משנה מכשירין ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ב · משנה ז | >>
מצא בה תינוק מושלך, אם רוב נכרים, נכרי.
ואם רוב ישראל, ישראל.
מחצה למחצה, ישראל.
רבי יהודה אומר, הולכין אחר רוב המשליכין.
מצא בה תינוק מושלך -
- אם רוב גוים - גוי,
- אם רוב ישראל - ישראל,
- מחצה למחצה - ישראל.
- רבי יהודה אומר: הולכין אחר רוב המשליכין.
אמר אם רוב גוים גוי - לעניין שמותר לו לאכול נבלות, ומותר לנו להאכילו שאר איסורין.
ואם רוב ישראל ישראל - לעניין שמחזירין לו אבדה כישראל.
מחצה על מחצה ישראל - לעניין נזקין, כי אם הזיק שורו ישלם חצי נזק כישראל.
אבל לשאר דברים הוא ספק בשלשה פנים ונדון בו להחמיר, מי שהרגו אינו נהרג, ואם קידש אשה היא אשת איש וצריכה גט מספק, ואם בא עליה פסלה לכהונה, ולא יהיה כישראל לכל דבר להקל ולהחמיר עד שיטבול לשם גירות.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים. בסוף פ"ק דכתובות (ד' טו:) אמרי' למאי הילכתא אר"פ להאכילו נבילות אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב והיינו טעמא משום דכתי' (ויקרא יח) וחי בהם ולא שימות בהם אמר רחמנא עשה דבר שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל ובפרק בתרא דיומא (דף פד:) מחלק בין אותה חצר לחצר אחרת וכן פירשו כולהו למקצתייהו ואם רוב ישראל למאי הילכתא אמר רב פפא להחזיר לו אבידה רבותא היא דמוציאין ממון מיד ישראל הזוכה ועוד דאמור רבנן המחזיר אבידה לעובד כוכבים עליו נאמר למען ספות הרוה. מחצה על מחצה ישראל למאי הילכתא אמר ר"ל לנזקין דאי נגחיה תורא דידיה לתורא דידן פלגא משלם ואידך פלגא אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לך אבל להחזיר לו אבידה לא מצי למימר דמספיקא לא מפקינן ממונא ומיהו היכא דרוב ישראל מחזיר לו אבידה אע"ג דקיימא לן כשמואל דאמר בריש המוכר פירות (דצ"ב:) אין הולכין בממון אחר הרוב:
אתר רוב המשליכין. דהיינו כותים ואע"פ שהם מיעוט כדקתני בתוספ' (שם) ר' יהוד' אומר אם היתה שם כותית אחת חשודה להשליך:
תניא בתוספתא (שם) מצא בה תינוק מושלך מחצה למחצה מטילין עליו שני חומרין. פי' שני חומרין לאו לענין נגיחה איירי כדמוכח בכתובות (ד' טו:) דהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא לענין איסורין דמחמירין עליו כישראל דאסור בנבילות ומחמירים עליו ככותי כי ההיא דאמרי' בפרק ד' מיתות (ד' נט.) דעובד כוכבים העוסק בתורה [וכו'] א"נ אם קדש אשה ובא ישראל אחר וחזר וקדשה:
אם רוב נכרים נכרי - ומותר להאכילו נבילות וטריפות שקצים ורמשים בידים ח:
ואם רוב ישראל ישראל - וחייבים להחזיר לו אבידתו ט כישראל. ורבותא קמ"ל, דמוציאין ממון מיד ישראל שזכה בו, ולא אמרינן אוקי ממונא אחזקתיה שזכה בו עד דמייתי היאך ראיה שהוא ישראל:
מחצה על מחצה ישראל - לענין נזקין י, שאם שורו נגח שור של ישראל, משלם חצי נזק בלבד. ואינו משלם נזק שלם כדין שור של נכרי שנגח שור של ישראל יא, דבין תם בין מועד משלם נזק שלם. דמצי אמר ליה, אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול. ולשאר כל הדברים הוי ספק, ודנין בו להחמיר. מי שהרגו, אינו נהרג עליו. קידש אשה, צריכה גט מספק. ואינו כישראל גמור עד שיטבול לשם גירות:
אחר רוב המשליכין - היינו אחר הנכרים ואע"פ שהן מועט. ואפילו לא היתה שם אלא נכרית אחת, היא חשודה להשליך. ואין הלכה כר' יהודה:
אם רוב כנענים כנעני. פי' הר"ב ומותר להאכילו נבלות וכו' בידים. וכ"ש שלא יחזירו לו אבידה. ולנזקים. רש"י ספ"ק דכתובות. ובגמרא (דף טו) דלענין פקוח נפש אינו כן כדתנן במשנה ז' פרק בתרא דיומא:
ואם רוב ישראל ישראל. פי' הר"ב וחייבים להחזיר לו אבדתו כישראל. ורבותא קמל"ן דמוציאין ממון מיד ישראל דאע"ג דאמרו רבנן המחזיר אבידה לכנעני עליו הכתוב אומר (דברים כט) למען ספות הרוה את הצמאה. שהשוה הכנעני לחשיבותן של ישראל ונאמר (שם) לא יאבה ה' סלוח לו. רש"י שם. ואע"ג דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. כדפי' הר"ב ברפ"ו דב"ב. ה"מ כשבא לידו הממון בהיתר ומדעת נתנם לו. הר"ש. והתוס' דכתובות. וליוחסין לא מצי לאוקומא דבעינן תרי רובא. כמ"ש בספ"ק דכתובות:
מחצה על מחצה ישראל. פי' הר"ב לענין נזקין דלהחזיר אבדה לא מצית אמרת. דא"כ למאי הלכתא פלגינהו מהדדי. רש"י דכתובות. וקשיא דכל אינך נמי פלגינהו מהדדי. ולא אתפרש בהו למאי הלכתא. אלא נראה כמו שכתבו התוס' דיומא פ' בתרא דף פ"ה. דבמחצה על מחצה אין מחזירין אבדה. דא"ל אייתי ראי' דישראל את ושקול. ע"כ. ומ"ש הר"ב שור של כנעני שנגח שור של ישראל כו' כדתנן במתני'. ג' פ"ד דב"ק. וכתבו התוס' תימה דה"נ ה"מ למימר מחצה על מחצה כנעני. ומנגח תורא דידן לתורא דידיה. ע"כ. כלומר דתנן התם שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור:
(ח) (על הברטנורא) וכל שכן לענין אבידה ולנזקים. רש"י. ובגמרא דלענין פיקוח נפש אינו כן:
(ט) (על הברטנורא) ואע"ג דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב, הני מילי כשבא לידו הממון בהיתר ומדעת נתנם לו. הר"ש. תוס'. וליוחסין לא מצי לאוקמי, דבעינן תרי רובא:
(י) (על הברטנורא) דלהחזיר אבידה אומר לו אייתי ראיה דישראל את. תוס':
(יא) (על הברטנורא) תימה, דהוה מצי למתני מחצה על מחצה נכרים, ומנגח תורא דידן לתורא דידיה. תוספ':
אם רוב כנענים: כנעני ומותר להאכילו נבלות וטרפות שקצים ורמשים אבל מפקחין עליו את הגל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אמר רחמנא עשה דבר שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתה שום בר ישראל:
יכין
עכו"ם: להאכילו נבילות:
ישראל: אף להחזיר אבידתו דאיכא חזקת ממון כנגדו. דהיכא דבאיסורא אתא ליד המחזיק. ולא ניתן לו מדעת. אזלינן גם בממון בתר רובא:
מחצה למחצה ישראל: דבנגח תם שלו. אינו ככנעני לשלם גם בתם נזק שלם. דמדהו"ל ספיקא המע"ה. ואף דבל"ז פטור. דהרי ע"פ בעלים א"א. דהו"ל מודה בקנס. וע"פ עדים הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימן. דמאן יימר שהוא ישראל. לחייב לסהדי כשיוזמו. נ"ל דמיירי בנגח בפני ב"ד ביום [כסנהדרין דע"ח א']. מיהו לשאר מילי ספק הוא. ואין מוציאין ממוציא אבידתו. וההורגו אינו נהרג. עד שיטביל לשם גירות:
רבי יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין: דכנענים אורחייהו בהכי ואפילו אין שם רק כנעני א': דפת כנעני אסור מי"ח דבר. אי נמי לענין מעשר קאמר. דאין קנין לכנעני בא"י להפקיע ממעשר. [כרמב"ם פ"א דתרומות ה"י]. כך נ"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת