי קללות שבמשנה תורה ושבתורת כהנים ודא דהאלה למעוטי צואות וקבלות. ור' יוסי ס"ל הֵא דהאלה לאו למעט אלא אורחא דקרא הוא ומודה ר' יהודה גבי תפילין דהכל בכתב אפי' צואות דהא כתיב וכתבתם ואפי צואות כגון וקשרתם וכתבתם הכל במשמע הכי איתא בפ' היה קורא (ברכות דף י"ו):
יכין
רבי יוסי אומר לא היה מפסיק: אלא כותב והשביע הכהן וגו' וגם אמן אמן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש