משנה מעילה ב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ב · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכין, מועלין בהן משהוקדשו.

קדשו בכליטז, הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה, וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא, ופגול אין בהן.

זה הכלל, כל שיש לו מתירין, אין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא, עד שיקרבו מתיריו.

וכל שאין לו מתירין, כיון שקדש בכלי, חייבין עליו משום נותר ומשום טמא, ופגול אין בו.

נוסח הרמב"ם

הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כוהן משיח ומנחת נסכים מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו להיפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה וחייבין עליהן משום נותר וטמא ופגול אין בהן זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פגול ונותר וטמא עד שיקרבו מתיריו וכל שאין לו מתירין כיון שקדש בכלי חייבין עליו משום נותר ומשום טמא ופגול אין בו.

פירוש הרמב"ם

הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים וכו': כל אלו שמנה הם לאישים והם בעצמו הם המתירין לזולתן ויש מהם שאין לו מתירין ולפיכך מועלין בהם משקדשו בכלי שרת עד שיצאו לבית הדשן כמו שבאר בהקומץ ולא יתחייב עליהן בדין פגול לפי העקרים שבארנו ופירשנו ברביעי מזבחים כשתעיין אותו שמה אבל דין טמא ונותר חייב שנאמר כל איש אשר יקריב מכם ואמרו בכל הקדשים הכתוב מדבר וכבר נתבאר בי"ג מזבחים שאין חייב כרת אלא טמא שאכל את הקדש. ומה שאמר כאן אשר יקרב ר"ל שכל זמן שאכל בטומאה הדבר ג) שאינו ראוי ליקרב והוא משיקדיש בכלי אז יתחייב וכבר נתבאר בסוף חגיגה שמחוסר כפורים צריך טבילה לקדש כל קדש:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ומנחת נסכים - מנחה הבאה עם הזבח שאין בה שיריים. וכל הני כליל נינהו:

משהוקדשו - קדושת פה בעלמא:

ופגול אין בהן - לפי שאין להם מתירין ואין פגול נוהג אלא בדבר שקרבו מתיריו כדלקמן:

כל שיש לו מתירין - כגון שלמים וחטאות ואשמות, דדמן מתיר אימורים למזבח והבשר לכהנים. או דבר שיש לו מתירין למזבח בלבד, כגון עולת העוף ופרים הנשרפים, שדמן מתירן למזבח בלבד יז, וכגון שתי הלחם דדמן של כבשים הוו מתיריהן, ולחם הפנים דבזיכים הוו מתירין, וכגון מנחות דיש להן היתר בקומץ. כל הני אין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא עד שיקרבו מתירין. דהכי כתיב גבי פיגול לא ירצה, ואמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. ונותר וטמא יליף מפיגול במסכת זבחים בפרק כל הזבחים:

וכל דבר שאין לו מתירין - כי הני הקומץ והלבונה דהן עצמן מתירין הן ואין מתיר אותם שום דבר אחר:

חייב עליה משום נותר וטמא - משום טמא מרבינן להו, מדכתיב (ויקרא כב) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה יח, בכל הקדשים הכתוב מדבר לחייב עליה משום טמא. ונותר יליף מטמא:

פירוש תוספות יום טוב

ומנחת נסכים. פי' הר"ב הבאה עם הזבח כו' וכן פירש"י. וכרבנן דמשנה ג' פ"ד דזבחים. ועיין מ"ש שם. דלהתוס' הכא אף בבאה בפני עצמה ואתיא ככ"ע דהתם. וכתבו התוס' דבבאה בפני עצמה. מוכח בתמורה פ' יש בקרבנות דקריבה אפי' בלילה [וכמ"ש הר"ב שם] ועמוד השחר פוסלתו. וא"כ נצטרך לפרש לינה עמוד השחר. ע"כ. כלומר לינת כל הלילה:

קדשו בכלי. לא נקט קדשו בכלי משום קומץ. דמעיקרא נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו. הוכשר ליפסל בטבול יום. *)מקודש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ [אלא אגב הנך דנקט בהו קדשו בכלי נקט ליה]. תוס' [דף ח' ע"א ד"ה קדש]:

כל שיש לו מתירים. מ"ש הר"ב. כגון עולת העוף ופרים הנשרפין שדמן מתיר למזבח בלבד. לאו למזבח בלבד דפרים הנשרפין עד שיתוך הבשר בבית הדשן מועלין בהן. וא"כ ניתר בשרן ועורן לבית הדשן נמי. ול' רש"י עולת העוף. ועולת הבהמה שדמן וכו':

וכל שאין לו מתירין. פי' הר"ב. כי הני הקומץ והלבונה. עמ"ש במשנה ג' פ"ד דזבחים. והא דכתב הר"ב וטמא יליף כו'. שם בפי' הר"ב במשנה ה':

משום נותר. ומשום טמא. כתב הר"ב. משום טמא. מרבינן להו. מדכתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו'. וכי יש נוגע שהוא מחייב. אלא בכל הקדשים הראוי לקרב. והוא משקדש בכלי שאכל בטומאה. הוא מדבר. גמ':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על המשנה) בכלי. לא נקט בכלי משום קומץ. דמעיקר' נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו. הוכשר ליפסל בטבול יום שקידש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ. אלא אגב הנך דלעיל נקט לי'. תוס':

(יז) (על הברטנורא) לא למזבח בלבד דפרים הנשרפים עד שיתוך הבשר בבית הדשן מועלין בהן. ואם כן ניתר בשרן ועורן לבית הדשן נמי ולשון רש"י עולת העוף ועולת הבהמה שדמן כו':

(יח) (על הברטנורא) וכי יש נוגע שהוא חייב. אלא בכל הקדשים הראוים ליקרב. והוא משקדש בכלי. שאכל בטומאה הוא מדבר. גמ':


פירושים נוספים