משנה נידה ט ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ט · משנה ו | >>

[עריכה]

שבעה סמנין ^יג מעבירין על הכתם^יד: רוק תפל, ומי גריסין, ומי רגלים, ונתר, ובורית, קמוניא, ואשלג.

הטבילו ועשה על גביו טהרות, העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר, הרי זה צבע, הטהרות טהורות, ואינו צריך להטביל.

עבר או שדהה, הרי זה כתם, והטהרות טמאות, וצריך להטביל^טז.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שבעה סמנין מעבירין על הכתם -

רוק תפל, מי גריסין, מי רגלים,

נתר, ובורית, קימוניא, ואשלג.

הטבילו, ועשה על גביו טהרות,

העביר עליו שבעה סמנין -

ולא עבר - הרי זה צבע,

הטהרות טהורות - ואינו צריך להטביל.

עבר, או שדיהה - הרי זה כתם,

והטהרות טמאות - וצריך להטביל.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

רוק תפל - רוק הצם, ועוד יבאר אותו.

ונתר - הוא "אל-טפל". וכבר בארנוהו בשני של כלים.

ובורית - היא צמח, והוא מפורסם ב"אל-גאסול". ובתוספתא דשביעית אמרו, "הבורית והאהל, יש להם שביעית ולדמיהם שביעית".

קמוניא - "מלח אלקלי".

ואשלג - "אל-צאבון".

ואלה כולם כביסות, וכשהיה הכתם דם יסור או יחסר עינו, והוא אמרו עבר או שדיהה, הרי זה כתם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שבעה סממנין מעבירין על הכתם - שאין הדם בטל עד שיעביר כולן עליו:

רוק תפל ומי גריסין - מפרש לקמן במתניתין:

נתר - אלו"ם בלע"ז. ומין קרקע הוא ומזהיר. ובערבי קורין לו שי"ב:

בורית - מין צמח הוא שמנקה ומטהר:

קמוניא - עשב שמיבשים אותו וטוחנים אותו ומנקין בעפרו את הידיס להעביר את הזוהמא. ובלשון גמרא קרוי שלוף דוץ:

אשלג - לא אתפרש לי:

הטבילו - לבגד שיש בו כתם קודם שהעביר עליו הסממנים הללו:

הרי זה צבע - דאי הוה דם הוה עבר:

שדיהה - נשתנה מאדמומיתו ^טו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שבעה סמנין מעבירין על הכתם. ולעיל פ"ז מ"ב כתבתי בשם התוס'. דה"ה בכבוס טוב:

מעבירין על הכתם. שאם הדבר מסופק אם הוא דם או צבע. בין לבעלה בין לטהרות מעבירין עליו ז' סמנין. ואם עמד בעינו הרי זה צבע. וטהורה. ואם אינה מעברת עליו ודאי טמאה מספק. שאין זה ספק של דבריהם דהולכין בו להקל. שהרי כבר אנו יכולין לעמוד על עקרו של דבר בבדיקה. הלכך כל שאינה בודקה בסימנין הרי היא טמאה והבגד טמא. המגיד פ"ט מהא"ב [הלכה ל"ו]:

ונתר. כתב הר"ב בערבי קורין לו שי"ב. ועיין מ"ש בזה בריש פ"ב דכלים:

או שדיהה. פי' הר"ב נשתנה מאדמימותו. כלומר שחסר ממנו מראה האדמימות. כדפירש הר"ב בדיהה דלבנונית במ"ב פ"ק דנגעים. [וכן במכילתין ספ"ב]:

הרי זה כתם כו' וצריך להטביל. ואפילו דיהה ולא עבר. מהני טבילתו. ועיין מ"ש במשנה ב' פ"ג דאהלות [ד"ה שכל הבלוע]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יג) (על המשנה) סמנין. והוא הדין בכיבוס טוב. תוס':

(יד) (על המשנה) מעבירין כו'. בין לבעלה בין לטהרות כו'. וכיון שיכולין לעמוד על עיקר הדבר, כי לא בדקה, טמאה. מ"מ:

(טו) (על הברטנורא) כלומר, שחסר מראה האודם:

(טז) (על המשנה) להטביל. ואפילו דיהה ולא עבר, מהני טבילתו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שבעה סמנים וכו': ופי' רש"י ז"ל שם שבעה סממנים כל דבר המועיל לחברו קרי ליה סם לגביה ואין סם לשון בושם ולא לשון מרפא אלא לשון דבר הצריך לתקון חברו. וכתבו שם תוס' ז"ל מעבירין על הכתם פי' הקונט' לבודקם אם דם נדה הוא ור"ת ז"ל מפ' דאפי' דם נדה ודאי אע"ג דמטמא לח ויבש כיון דאינו עובר ע"י ז' סמנים בטל וטהור דתני ר' חייא דם נדה ודאי מעביר עליו ז' סממנים ומבטלו ע"כ והכא מבמכילתין משמע דהדר ביה רש"י ז"ל. ודייק הכא בגמ' ממילתיה דר' חייא דבקפידא תליא מילתא דכיון שהעביר עליו ז' סמנים אפי' לא עבר הרי הוא בטל וטהור הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת הסמנים מדאזיל ליה חזותא ומש"ה נמי אם העביר עליו ז' סמנים ולא עבר ושנאן ועבר טהרותיו טהורות דאם איתא דדם הוה בהעברה קמייתא הוה עבר ודוקא טהרות שנעשו בין העברה ראשונה לשנייה אבל טהרות שנעשו אחר העברה שנייה טמאות שהרי הקפיד עליו לספק דם כיון שחזר והעבירן ועבר ע"י העברה שנייה כדרך דם לעבור ע"י שבעה סמנים. וכתבו תוס' ז"ל דלהכי נקט תלמודא מלת ועבר שאין צורך בה לאשמעינן דאז קפידתו קפידא הואיל והועילה מחשבתו שעבר ומש"ה נמי קתני במתני' דכי לא עבר טהור ואע"ג דהקפיד ע"כ. עוד הקשו תוס' ז"ל וא"ת כיון דבקפידא תליא מילתא א"כ מה צורך בהעברת סמנים כיון דמבטל בלבו סגי וי"ל דבטלה דעתו אצל כל אדם אם יבטלנו בלא ז' סמנים ע"כ:

ונתר: תנא נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטפטרית. ובטור י"ד סי' ק"ץ. וכתב שם בית יוסף וקצת משמות ז' סמנים הללו לא נתברר לנו עכשיו מה הן הלכך לדידן נפל ענין העברת ז' סמנים בבורא ע"כ ועיין במ"ש מענין נתר ר"פ שני דכלים: