משנה מעילה ב ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ב · משנה ט | >>
הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכין, מועלין בהן משהוקדשו.
קדשו בכליטז - הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה, וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא, ופגול אין בהן.
זה הכלל, כל שיש לו מתירין, אין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא, עד שיקרבו מתיריו.
וכל שאין לו מתירין, כיון שקדש בכלי, חייבין עליו משום נותר ומשום טמא, ופגול אין בו.
הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת,
- וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ,
- וּמִנְחַת נְסָכִין,
- מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ.
- קָדְשׁוּ בַּכְּלִי,
- הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה,
- וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא,
- וּפִגּוּל אֵין בָּהֶן.
זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין,
- אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא,
- עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירָיו;
- אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא,
- וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין,
- כֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ בַּכְּלִי,
- חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא,
- וּפִגּוּל אֵין בּוֹ:
- כֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ בַּכְּלִי,
הקומץ, והלבונה, והקטורת,
- ומנחת כהנים, ומנחת כוהן משיח,
- ומנחת נסכים - מועלין בהן משהוקדשו.
- קדשו בכלי - הוכשרו להיפסל בטבול יום, ובמחוסר כיפורים, ובלינה,
- וחייבין עליהן משום נותר, וטמא,
- ופגול אין בהן.
- זה הכלל -
- כל שיש לו מתירין -
- אין חייבין עליו משום פגול, ונותר, וטמא - עד שיקרבו מתיריו,
- וכל שאין לו מתירין -
- כיון שקדש בכלי - חייבין עליו משום נותר, ומשום טמא,
- ופגול אין בו.
- כיון שקדש בכלי - חייבין עליו משום נותר, ומשום טמא,
- כל שיש לו מתירין -
כל אלו שמנה הם לאישים, והם בעצמן הם המתירין לזולתן, ויש מהם שאין לו מתירין, ולפיכך מועלין בהם משקדשו בכלי שרת עד שיצאו לבית הדשן כמו שבאר בהקומץ.
ולא יתחייב עליהן בדין פיגול לפי העיקרים שבארנו ופירשנו ברביעי מזבחים כשתעיין אותו שמה.
אבל דין טמא ונותר חייב, שנאמר "כל איש אשר יקריב מכם"(ויקרא כב, ג), ואמרו "בכל הקדשים הכתוב מדבר", וכבר נתבאר בשלושה עשר מזבחים שאין חייב כרת אלא טמא שאכל את הקדש, ומה שאמר כאן "אשר יקרב" רוצה לומר שכל זמן שאכל בטומאה הדבר שאינו ראוי ליקרב, והוא משיקדיש בכלי אז יתחייב.
וכבר נתבאר בסוף חגיגה שמחוסר כפורים צריך טבילה לקדש, כל קדש:
ומנחת נסכים - מנחה הבאה עם הזבח שאין בה שיריים. וכל הני כליל נינהו:
משהוקדשו - קדושת פה בעלמא:
ופגול אין בהן - לפי שאין להם מתירין ואין פגול נוהג אלא בדבר שקרבו מתיריו כדלקמן:
כל שיש לו מתירין - כגון שלמים וחטאות ואשמות, דדמן מתיר אימורים למזבח והבשר לכהנים. או דבר שיש לו מתירין למזבח בלבד, כגון עולת העוף ופרים הנשרפים, שדמן מתירן למזבח בלבד יז, וכגון שתי הלחם דדמן של כבשים הוו מתיריהן, ולחם הפנים דבזיכים הוו מתירין, וכגון מנחות דיש להן היתר בקומץ. כל הני אין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא עד שיקרבו מתירין. דהכי כתיב גבי פיגול לא ירצה, ואמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. ונותר וטמא יליף מפיגול במסכת זבחים בפרק כל הזבחים:
וכל דבר שאין לו מתירין - כי הני הקומץ והלבונה דהן עצמן מתירין הן ואין מתיר אותם שום דבר אחר:
חייב עליה משום נותר וטמא - משום טמא מרבינן להו, מדכתיב (ויקרא כב) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה יח, בכל הקדשים הכתוב מדבר לחייב עליה משום טמא. ונותר יליף מטמא:
ומנחת נסכים. פי' הר"ב הבאה עם הזבח כו' וכן פירש"י. וכרבנן דמשנה ג' פ"ד דזבחים. ועיין מ"ש שם. דלהתוס' הכא אף בבאה בפני עצמה ואתיא ככ"ע דהתם. וכתבו התוס' דבבאה בפני עצמה. מוכח בתמורה פ' יש בקרבנות דקריבה אפי' בלילה [וכמ"ש הר"ב שם] ועמוד השחר פוסלתו. וא"כ נצטרך לפרש לינה עמוד השחר. ע"כ. כלומר לינת כל הלילה:
קדשו בכלי. לא נקט קדשו בכלי משום קומץ. דמעיקרא נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו. הוכשר ליפסל בטבול יום. *)מקודש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ [אלא אגב הנך דנקט בהו קדשו בכלי נקט ליה]. תוס' [דף ח' ע"א ד"ה קדש]:
כל שיש לו מתירים. מ"ש הר"ב. כגון עולת העוף ופרים הנשרפין שדמן מתיר למזבח בלבד. לאו למזבח בלבד דפרים הנשרפין עד שיתוך הבשר בבית הדשן מועלין בהן. וא"כ ניתר בשרן ועורן לבית הדשן נמי. ול' רש"י עולת העוף. ועולת הבהמה שדמן וכו':
וכל שאין לו מתירין. פי' הר"ב. כי הני הקומץ והלבונה. עמ"ש במשנה ג' פ"ד דזבחים. והא דכתב הר"ב וטמא יליף כו'. שם בפי' הר"ב במשנה ה':
משום נותר. ומשום טמא. כתב הר"ב. משום טמא. מרבינן להו. מדכתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו'. וכי יש נוגע שהוא מחייב. אלא בכל הקדשים הראוי לקרב. והוא משקדש בכלי שאכל בטומאה. הוא מדבר. גמ':
(טז) (על המשנה) בכלי. לא נקט בכלי משום קומץ. דמעיקר' נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו. הוכשר ליפסל בטבול יום שקידש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ. אלא אגב הנך דלעיל נקט לי'. תוס':
(יז) (על הברטנורא) לא למזבח בלבד דפרים הנשרפים עד שיתוך הבשר בבית הדשן מועלין בהן. ואם כן ניתר בשרן ועורן לבית הדשן נמי ולשון רש"י עולת העוף ועולת הבהמה שדמן כו':
(יח) (על הברטנורא) וכי יש נוגע שהוא חייב. אלא בכל הקדשים הראוים ליקרב. והוא משקדש בכלי. שאכל בטומאה הוא מדבר. גמ':
הקומץ והלבונה וכו': פ"ק דשבועות דף י"א. ותוספות פרק הקומץ רבה (מנחות דף כ"א.) ורש"י ז"ל פ' הוציאו לו (יומא דף מ"ח.) וע"ש בתוספות שנתנו טעמים לשבח אמאי לא פשיט ומוכיח התם ממתניתין דהכא דקתני בהדיא דקטרת דיום הכפורים נפסלת בלינה וחלקו ותרצו כמה תירוצים חד מינייהו דאיכא למימר דהכא מיירי בקטרת דכל השנה דחשיבא קדוש כלי דידה לאפסולי בט"י ובמחוסר כפורים ובלינה מדקתני קדשן בכלי אלמא דאיירי בההיא שהיא צריכה כלי כדי לקדשה קדוש גמור אבל קטרת דיום הכפורים דלא חשיבא קדוש כלי דידה דמן הדין הוה לן למימר שלא תהא בכלי אלא ניעייל בחפניו אלא משום דלא אפשר כדאיתא התם וכתבתיו שם ראש אותו פרק אימא דלא תפסל בלינה בקדושת כלי דידה דאדרבה טפי הוה עדיף בלא כלי אלא משום דלא אפשר אבל מההיא דהוסיף ר"ע על הסלת והקטרת וכו' דתנן בר"פ בתרא דעדויות מייתי ראיה שפיר דמדקתני קטרת סתמא משמע בכל מיני קטרת מיירי ע"כ. ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סי' ל"א:
ומנחת נסכים: אי מיירי בבאה בפני עצמה כדאמרינן התם ס"פ ב"ש דזבחים מביא אדם זבחו היום ונסכיו מכאן עד עשרה ימים אתיא ככולי עלמא דאין לה מתירין ואי בבאה עם הזבח פלוגתא דר"מ ורבנן בס"פ ב"ש ר"מ סבר פגול ורבנן סברי לא פגול ואתיא מתניתין כרבנן. ובלינה דקתני אי מיירי בבא עם הזבח ר"ל שקיעת החמה ובתמורה חשיב ליה דברים שדרכן ליקרב ביום ואי בבאה בפני עצמה מוכח בתמורה פ' יש בקרבנות דקריבה אפילו בלילה ועמוד השחר פוסלתו וא"כ נצטרך לפרש לינה עמוד השחר תוס' ז"ל:
קדשו בכלי הוכשרו ליפסל וכו': לא נקט קדשו בכלי משום קומץ דמעיקרא נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו הוכשר ליפסל בט"י שכבר הוקדש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ ותנן לעיל בסמוך המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בט"י אלא אגב אינך דנקט קדשו בכלי נקט ליה. ושם בשבועות כתבו עוד והא דתנא קומץ בהדי הנך משום סיפא דקתני וחייבין משום נותר וטמא דקאי אכולהו ע"כ. עוד כתבו שם דהא פשיטא לן שאין קטרת נפסלת בלינה משעת נתינה במכתשת שהרי היו עושין אותה בתחלת השנה לצורך כל השנה וקדשו בכלי דהכא דאקטרת היינו כלי דבשעת הקטרה דומיא דקומץ ולבונה ושאר השנויים כאן עמה. ואי לאו מתניתין דהכא ה"א דאין שייך בקטרת פיסול לינה כלל ע"כ. והתם נראה דמסיק דאפילו תימא דמכתשת קדשה קדושת הגוף ובלינה היינו טעמא דלא מיפסלא לפי שאינה משנה את מראיתה ומיהו משקדשה בכלי ליקרב גזור בה רבנן פיסול דילמא אתי לאכשורי בשאר המתקדשים בכלי ע"ש:
ופיגול אין בהן: דכולן אין להם מתירין וכל דבר שאין לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול תוס' ז"ל וכמו שפירש רעז"ל וצ"ע לע"ד מה מחדשין על לשון המשנה:
זה הכלל כל שיש לו מתירין: עי' בתוי"ט ד"ה כל שיש וכו' ולשון רש"י ז"ל וכו' אכן בתלמוד המוגה כתוב בפירש"י ז"ל כגון עולת העוף ועולת בהמה ופרים ושעירים הנשרפים דדמן מתירן למזבח ע"כ אלא שמנוקד על מלות ועולת בהמה:
וכל שאין לו מתירין כיון שקדש בכלי וכו': עד ופיגול אין בו פירוש דבעינן דומיא דשלמים מה שלמים דיש להם מתירין חייבין עליהם משום פיגול דעיקור פיגול בשלמים כתיב אף [כל] דיש להם מתירין לאפוקי אלו דהן מתירין עצמן תוס' הר"ף ז"ל:
וכל שאין לו מתירין וכו': עד ומשום טמא יליף לה בברייתא בגמ' מקרא דכתיב אל הקדשים אשר יקדישו וטומאתו לרבות כל הני יכול יהו חייבין על דבר שיש לו מתירין משום טומאה נזיד קודם שיקרבו מתיריו ואותם שאין להם מתירין יהו חייבין עליהם ג"כ משום טומאה מיד קודם שיקדשו בכלי ת"ל אשר יקרב ויקרב היינו נוגע דכי יגע מתרגמינן ארי יקרב וא"ר אליעזר וכי יש נוגע שהוא חייב כרת אלא מאי יקרב משיוכשר ליקרב הא כיצד כל דבר שיש לו מתירין אין חייבין עליו עד שיקרבו מתיריו וכל דבר שאין לו מתירין אין חייבין עליו עד שיקדש בכלי שאז הוכשרו ליקרב. וביד פי"א דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"ב ט"ז י"ז:
יכין
ומנחת נסכין: ר"ל מנחה שמביאין עם הקרבן. וכל הנזכרים כאן כולן כליל למזבח, ואין בהם שיריים לכהנים:
מועלין בהן משהוקדשו: בפה:
קדשו בכלי: לא קאי אקומץ, דהרי גם בלא הוקדש הקומץ בכלי, כבר הוקדש המנחה כולה בכלי, דהרי כל מנחה צריכה מתן כלי קודם קמיצה:
ופיגול אין בהן: דאין פגול נוהג רק בקרבנות שיש להן מתירין, משא"כ הנהו אין להם מתיר אחר:
זה הכלל כל שיש לו מתירין: כגון חטאת, אשם, שלמים, שדמן מתיר אימוריהן למזבח ובשר לכהנים. וכ"כ עולת בהמה ועוף ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, דמן מתיר עכ"פ בשרן או אימוריהן למזבח. וב' הלחם, דם הכבשים שעמן מתירן לכהנים. ולחה"פ, הקטרת הבזיכין מתירן לכהנים. וכל המנחות, קומץ מתיר שריים לכהנים:
וכל שאין לו מתירין: ככל הני דחשיב ברישא דמתניתין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת