מלאכת שלמה על מעילה ד
<< · מלאכת שלמה · על מעילה · ד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
קדשי המזבח וכו': ירושלמי פ"ד מיתות דף כ"ד:
מצטרפים זה עם זה למעילה: אם אכל מבשר עולה זו חצי זית ומבשר עולה אחרת חצי זית חייב קרבן מעילה וכן למ"ד דמעילה בש"פ אם אכל חצי ש"פ מזו וחצי ש"פ מזו:
ולחייב עליהן משום פגול נותר וטמא: שאם אכל חצי זית מזה וחצי זית מזה חייב כרת:
קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה: ואם נהנה חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה מעל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל כאן לא אמר למעילה כי לא יש לה איסור אחר אבל לקמן קאמר למעילה משום קדשי מזבח ע"כ:
קדשי המזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין וכו': שאם נהנה בחצי זית בשר קדשי מזבח ובחצי זית מבשר שהוקדש לבדק הבית מצטרפים זה עם זה למעילה אבל לא לדבר אחר כדאמרן דקדשי בדק הבית לית בהו פגול נותר וטמא ומהאי טעמא קא פליג למתניתין בבבא ראשונה קדשי מזבח בפני עצמו וכיון דתנא קדשי מזבח לחודייהו תנא נמי לקדשי בדק הבית לחודייהו אע"ג דמסיפא שמעינן להו. ובפירוש אחר לא נודע למי מפרש עוד א"נ אי לא תני לה להדיא ה"א דלא מצטרף אלא בשביל קדשי מזבח דחמיר אבל קדשי בדק הבית לא ע"כ. ומשמע מן התלמוד ומפירוש תוספות ז"ל דאין מעילה מפורשת בתורה אלא בעולה ובקדשי בדק הבית דכתיב נפש כי תמעול מעל מקדשי ה' קדשים המיוחדים לה' אבל שאר קדשי קדשים יש לכהנים ג"כ חלק בבשרן שהוא עיקר הקרבן ומ"מ מקרא אחרינא שמעינן דבכל קדשי קדשים יש מעילה מדכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה קדש סתמא משמע דבכל קדש מיירי. ביד רפ"א דהלכות מעילה ובפ"ה סימן ב':
חמשה דברים בעולה: תוספת פרק השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ט.) ועיין במה שכתבו שם דלא אתיא כר"מ. ובגמרא פ' אמרו לו (כריתות דף ט"ז.) וביד פי"א דהלכות מעשה הקרבנות סימן ב' ד'. ובגמרא מתני ליה רב הונא לרבה בריה חמשה דברים בעולם מצטרפין פירוש שהיה טועה בגירסת המשנה דקתני בעולה בהא והוא אמר בעולם במ"ם א"ל בעולם קאמרת כלומר וכי אין בכל הזבחים שבעולם מצטרפין אלא חמשה דברים בלבד והא קתני ששה דברים בתודה ומסיק אלא תֵגִי בעולה בְהֵא כלומר חזור בך וגרוס בעולה בְהֵא דבעולה איכא חמשה דברים מצטרפין ולא במקום אחר. [הגה"ה אע"פ שהלשון דחוק נראה לומר שהבן הוא שטעה שלא הבין דברי אמו. ואי היה גרסינן מתני רבה בריה דרב הונא חמשה דברים בעולם א"ל אבוי בעולם קאמרת וכו' הוה ניחא טובא]. פירוש אחר בעולם קאמרת דמשמע דבכל דבר שבעולם מצטרפין אלו חמשה דברים אפילו בחולין ולטמא טומאת אוכלין והא קתני וששה בתודה דמשמע דבזבחים מיירי ולא בחולין אלא תֵנִי וכו' רש"י ז"ל. עוד פירש רש"י ז"ל וגם בפירוש לא נודע למי דמתניתין לא קחשיב דם לפי שאין מועלין בדמים וליתיה לא בפגול ולא בטמא כדאיתא בפרק כל הבשר ע"כ:
התרומה ותרומת מעשר מצטרפין זה עם זה: לאסור אם נפלו בקדרה בנתינת טעם. ביד בפרק עשירי דהלכות תרומות סימן ד':
כל הפגולים מצטרפים וכו': ואפילו אימורים ובשר. ואיתה בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ט) ובפירקין סמוך לה: וכתבו תוס' ז"ל כאן וכבר תנא ליה ברישא ואיידי דבעי למיתני כל הנבלות מצטרפות וכל השרצים מצטרפים תנא נמי כל הפגולים ע"כ. ועוד כתבו ז"ל שם בפרק השוחט והמעלה תימה דלא תני כל הטומאות מצטרפות זו עם זו וי"ל דהוה משמע אפילו שרץ ונבלה ובשר המת והני לא מצטרפי כדתנן בסמוך ע"כ. ביד פי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"א:
כל הנבלות וכו': ביד פ"ד דהלכות מ"א סימן י"ז ובפ"א דהלכות שאר אבות הטומאות סימן ג':
כל השרצים וכו': שם בהלכות מ"א פ' שני סימן ז' ח' ט' ובפ"ד דהל' שאר אבות הטומאות סימן ב' ז':
דם השרץ ובשרו מצטרפין: י"ס דגרסי מצטרפים בכעדשה. ואיתה ס"פ המנחות בתוספות. ובגמ' פ"ק דכריתות דף ד'. ובגמרא מפרש רב חנן בשם רב זעירא דוקא בשרו של אותו שרץ עצמו שפירש ממנו הדם דהוי דם ובשר משרץ אחד ולא שהדם משרץ אחד והבשר משרץ אחר דאי אתו משני שרצים לא מצטרפי אפילו מאותו המין ר"ל עכבר כמוהו אלא אי אתו משרצים שכולן שלימים דחשיבי אז מצטרפין. ועיין בתוספות בפירוש שהביאו בשם רבינו ניסים גאון ז"ל. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת שמיני פ"ז. וכתוב בפירוש לא נודע למי ולהאי פירושא ל"ג במתניתין אלא דם השרץ ובשרו ואית דגרסי דם השרץ והבשר וקאמר רב חנן האי והבשר לאו דשאר שרצים הוא אלא שאם הבשר מאותו מין שרץ שהדם יוצא ממנו מצטרף ואי לא לא ע"כ. ביד בפי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"א:
כלל א"ר יהושע: פרק יום הכפורים (יומא דף פ"א) ותוספת פ"ק דסנהדרין דף ד' ומשמע התם בפרק יום הכפורים דרבנן פליגי על האי כללא דר' יהושע וכתבתיו שם בפרק יוה"כ סימן ב':
כל שטומאתו ושיעורו שוין וכו': מלבד ההשואות והחילוקים שפירש רעז"ל עוד יש חילוקים אחרים בפירוש הרמב"ם ז"ל דוק. וז"ל תוספות ז"ל כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כגון שרץ ושרץ [הגה"ה. בזה הוא כפירוש רש"י ז"ל] דטומאתם ושיעורן שוה בכעדשה וטומאתם טומאת ערב וכגון נבלה ונבלה דשיעורם בכזית וטומאתם טומאת ערב:
טומאתם ולא שיעורם: כגון אבר מן המת [הגה"ה. בזה הוא דלא פרש"י ז"ל ודלא כהרמב"ם ז"ל שהיא ז"ל פירש כגון בשר המת ורקב שלו לפי שכל אחד משניהם מטמא במגע ובמשא ובאהל אבל שיעור בשרו בכזית ושיעור רקב שלו מלא חפניו ע"כ ומר אמר חדא ומר אמר חדא ובודאי דלא פליגי אעיקרא דדינא] וכזית מן המת שטומאתם שוה באהל ולא שיעורם דבשר מטמא בכזית ואבר בכל שהוא:
שיעורו ולא טומאתו: כגון נבלה ומת [הגה"ה. בזו החלוקה שוין עם פירוש רש"י והרמב"ם ז"ל אלא ששם כתב הרמב"ם ז"ל דטומאתם חלוקה שהנבלה מטמאה במגע ובמשא טומאת ערב ובשר המת מטמא באהל טומאת ז' ע"כ] דאידי ואידי בכזית וטומאתם חלוקה דבנבלה מטמא טומאת ערב ומת טומאת ז':
לא טומאתו ולא שיעורו: שרץ ונבלה [הגה"ה נראה שבזה הושוו עם פירוש הרמב"ם ז"ל אלא שלא פירשו דבריהם והוא ז"ל פירש דבריו וז"ל כגון בשר נבלה ובשר שרץ לפי ששיעור נבלה בכזית ומטמא במשא ושיעור שרץ בכעדשה ואינו מטמא במשא ע"כ] ואגב רישא נקט סיפא ואע"ג דליכא חדוש בסיפא ע"כ. ביד פ"ד דהלכות טומאת אוכלין סימן י"א י"ב:
הפגול והנותר וכו': תוספות שבת פרק ר"ע דף פ"ט ובפרק התערובות דף ע"ח. ובגמרא אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת ידים דמדרבנן היא כדכתבינן בס"פ בתרא דפסחים ואי אמרת דמצטרפין הויא גזרה לגזרה אבל לענין אכילה מצטרפין דאי איכא פחות מכזית פגול ונותר משלימו לכזית חייבין עליו משום פגול. וכן אי הוי רוב נותר ופגול משלימו לכזית ואכלו חייב עליו משום נותר. ואמר לו רבי דאי הוי חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין לחייב עליו משום נותר ומשום פגול ע"כ עם פירוש רש"י ז"ל [הגה"ה לשון הר"ס ז"ל והרמב"ם ז"ל בחבורו סתם דבריו וכתב מצטרפין סתם ונראה שדעתו לומר שאינו חייב אלא א' ואפשר שטעמו מאחר שהם כלולים באזהרה א' אינו חייב אלא אחת ע"כ] ונפקא לן מקרא דכתיב לא יאכל כי קדש הם לשון רבים לומר דמצטרפים ומלא יאכל נפקא דכל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו. ביד פ"ח דהלכות שאר אבות הטומאות סימן ג':
לטמא אפילו כקל שבשניהם: הפירוש שפירש רעז"ל הוא לרש"י ז"ל. וי"מ שהשרץ קל דלא מטמא במשא כנבלה והה"נ צירוף שרץ למת:
ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין: גמרא תניא אמר ר"ש מה טעם מצטרפין ולד ראשון עם ולד שני משום דתרויהו ראשון ושני מכח ראשון קאתו ועבדי ביה מילתא בשלישי הואיל וראשון עביד שני ושני עביד שלישי:
כל האוכלין וכו': פרק בכל מערבין (עירובין דף כ"ט) ובפרק אמרו לו (כריתות דף י"ג:)
בכחצי פרס בכמזון שתי סעודות לעירוב. בכביצה וכו': כך צ"ל. וביד פ"א דהלכות עירובין סימן י"א ובפ"ח דהלכות שאר אבות הטומאות סימן י"א ובפ"ד דהלכות טומאת אוכלין סימן ג':
בכביצה לטמא טומאת אוכלין: כתבו תוספות ז"ל בעירובין פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ג) הא דאמרינן בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כר"ש ודלא כר' יוחנן בן ברוקא דאמר כביצה חסר רביע ע"כ:
בבגרוגרת להוצאת שבת: מפיק לה בגמרא בכמה דוכתי בתלמוד חד מינייהו בעירובין פ"ק דף ד' ממלת תאנה דבפסוק ארץ חטה וכן נמי שיעור כותבת ממלת דבש דהיינו דבש תמרים והתם דריש לכוליה קרא לשיעורין:
וכמלא לוגמיו: ס"א ובמלא בבית ואית דגרסי ומלא לוגמיו:
הערלה וכו': תוספות שבת פרק ר' עקיבא דף פ"ט:
רש"א אינם מצטרפין: בגמרא פריך ומי צריך ר"ש לצרופי והתניא רש"א האוכל כל שהוא עובר בלאו ולוקה ומשני תני אין צריכין לצרף. ואיתה למילתיה דר"ש בר"פ שני דערלה אלא שהתוספות ז"ל כתבו בר"פ עד כמה בשם ר"ת ז"ל דמתניתין דהכא מיירי לענין צרוף לכזית ולמלקות דומיא דכל הנהו השנויין בפירקין וההיא דערלה דמייתי לה בקיצור בע"ז פ' בתרא מיירי לענין צרוף לנתינת טעם ולאסור במאתים בתערובתם ע"ש ועיין במ"ש שם בערלה רבינו שמשון ז"ל ובמה שלקטתי אני:
הבגד והשק וכו': בשבת ס"פ כלל גדול ובפ"ק דסוכה דף י"ז וירושלמי דשבת שם:
מצטרפין זה עם זה: פירוש החמור מצטרף לקל אבל לא הקל עם החמור וכדתנן בכלים פכ"ו זה הכלל כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל ממנו טהור ואע"פ שאין שיעורם שוה מצטרף החמור עם הקל מפני שהם עניינים המקבלין טומאה והכלל שאמר ר' יהושע לעיל הוא בדברים המטמאים אחרים ובעבור זה צריך שם שיהא שיעורם שוה:
אר"ש מה טעם: מצטרף מפני שהם ראויין לטמא מושב. ששיעור מושב טפח וכולן שוין באותו שיעור ואפילו בשאר טומאות שהן חלוקות יצטרפו תוספות ז"ל בכתיבת יד וכן הוא ג"כ בתוספות ס"פ כלל גדול בשם ריב"א ז"ל: