משנה מעילה ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ב · משנה ח | >>
המנחות מועלים בהן משהוקדשו.
קדשו בכלי - הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה.
קרב הקומץ - חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.
ואין מועלין בשירים, אבל מועלים בקומץ, עד שיצא לבית הדשן.
משנה מנוקדת
הַמְּנָחוֹת,
- מוֹעֲלִים בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ.
- קָדְשׁוּ בַּכְּלִי,
- הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם,
- וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים,
- וּבְלִינָה.
- הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם,
- קָרַב הַקֹּמֶץ,
- חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.
- וְאֵין מוֹעֲלִין בַּשִּׁירַיִם;
- אֲבָל מוֹעֲלִים בַּקֹּמֶץ,
- עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן:
נוסח הרמב"ם
המנחות - מועלין בהן משהוקדשו.
- קדשו בכלי - הוכשרו להיפסל בטבול יום, ובמחוסר כיפורים, ובלינה.
- קרב הקומץ - חייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא,
- ואין מועלין בשירין,
- אבל מועלין בקומץ - עד שיצא לבית הדשן.
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו במנחות והוא עניין מפורסם, שקומץ המנחה דומה לאימורי הקדשים, ושיירי מנחה הנאכלת דומה לאימורי הקדשים, ושיירי המנחה שאינה נאכלת דומה לבשר קדשי קדשים, והם של כהנים ולפיכך אין מועלין בו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המנחות מועלין בהן משהוקדשו - בקדושת פה:
ואין מועלין בשיריים - שיש בהן היתר לכהנים:
אבל מועלין בקומץ - עד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אימורי חטאת ואשם. ולאחר כן אין מועלין בו, דהא נעשית מצותו:
פירוש תוספות יום טוב
משהוקדשו פירש הר"ב בפה. עיין מ"ש בזה במשנה א':
עד שיצא לבית הדשן. עיין מ"ש במשנה ד']:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המנחות וכו': פ"ק דשבועות דף י"א:
משהוקדשו: בפה:
קדשו בכלי: היינו כלי ראשון שהוא הביסא שבו בוללין המנחות. ועיין במ"ש ס"פ המזבח מקדש:
הוכשרו ליפסול בט"י וכו': ל"ג ביוצא דכלי לא מקדש ליפסל ביוצא עד לאחר קמיצה דהיינו עבודה קמייתא כדמפרש במנחות. וא"ת א"כ מנחת נסכים ומנחת כהנים דלית בהו קמיצה ה"נ דלא מיפסלי ביוצא וכי תימא ה"נ א"כ לא לישתמיט תנא דאשמועינן בשום דוכתא וי"ל דודאי במנחת נסכים וכו' הכלי לבד מקדשן ליפסל ביוצא כמו קמיצה בשאר מנחות וכן אמר הכא דגבי שאר מנחות אין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא עד לאחר שיקרב הקומץ וגבי מנחת כהנים וכו' אמרינן מיד בסמוך קדשו בכלי הוי כשאר מנחות לקמיצה ובמנחות הארכתי תוס' הר"ר פרץ ז"ל והם חסרין מן הדפוס. ועיין בתוס' ס"פ לולב וערבה. והקשו תוס' ז"ל שם בפ"ק דשבועות וא"ת כי לא קדשו בכלי נמי ליפסלו בט"י מידי דהוה אחולין שנעשו על טהרת הקדש דמפסלו בט"י כדמוכח בסוף נדה דתנן היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח ודייקינן מערה אין נגעת לא דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו. וי"ל דתנא דהכא סבר לאו כקדש דמו שחזרו לומר שם דהרי הוא כמגע טמא מת בקדשים ולא בחולין א"נ הכא מיירי מדאירייתא והה"נ דמקודם לכן מיפסלי מדרבנן ע"כ ועוד תרצו שם ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
המנחות מועלים בהן משהוקדשו: בפה:
חייבין עליו משום פיגול: אם חישב בשעת קמיצה, או בשעה שנתן הקומץ לכלי שרת, או בשעה שמוליכו למזבח, או בשעה שזרקו להאישים, חישב לאכול או להקטיר ממנו חוץ לזמן הראוי:
ואין מועלין בשירים: בהנשאר לאחר שנקמץ, מדהותר לכהנים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת