משנה מכשירין ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שתי בריכות אחת טהורה ואחת טמאה, המזיע קרוב לטמאה, טמא.

קרוב לטהורה, טהור.

מחצה למחצה, טמא.

ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור, אם רוב מן הטמא, טמא.

ואם רוב מן הטהור, טהור.

מחצה למחצה, טמא.

גסטריות שישראל ונכרים מטילין לתוכן, אם רוב מן הטמא, טמא.

ואם רוב מן הטהור, טהור.

מחצה למחצה, טמא.

מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים, אם רוב מן הטמא, טמא.

ואם רוב מן הטהור, טהור.

מחצה למחצה, טמא.

אימתי, בזמן שקדמו מי שפיכות.

אבל אם קדמו מי גשמים, אפילו כל שהן, למי שפיכות, טמאד.

נוסח הרמב"ם

שתי בריכות אחת טמאה ואחת טהורה המזיע קרוב לטמאה טמא קרוב לטהורה טהור מחצה למחצה טמא ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא גצריות שישראל וגוים מטילין לתוכן אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא מי שפיכות שירדו עליהן גשמים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא אימתיי בזמן שקדמו מי שפיכות אבל אם קדמו מי גשמים אפילו כל שהן למי שפיכות טמא.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו בי"א של כלים שכלי מתכות שנטמאו ואפילו התיכן פעמים רבות כשיחזור ויעשה מהם כלים חזרו לטומאתן הישנה עד שיטהרו בהזאות שלישי ושביעי ובטבילה ופירוש בללו ערבו בהתוך:

גסטריות. הן כמין קדרות ושוליהן שטוחין ויתקבץ בהן שתן העובדי כוכבים ושתן ישראל או המימות ששופכים העובדי כוכבים והישראלים וידוע שהעובדי כוכבים כזבים לכל דבריהם ועל כן המימות אשר הם שופכין הן טמאים ומי שפיכות הן המים אשר שופכין אחר שנשתמשו בהן והן בחזקת טומאה לפי שהן מים מזוהמין ומים טמאין ואמר כי כשקדמו מי גשמים ונתקבצו במקום ואחר כך נשפך בהן איזה שיעור שיהיה ממי שפיכות הכל טמא לפי כשיפלו ממים טמאים אלו משקל טיפת חרדל בחבית של מים נטמא הכל ואמנם הולכין אחר הרוב כשקדמו מי שפיכות ורבו עליהן מי גשמים:

פירוש רבינו שמשון

אם רוב מן הטמא. שרוב הכלי מן הברזל הטמא ומשנה זו שנויה במסכת כלים פרק י"א ושם פרשתיה:

מטילין לתוכן. משתינין לתוכן וגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין ומי רגליהן טמאין:

מי שפיכות. מים טמאים שנשפכו:

אימתי. מתבטלין מי השפיכות ברוב בזמן שקדמו ואח"כ רבו עליהן מי גשמים וטהרום אבל אם קדמו מי גשמים אפילו נפלו עליהן משהו מי שפיכות טמאים:

תני"א בתוספ' (פ"א) מי פירות שנפל לתוכן טיפת מים כל שהן טמאין דברי ר"מ וחכ"א הולכין אחר הרוב ר"א בן יעקב אומר אפי' בור ציר שנפל לתוכו טיפת מים כל שהוא טמא נפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב: פי' טמאין מכשירין דאע"ג דמי פירות אין מכשירין כיון דנפל לתוכן מים כל שהוא כמים דמו ומכשירין א"נ טמאין ממש אם נגעו בטומאה דכיון שנפלו לתוכן טיפת מים הוכשרו ומיהו בור ציר לא יתכן לפרש כן דציר לאו בר קבולי טומאה הוא כדאמרינן בבכורות בפ' הלוקח בהמה (דף כב.) וכי הוי מיעוטו מים נמי אמרינן התם דבטילי להו ברובא דטהור ואית דגרסי אפילו בור סיד כלומר שהוא מלא פירות ונפל לתוכו טיפת מים כל שהוא הולכין אחר הרוב דאם רוב יין דבש וחלב טמאין ואם רוב מי פירות טהורין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ברזל טמא - שבא משברי כלים טמאין:

שבללו - שטרפו ועירבו עם ברזל טהור שבא מן העשת:

אם רוב מן הטמא טמא - חכמים גזרו על כלי מתכות שנטמאו ושברן והתיכן ועשה מהן כלים, שיחזרו לטומאתן הישנה עד שיזה עליהן שלישי ושביעי ויטבילם ויעריב שמשן:

גסטריות - כמין קדירות עשויות להשתין בהן. ובלשון ערבי קורין להן בסריא"ש:

שישראל ונכרים מטילין לתוכן - משתינים לתוכן. ושתן של נכרי טמא, דגזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהן:

מי שפיכות - מים שרחצו בהן ושופכין אותן לחוץ, ובחזקת טמאין הן:

אימתי - מתבטלין מי השפיכות ברוב:

בזמן שקדמו - הן, ואח"כ רבו עליהן מי גשמים וטיהרום:

אבל אם קדמו מי גשמים - אפילו נפלו עליהן משהו מי שפיכות טמאים:

פירוש תוספות יום טוב

ברזל טמאה כו'. כתב הר"ב חכמים גזרו כו' כמפורש ברפי"א דכלים. ושם שנויה משנה זו במתניתין ד':

אבל אם קדמו מי גשמים אפילו כ"ש למי שפיכות טמא. שמשקין טמאים שירדו לטהורים מטמאין בכ"ש. הרמב"ם פ"ב מהט"א (הלכה כ"ו). והקשה הכ"מ דאדרבה הל"ל כשנפלו מי שפיכות למי גשמים. קמא קמא בטיל. (עיין בפי' הר"ב משנה ח' פרק בתרא דע"ז) ותירץ דהכא שאין מים אלו מכונסים אלא הולכים וניגרים. הלכך המים הבאים באחרונה הם שוטפים את הראשונים הלכך בתר בתראי אזלינן ע"כ. אבל אין נראה כן מדברי הר"ב דבפי' משנה ד' פ"ק דמקואות דהתם מייתי למתני' דהכא. ולא מיירי התם במי שפיכות השוטפים דוקא. גם מדברי הרמב"ם עצמו בפ"ט מה' מקואות (הלכה ט"ז) נראה דמיירי בנמשכין ונקוין. ול' הראב"ד טמא לא ידעתי טעם לזה ואולי מפני שמשעה שנפלו בתחלה. הוחזקו גם הם במי שפיכות שכבר נשכחת נפילתם ע"כ. וכתב הכ"מ וא"ת שלפי טעם זה אפילו לא נפלו מי שפיכות נמי וי"ל דלא גזור אלא שיש שם מי שפיכות ופשוט הוא ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) טמא. שמשקין טמאין שירדו לטהורים, מטמאים בכל שהן. הר"מ. וקשה, דאדרבה הוה ליה למימר קמא קמא בטיל. [ועיין פרק ה' דעבודה זרה משנה ח' בהר"ב] כו'. כ"מ. ולשון הר"א, טמא, ואולי מפני שמשעה שנפלו בתחלה, הוחזקו גם הם בשפיכות שכבר נשכחה נפילתם. וכתב הכ"מ, ואם תאמר, לפי זה אפילו, לא נפלו מי שפיכות נמי. ויש לומר, דלא גזור אלא כשיש שם מי שפיכות:


פירושים נוספים