רבינו שמשון על מכשירין ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · רבינו שמשון · על מכשירין · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

טהורה. אינה מכשרת את הפירות:

זיעתו טמאה. דמחמת המים היא ודוקא בא במים שאובין אבל מחוברים דלא מכשרי לא דאע"ג דהשתא מיהא תלושים נינהו לא לרצון נתלשו:

משנה ב[עריכה]

מרחץ טמאה. של מים שאובין:

זיעתה טמאה. מכשרת את הפירות ומטמאתן:

וטהורה. כלומר וזיעת מרחץ טהורה כגון מרחץ של מי מעיין דלאו מים שאובין נינהו:

בכי יותן. שהזיעה מכשרת את הפירות:

אם טמאה. הבריכה כל זיעה שיזיע הבית מחמת הבריכה מכשרת ומטמאה אבל שלא מחמתה הויא זיעה מבתים וטהורה:

משנה ג[עריכה]

אם רוב מן הטמא. שרוב הכלי מן הברזל הטמא ומשנה זו שנויה במסכת כלים פרק י"א ושם פרשתיה:

מטילין לתוכן. משתינין לתוכן וגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין ומי רגליהן טמאין:

מי שפיכות. מים טמאים שנשפכו:

אימתי. מתבטלין מי השפיכות ברוב בזמן שקדמו ואח"כ רבו עליהן מי גשמים וטהרום אבל אם קדמו מי גשמים אפילו נפלו עליהן משהו מי שפיכות טמאים:

תני"א בתוספ' (פ"א) מי פירות שנפל לתוכן טיפת מים כל שהן טמאין דברי ר"מ וחכ"א הולכין אחר הרוב ר"א בן יעקב אומר אפי' בור ציר שנפל לתוכו טיפת מים כל שהוא טמא נפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב: פי' טמאין מכשירין דאע"ג דמי פירות אין מכשירין כיון דנפל לתוכן מים כל שהוא כמים דמו ומכשירין א"נ טמאין ממש אם נגעו בטומאה דכיון שנפלו לתוכן טיפת מים הוכשרו ומיהו בור ציר לא יתכן לפרש כן דציר לאו בר קבולי טומאה הוא כדאמרינן בבכורות בפ' הלוקח בהמה (דף כב.) וכי הוי מיעוטו מים נמי אמרינן התם דבטילי להו ברובא דטהור ואית דגרסי אפילו בור סיד כלומר שהוא מלא פירות ונפל לתוכו טיפת מים כל שהוא הולכין אחר הרוב דאם רוב יין דבש וחלב טמאין ואם רוב מי פירות טהורין:

משנה ד[עריכה]

הטורף את גגו. שמדיח את גגו ומרביצו במים שהיו בגגו ובכסות מים טמאין וירדו עליהן מי גשמים המים היורדין מן הגג ומן הכסות אם רוב מי גשמים טהור:

אם הוסיפו לנטף. שממהרין הטיפין לירד זו אחר זו יותר מבתחלה טהור דודאי רבו:

תניא בתוספתא (פ"ב) הטורף את גגו והמכבס את כסותו אימתי הוא יודע אם רבו מי גשמים אם לאו בתחלה הוא מנטף טיפין דקין ועכשיו הוא מנטף טיפין עבות ר' יהודה אומר בתחילה הוא מנטף טיפין טיפין חתוכות ועכשיו הוא טורד טיפה אחר טיפה:

משנה ה[עריכה]

עיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בתוכה והיתה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב עובדי כוכבים רוחץ בה מיד ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו החמין מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו החמין ר' יהודה אומר באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד. פי' רוחץ בה מיד למוצאי שבת דכיון דרוב עובדי כוכבים אדעתא דעובדי כוכבים הוחמו ואין צריך להמתין בכדי שיוחמו:

רשות. שולטנות ואע"פ שרוב ישראל דרך שולטנות לרחוץ באמבטי קטנ' ורוצים שיהו חמין מוכנים כל שעה ושעה בפרק [שואל] (דף קנא.) מפרש מאי רשות אמר רב יצחק בריה דרב יהודה אם יש שם אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו י' קומקמין מים בבת אחת רוחץ בה מיד:

משנה ו[עריכה]

ירק. שנתלש בשבת דכיון דרוב עובדי כוכבים אדעתא דעובדי כוכבים נתלש:

ממקום קרוב. שיש שם ירק ואע"ג דשמא הובא ממקום רחוק:

ואם יש בה רשות. אע"פ שרוב ישראל דרים בה דרכם לעשות בשביל הרשות שיהא לו ירק מזומן כל שעה:

משנה ז[עריכה]

אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים. בסוף פ"ק דכתובות (ד' טו:) אמרי' למאי הילכתא אר"פ להאכילו נבילות אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב והיינו טעמא משום דכתי' (ויקרא יח) וחי בהם ולא שימות בהם אמר רחמנא עשה דבר שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל ובפרק בתרא דיומא (דף פד:) מחלק בין אותה חצר לחצר אחרת וכן פירשו כולהו למקצתייהו ואם רוב ישראל למאי הילכתא אמר רב פפא להחזיר לו אבידה רבותא היא דמוציאין ממון מיד ישראל הזוכה ועוד דאמור רבנן המחזיר אבידה לעובד כוכבים עליו נאמר למען ספות הרוה. מחצה על מחצה ישראל למאי הילכתא אמר ר"ל לנזקין דאי נגחיה תורא דידיה לתורא דידן פלגא משלם ואידך פלגא אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לך אבל להחזיר לו אבידה לא מצי למימר דמספיקא לא מפקינן ממונא ומיהו היכא דרוב ישראל מחזיר לו אבידה אע"ג דקיימא לן כשמואל דאמר בריש המוכר פירות (דצ"ב:) אין הולכין בממון אחר הרוב:

אתר רוב המשליכין. דהיינו כותים ואע"פ שהם מיעוט כדקתני בתוספ' (שם) ר' יהוד' אומר אם היתה שם כותית אחת חשודה להשליך:

תניא בתוספתא (שם) מצא בה תינוק מושלך מחצה למחצה מטילין עליו שני חומרין. פי' שני חומרין לאו לענין נגיחה איירי כדמוכח בכתובות (ד' טו:) דהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא לענין איסורין דמחמירין עליו כישראל דאסור בנבילות ומחמירים עליו ככותי כי ההיא דאמרי' בפרק ד' מיתות (ד' נט.) דעובד כוכבים העוסק בתורה [וכו'] א"נ אם קדש אשה ובא ישראל אחר וחזר וקדשה:

משנה ח[עריכה]

אחר רוב נחתומין. לפי שגזרו על פתן של עובדי כוכבים והיא מי"ח דבר כדאיתא פ"ק דשבת (דף יז.) ובפרק שני דמס' ע"ז (דף לו.):

פת עיסה. פת נקייה:

פת קיבר. פת שאינו נקי כדאמרינן בשלהי דכתובות (דף קיב.) סאה ביהודה עושה ה' סאין סאה קמח סאה סלת סאה סובין סאה מורסן סאה קיבוריא:

משנה ט[עריכה]

אחר רוב טבחים. בפרק גיד הנשה (דף צה.) פריך מינה לרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור דלא מצי לשנויי בנמצא ביד עובדי כוכבים דא"כ מאי קאמר במבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר נחזי אי עובד כוכבים נקיט ליה אי ישראל נקיט ליה ומשני בעומד ורואהו:

משנה י[עריכה]

פטור מלעשר. דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב:

למכור בשוק. שרוב עובדי כוכבים מביאין למכור בשוק מן הבית מביאין אותו וחייב:

מחצה למחצה דמאי. כלומר ספיקא הוה:

אם רוב עובדי כוכבים ודאי. דאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר אפילו יש קניין מ"מ ודאי אינו מעושר הוי:

משנה יא[עריכה]

פירות שנייה. שנה ראשונה ושנייה של שמטה מעשר ראשון ומעשר שני וכן רביעית וחמישית אבל שנה שלישית וששית מעשר ראשון ומעשר עני. של שביעית יש בו קדושת שביעית ופטור מן המעשר ולענין כל הנך דיני קתני דהולכין אחר הרוב להחמיר לענין ספיקא דמעשר שני ומעשר עני יפריש מעשר אחד ויחלל המעשר על המעות ויחלק הפירות לעניים והמעות יאכל בירושלים והיינו שני עישורין דר"ע דפ"ק דעירובין (דף ז.) ולענין ספיקא דשביעית חייבין במעשר וחייבין בקדושת שביעית שלא לעשות בהן סחורה ומלוגמא וחייבין בביעור: