עיקר תוי"ט על מעילה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה מעילה ד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) אבל בזבחים דק"ט כ' התוס' דאין לפ' להתחייב בחוץ. דהא לא תנן אלא עולה ואימורין. אבל ה' דברים לא. דאע"ג דמחייבו בחוץ ה"מ בפ"ע אבל איצטופי לא כו'. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) כ' התוס' דא"ל לענין מחשבת פגול דהא אין אכיל' והקטרה מצטרפים. אלא מיירי לענין אכילה דמחייב האוכל משום פגול. ואי מרישא דקתני קדשי מזבח מצטרפין. ה"א במין א'. קמ"ל אפי' בב' מינין כו' וקצת תימה דלא תני ה' דברים בשלמים וי"ל משום דאיירי נמי במעילה. ועתוי"ט:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ג) (על הברטנורא) דאין איסור חל על איסור:

(ד) (על הברטנורא) כדיליף לי' בגמ' מקרא. ושאר שרצים כגון הצפרדע והנחש והעקרב וכיוצא בהן אע"פ שהן אסורים באכילה הרי הם טהורי' מכלום ואפי' כאוכלין טמאין אינן. הר"מ:

(ה) (על הברטנורא) והאי קרא מיותר הוא לדרשא למדרש ביה הכי דהא כתיב קרא אחרינא אלה הטמאים לכם. רש"י:

(ד)

(ו) (על המשנה) אין כו'. פי' לטומאה. ובגמ' ל"ש אל לטומאת הידים אבל לענין אכילה מצטרפים. דתניא רא"א. לא יאכל כי קדש הוא. כל שבקדש פסול. בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. ופרש"י לטומאת ידים שגזרו בנותר ופגול שמטמאין את הידי' משום חשדי כהונה. או משום עצלי כהונה. וכיון דגזירה דרבנן הוט אינן מצטרפין דהו"ל גזירה לגזירה. אבל לענין אכילה אי איכא פחות מכזית פיגול ונותר משלים לכזית חייבי' עליו משום פיגול. ואי רוב דנותר כו' חייבי' עליו משום נותר ואמר לי רבי דאי הוה חצי זית מזה וחצי כו' מצטרפין לחייב משום נותר ומשום פיגול ע"כ. ונ"ל דלא לחייבן בשתים שא"כ אתה מחייבו על פחות מכשיעור. אלא לענין מלקות לחייבו אם התרה בו משום נותר או משום פגול:

(ז) (על המשנה) מפני כו'. אין זה עיקר הטעם. דהא אמרן דלענין אכילה מצטרפין ומשם אחד נפקא ולטומאת ידים הוא דאין מצטרפין ועיקר טומאה זו אינה אלא מדרבנן ואם כן מאי מפני שהם שני שמות. אלא טעמא כדכתב רש"י דלא גזרינן גזירה לגזירה כו' וי"ל דלפי שנמצא כמה פעמים שגזרו שתי הגזירות כאחת תני מפני כו' כלומר ולפיכך לא רצו לגזור כאחת. ועתוי"ט:

(ח) (על המשנה) מצטרפים. תניא רש"א מה טעם כו' מי גרם לשני לאו ראשון. וכיון דמכח ראשון אתי לי' טומאה. הוי כי ראשון ולהכי מצטרפין:

(ה)

(ט) (על הברטנורא) וכמוה בלא קליפתה:

(י) (על המשנה) כל כו'. ובפ"י דמקוואות מ"ז מפ' הר"ב דוקא הז' משקין:

(יא) (על המשנה) ובמלא כו'. והר"ב העתיק וכמלוא ועפ"ח דיומא מ"ב:

(ו)

(יב) (על הברטנורא) ותימה דבמ"ג פי' הר"ב כל הנבלו' מצטרפות לטומאה אבל לא למלקות ולפי שהן ב' שמות. וצ"ל דמתני' דהכא פליג'. עתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) ולכאו' לפי' הראשון אצ"ל דאינן מצטרפות ללקות כיון שהם ב' שמות כדתנן במ"ג. אלא דבגמ' איפכא שמעי' דפריך ומי צריך לר"ש לצרופי והתניא רש"א כל שהוא למכור, ומשני תני א"צ לצרף:

(יד) (על הברטנורא) ותימה דלעיל נמי שהם שוים בדבר א' ואעפ"כ אינן מצטרפין. והר"מ מסיים שאנו חוששין להשוות השיעור לטומאה בדברים שמטמאין לא בדברים שמתטמאים ול' רש"י המקצע מכולן יחד שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד וכן פירש"י כאן. ועתוי"ט: