משנה מעילה ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ד · משנה ה | >>
כל האוכלין מצטרפין, לפסול את הגויה בכחצי פרס, במזון שתי סעודות לערוב, בכביצה לטמא טומאת אוכלין, בכגרוגרת להוצאת שבת, בככותבת ביום הכפורים.
כל המשקין י מצטרפין, לפסול את הגויה ברביעית, ובמלא יא לוגמיו ביום הכפורים.
כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין
- לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה בְּכַחֲצִי פְּרָס,
- בִּמְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְעֵרוּב,
- בְּכַבֵּיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין,
- בְּכַגְּרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת,
- בְּכַכּוֹתֶבֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
- כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין,
- לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה בִּרְבִיעִית,
- וּבִמְלֹא לֻגְמָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:
- לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה בִּרְבִיעִית,
כל האוכלים מצטרפין -
- לפסול את הגווייה בכחצי פרס
- וכמזון שתי סעודות לעירוב,
- וכביצה לטמא טומאת אוכלין,
- וכגרוגרת להוצאת שבת,
- וככותבת ליום הכיפורים.
- כל המשקין מצטרפין -
- לפסול את הגווייה ברביעית,
- לכמלוא לוגמיו ביום הכיפורים.
[כבר ביארנו] פעמים שאוכל אוכלים טמאים אם יש מהם כחצי פרס, והוא כביצה ומחצה, נפסלה גוויתו וצריך טבילה ואז יגע בתרומה, וכל זמן שיגע בתרומה קודם הטבילה פוסלה.
וכן נתבאר בשבת, שהמוציא אוכלין שיעורן כגרוגרת.
וכן נתבאר בעירובין, ששיעור עירובי תחומין מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד, והוא שיעור ששה ביצים.
ונתבאר בכפורים, שאוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, והשותה מלא לוגמיו, חייב כרת.
וכבר זכרנו בשלישי מכתובות ועוד יתבאר במקומות מטהרות, שהשותה רביעית ממשקים טמאים נפסלה גוויתו, והוא גם כן פוסל את התרומה עד שיטהר.
ולפיכך אמר כאן, שכל המאכלות מצטרפין קצתם לקצתם להשלים מהם איזה שיעור שנזדמן מאלו השיעורים כדי שיתחייב באותו הדין, וכל המשקין מצטרפין גם כן על דרך זה:
לפסול את הגויה - האוכל אוכלים טמאים בכחצי פרס, שהוא ביצה ומחצה לדברי רמב"ם, ושני ביצים לדכרי רבותי, נפסלת גוייתו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה במגעו עד שיטבול:
במזון שתי סעודות לעירוב - הרוצה ללכת יותר מאלפים אמה בשבת עושה עירובי תחומין ומניח מזון שתי סעודות במקום שרוצה שיקנה לו עירובו, והולך ממקום עירובו ולהלן אלפים אמה. והוא ששה ביצים לדברי רמב"ם, ושמונה ביצים לדברי רבותי:
בכביצה לטמא טומאת אוכלין - שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה, דכתיב (ויקרא יא) מכל האוכל אשר יאכל, דמשמע אוכל הנאכל בבת אחת, ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ט:
בכגרורת להוצאת שבת - המוציא אוכלים בשבת מרשות לרשות אינו חייב בפחות מכגרוגרות:
בככותבת ביום הכיפורים - ששינה הכתוב וכתב תענו, ולא כתב לא תאכלו, דמשמע דלא קפיד רחמנא אלא אעינוי, ושיערו חכמים דבכותבת מיתבא דעתיה דאניש, בפחות מככותבת לא מיתבא דעתיה:
לפסול את הגויה ברביעית - השותה משקים טמאים ברביעית, נפסלה גוייתו מלאכול בתרומה ופוסל את התרומה במגעו עד שיטבול:
וכמלוא לוגמיו - שהשותה ביוה"כ מלוא לוגמיו, חייב. פחות מכן, פטור:
כל האוכלין מצטרפין. עמ"ש בריש פ"ק דטהרות. גם עיין בפירוש משנה ז' פרק בתרא דמקואות:
לפסול את הגויה. עמ"ש במשנה ד' פ"ק דשבת:
בכחצי פרס. פי' הר"ב שהוא ביצה ומחצה לדברי הרמב"ם כו' ועיין בפירושו למשנה ג' פ"ג דכריתות. ובמשנה ב' פ"ח דערובין:
לטמא טומאת אוכלים. פי' הרב שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה. עמ"ש ברפ"ב דטהרות. ומ"ש הר"ב ושיערו חכמים כו'. בגמ' פרק בתרא דיומא דף פ'. וכמוה בלא קליפתה בפרק ח' דערובין דף פ' ג:
בכגרוגרת להוצאת שבת. עיין ספ"ז דשבת:
בככותבת ביוה"כ. עיין במשנה ב' פרק בתרא דיומא:
[*כל המשקים. ובפרק אחרון דמקואות מ"ז מפרש הר"ב. דוקא הז' משקין]:
ברביעית. עמ"ש בריש פ"ב דטהרות:
ובמלא לוגמיו. והר"ב העתיק וכמלא לוגמיו וכן הוא בס"א. ובמשנה שבגמרא והרמב"ם העתיק מלא לוגמיו. ועיין במ"ב פרק בתרא דיומא:
(ט) (על הברטנורא) וכמוה בלא קליפתה:
(י) (על המשנה) כל כו'. ובפ"י דמקוואות מ"ז מפ' הר"ב דוקא הז' משקין:
(יא) (על המשנה) ובמלא כו'. והר"ב העתיק וכמלוא ועפ"ח דיומא מ"ב:
כל האוכלין וכו': פרק בכל מערבין (עירובין דף כ"ט) ובפרק אמרו לו (כריתות דף י"ג:)
בכחצי פרס בכמזון שתי סעודות לעירוב. בכביצה וכו': כך צ"ל. וביד פ"א דהלכות עירובין סימן י"א ובפ"ח דהלכות שאר אבות הטומאות סימן י"א ובפ"ד דהלכות טומאת אוכלין סימן ג':
בכביצה לטמא טומאת אוכלין: כתבו תוספות ז"ל בעירובין פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ג) הא דאמרינן בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כר"ש ודלא כר' יוחנן בן ברוקא דאמר כביצה חסר רביע ע"כ:
בבגרוגרת להוצאת שבת: מפיק לה בגמרא בכמה דוכתי בתלמוד חד מינייהו בעירובין פ"ק דף ד' ממלת תאנה דבפסוק ארץ חטה וכן נמי שיעור כותבת ממלת דבש דהיינו דבש תמרים והתם דריש לכוליה קרא לשיעורין:
וכמלא לוגמיו: ס"א ובמלא בבית ואית דגרסי ומלא לוגמיו:
יכין
כל האוכלין: שנטמאו:
מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס: דהאוכל מאכלים טמאין כחצי פרס, דהיינו כביצה ומחצה לרמב"ם, או כב' ביצים לרש"י, נפסל הגוף של אדם האוכל מלאכל תרומה, ופוסל גם תרומה במגע, עד שיטבול:
במזון שתי סעודות לערוב: שהרוצה ללכת בשבת יותר מאלפיים אמה, מניח קודם שבת בסוף אלפיים, מזון ב' סעודות, שהן ו' ביצים לרמב"ם וח' ביצים לרש"י, והו"ל כאילו דר במקום שהניח ערובו, ולכן מותר לילך משם בשבת ב' אלפים אמה לכל צד [ועי' עירובין פ"ח מ"ב].
בכביצה לטמא טומאת אוכלין: שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה [כלעיל סי' ל"ג]. ואע"ג דקיי"ל חיבורי אדם אינו חיבור [רמב"ם אבות הטומאה פ"א הי"ב] היינו רק דבשמיעך כמה גושין יחד לא נטמא א' בשנטמא חבירו רק בשנדבקו יחד באחד מז' משקין [כרמב"ם פ"ו מאוכלין הי"ב והי"ג] אבל לטמא אחרים גם חיבורי אדם מחשב חיבור [כרמב"ם שם הי"ז] מיהו בנדבקו יחד לגוש אחד בבישול מעצמן לכל מילי הוה חיבור [שם הט"ו]:
בבגרוגרת להוצאת שבת: דבהוציא מאכל בשבת מר"ה לרה"י, או איפכא, אינו חייב עד שיהיה גדול כגרוגרת, שהוא שליש ביצה [עי' רמג"א שס"ח סק"ב]:
בככותבת ביום הכפורים: דבאכל ביו"כ אינו חייב עד שיהיה ככותבת הגסה, ושיעורו כב' זיתים [כריתות די"ד א'], והוא מעט פחות מכביצה [א"ח תרי"ב], דדוקא בכל האיסורין שיעור אכילתן בכזית, מדכתיב גבייהו לא תאכל, אבל ביו"כ כתיב תענו, ובבציר מכותבת לא מתיתבא דעת האדם האוכל:
ברביעית: דבשתה רביעית משקין טמאין, נטמא גופו מלאכול תרומה, ופוסל תרומה במגעו עד שיטבול:
ובמלא לוגמיו ביום הכפורים: דבשתה ביו"כ מלוא לוגמיו, דכשיסלקנו בפיו לצד א' יתראה כמלוא לוגמו, חייב. ומשערים בכל אדם לפי גודל מלוגמו, ובאדם בינוני שאיננו גדול או קטן ביותר, הוא פחות מרביעית [א"ח תרי"ב]. וקמ"ל דאף שיש בהמאכל או המשקה ב' מינים חלוקים, אפ"ה מצטרפי, דיו"כ שם א' הוא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת