מלאכת שלמה על מכשירין ב

<< · מלאכת שלמה · על מכשירין · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

זיעת בתים וכו':    ופי' הרא"ש ז"ל זיעת בתים דרך הבתים הבנוים בתחתית הארץ וכן בורות שיחין ומערות להזיע אע"פ שאין בהם מים ואותה זיעה לא חשיבא משקה וכן זיעת האדם ואפילו שתה משקים טמאים דהזיעה מגופו יצאה ולא באה מן המשקין ע"כ:

ופי' הרמב"ם ז"ל זיעת בתים טהורה וכו' הודיענו כי הזיעה ההיא אינה משקה ואפילו אם היה משקה הבית טמא הזיעה ההיא טהורה (א):

בפי' רעז"ל אבל בא במים מחוברין דלא מכשרי לא ע"כ אמר המלקט הוא פי' הר"ש ז"ל. ועיין לקמן פ"ד סי' ו':

וכתב הר"א אשכנזי ז"ל וצ"ע מה שפי' אח"כ כגון מרחץ של מי מעין ודו"ק ע"כ. ואפשר לומר דהכא הא דקאמר אבל בא במים המחוברין לא מכשר ר"ל לא מטמאי אבל אה"נ דמכשרי דייקא נמי דהכא קתניי במתני' בא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה דכי דייקת מינה נמי אבל בא במים המחוברין לא ר"ל לא מטמאי דוקא אבל לעולם מכשרי כדקתני סיפא וטהורה בכי יותן שר"ל מכשרי בלבד כך נלע"ד אע"פ שלשון הר"ש ז"ל דחוק קצת (ב):

משנה ב

אם טמאה:    הבריכה ששפך לתוכה מים טמאים:

משנה ג

גסטריות:    ס"א גצריות כן כתוב בערוך. מטילין לתוכן גרסי':

אבל אם קדמו:    מי גשמים אפילו כל שהן מי שפיכות טמאום כך מצאתי מוגה ופי' טמאום דכיון שירדו כבר ניחא ליה בהו ומקבלין טומאה והוא שירדו לחוך כלי אבל בקרקע מחוברין נינהו ולא מקבלי טומאה כדמוכח בריש מקואות הרא"ש ז"ל (ג):

משנה ד

המטהר את גגו:    היא גירסת הר"ש והרא"ש ופירשו שוטפו במים טמאים אבל הרמב"ם ז"ל גריס הטורף את גגו ופי' הרוחץ את גגו: ובתוספתא גרסי' נמי הטורף:

משנה ה

עיר שישראל:    וכנענים דרים בה. מ"מ דרים בתוכה. והיה בה. ס"א והיתה בה:

כדי שיחמו החמין:    י"ס דלא גרסי מלת החמין:

באמבטי:    קטנה דרך המושל לרחוץ באמבטי קטנה תמיד ורוצה שתהא מוכנת לו בכל עת הר"ש והרא"ש ז"ל: ואין הלכה כר' יהודה והיא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דר' יהודה לאפלוגי אתא. אבל רבינו יעקב בטור א"ח סוף סי' שכ"ו פסק כר' יהודה וכתב בית יוסף דמשמע נמי מדברי רש"י ז"ל דלא פליג ת"ק אדר' יהודה וכן כתב ג"כ הר"ן ז"ל שם פ' שואל לשיטת רש"י ז"ל וכתב עוד ודקתני רוחץ בה מיד לאו מיד ממש קאמר אלא בהמתנת זמן מועט שתוכל להתחמם ע"י בני אדם מרובין ע"כ:

משנה ו

מצא בה ירק נמכר:    י"ס היה בה ירק נמכר. וגרסא נכונה היא:

אם רוב ישראל:    ימתין וכן משום דכל דבר הנעשה בשביל ישראל בשבת אסור למוצאי שבת בכדי שיעשו גזרה שמא יאמר לכנעני שיעשה בשבת דבר שצריך למ"ש משום דאמירה לכנעני שבות א"כ לא ירויח באומרו לכנעני שיעש' בשבת הואיל וצריך להמתין למ"ש בכדי שיעשו כך מצאתי כתוב בשם הרמב"ם ז"ל ופירשו רעז"ל בסמוך:

ומ"מ כדי שיבא ממקום קרוב ומחקו הויו:

משנה ז

אם רוב כנענים:    כנעני ומותר להאכילו נבלות וטרפות שקצים ורמשים אבל מפקחין עליו את הגל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אמר רחמנא עשה דבר שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתה שום בר ישראל:

משנה ח

בפי' רעז"ל אי נמי יש לפרש אחר רוב נתתומין וכו' הוא פי' הרמב"ם ז"ל וכן פי' לענין בשר דבסמוך דלא איירי אלא לענין טומאה וטהרה אם הוא בשר נבלה או שחוטה אבל לאכילה קיימא לן דבשר שנתעלם מן העין אסור אא"כ יש לו בו טביעות עין:

פת עיסה:    פת נקי' ואין הנחתומין עושין אותה אלא הרגילים לאוכלה אופין אותה בביתם וכן פת קיבר שאינו נקי שלא ניטל מורסנה הרא"ש ז"ל:

וכתב הרמב"ם ז"ל ואין הלכה כר' יהודה ויש לתמוה למה דמ"ש רוב אוכלי פת עיסה מרוב אוכלי פת קיבר ועוד דשמא דלא פליגי ועדיין לא נמצא לי דין זה ביד:

משנה ט

מצא בה בשר וכו':    חולין פרק גיד הנשה (חולין דף צ"ה.) ופי' שם רש"י ואם מבושל אע"פ שהטבחים רובן ישראל אחר רוב אוכלי בשר שבעיר אזלינן דמבושל לאו מטבחים נפל ואפילו רוב טבחים ישראל אסור דשמא כנעני בישלו ע"כ משמע מפירושו ז"ל אבל אם רוב טבחים כנענים ורוב אוכלי בשר הם ישראל ומצאו לא אמרינן ניזיל בתר רוב אחרון להיתרא כך נלע"ד ודו"ק:

בפי' רעז"ל ורואה משעה שנשחט פטור צריך למחוק מלת פטור רוב אוכלי בשר גרסי' ול"ג מבושל וכן הגירסא שם בחולין. וכן מצאתי מוגה על יד הרי"א ז"ל:

משנה י

אם רוב מכניסין לבתיהם פטור:    מלעשר דמסתמא דכשהיו מוליכין אותם לבית נפלו ולא ראו עדיין פני הבית ומותרין באכילת עראי:

אם רוב כנענים ודאי:    דאין קנין לכנעני בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ואפילו למ"ד יש קנין מדרבנן חייב והכנעני לא עישר. הרא"ש ז"ל. ואפשר שזו ג"כ כוונת הר"ש ז"ל שכתוב שם בפירושו ואפי' יש קנין מ"מ ודאי אינו מעושר הוי ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אם רוב מכניסין לבתיהם פטור מלעשר וכו' פי' שכתב ר"ע ז"ל פירושים אלו כמה קשים דהא תנן במס' דמאי המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר אם להצניע חייב לעשר מכ"ש לאכילה ונ"ל לפרש דהא מתני' לא איירי אלא במעשר שרוצה לאכלם עראי ועל זה קאמר אם רוב מכניסין פטור מלעשר ומותר לאכלם עראי כדתנן במס' מעשרות פ"א בד"א במוליך למכור לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהם עראי וכו' כי לעולם הולכים אחר הרוב. עכ"ל ז"ל:

וחכמים אומרים אפי' כולו כנעני וישראל א' וכו':    כך מ"מ ע"י הרי"א ז"ל:

משנה יא

מחצה למחצה להחמיר:    ר"ל שאם היה העירוב בין פירות השלישית והשנית אשר לפני' או לאחרי' או בין פירות הששית והחמישית ראוי שיוציא מן הפירות ההן מעשר ראשון התמידי ואח"כ מעשר שני כי מעשר עני אין בו קדושה ומעשר שני קדוש וטעון הבאת מקום כמו שביארנו במקומו ואם היה העירוב מחצה בין פירות השביעית והשנה אשר לפניה או לאחריה התערובת ההוא ידינו בו דין פירות שביעית ויאכל בקדושת שביעית. הרמב"ם ז"ל. ודקתני מתני' ושל רביעית על של חמישית צריך לומר דאגב אחריני נקטי' דהא אין בהם שנוי לא לקולא ולא לחומרא דשניהם מעשר שני נוהג בהן. כך נלע"ד. ומצאתי בכתב החכם הר"ם אוחנא ז"ל וז"ל ושל שביעית על של מ"ש הולכים אחר הרוב קשה ממתני' דשביעית ספ"ז דתנן שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושלא במינה בנ"ט ואי אפשר לפרש דלא מיירי לענין אכילה בקדושת שביעית אלא לענין פיטור המעשרות דשביעית פטורה מן המעשרות שגם זה קשה דהא קיימא לן דטבל אוסר בכל שהו דהפירות שלפני שביעית ושל אחריה הם טבל ואם נתערבו בשל שביעית אינם בטלים. ומיהו נראה לתרץ דמיירי בפירות ששית ומוצאי שביעית בפירות חולין מתוקנים שאין כאן איסור טבל אלא איסור שביעית ואזלינן בהו בתר רובא ומ"מ עדיין קשה מששית לשביעית דהכא קתני דאזלינן בתר רובא והתם קתני דשביעית אוסרת במינה בכל שהוא וי"ל דהכא מיירי בשנתערב יבש ביבש דבטל ברוב והתם מיירי בדבר לח אבל קשה לסברת הרשב"א ז"ל שסובר שאינו בטל ברוב יבש ביבש אלא בדבר שאיסורו בששים אבל דבר שאיסורו למעלה מס' כגון תרומה שנתערבה בחולין וכגון חמץ בפסח אין חילוק בין דבר יבש לדבר לח עיין ביורה דעה סימן ק'. עכ"ל ז"ל: