משנה מכשירין ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ב · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מצא בה מציאה, אם רוב נכרים, אינו צריך להכריז.

ואם רוב ישראל, צריך להכריז.

מחצה למחצה, צריך להכריז.

מצא בה פת, הולכין אחר רוב הנחתומין.

ואם היתה פת עיסה, הולכים אחר רוב אוכלי פת עיסהיב.

רבי יהודה אומר, אם היתה פת קיבר, הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר.

נוסח הרמב"ם

מצא בה מציאה אם רוב גוים אינו צריך להכריז ואם רוב ישראל צריך להכריז מחצה למחצה צריך להכריז מצא בה פת הולכין אחר רוב הנחתומין אם הייתה פת עיסה הולכין אחר רוב אוכלי פת עיסה רבי יהודה אומר אם הייתה פת קיבר הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר.

פירוש הרמב"ם

כבר נתבאר לך בב' מבבא מציעא (דף כא.) שהמוצא מציאה חייב להכריז:

פת עיסה. עיסת הבית ר' יהודה סובר ערוב טוב הקמח ורעתו וקיבר הוא המורסן:

וענין אמרו הולכין אחר רוב אוכלי פת עיסה במה שנודע מעניינה אם הם אלה הרוב חברים יהיה פתם טהור או עם הארץ יהיה פתם טמא ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

אחר רוב נחתומין. לפי שגזרו על פתן של עובדי כוכבים והיא מי"ח דבר כדאיתא פ"ק דשבת (דף יז.) ובפרק שני דמס' ע"ז (דף לו.):

פת עיסה. פת נקייה:

פת קיבר. פת שאינו נקי כדאמרינן בשלהי דכתובות (דף קיב.) סאה ביהודה עושה ה' סאין סאה קמח סאה סלת סאה סובין סאה מורסן סאה קיבוריא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

רוב נחתומים - אם רוב נחתומים נכרים, הפת אסורה, דפת של נכרים הוא משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום:

פת עיסה - פת נקיה:

פת קיבר - פת שאינה נקיה:

אחר רוב אוכלי פת קיבר - אם רובן נכרים, הפת אסורה. אי נמי יש לפרש, אחר רוב נחתומין, אחר רוב אוכלי פת עיסה וכו', אם רובן חברים, הפת טהורה ואין צריך לעשר. ואם רובן עמי הארץ, הפת טמאה וצריך לעשר:

פירוש תוספות יום טוב

אם רוב כנענים א"צ להכריז. עיין בפי' הר"ב רפ"ב דב"מ [מ"ש בסוף המשנה]:

אחר רוב הנחתומים. פי' הר"ב דפת של כנעני היא מי"ח דבר. וממשנה זו קצת ראיה לדעת התוס' שכתבתי בשמם במשנה ט' פ"ג דע"ז [ד"ה אסורה]. דעדיין בימי רבי לא הותר פת של פלטר. ודלא כהר"ן שכתב שבימי רבי הותר:

אחר רוב אוכלי פת עיסה. נ"ל דפת עיסה היה מנהגם דבעלי בתים אופין בבתיהן יותר מן הנחתומים. ולפיכך אין הולכים בו אחר רוב נחתומים. וכן בפת קיבר אליביה דרבי יהודה. ויראה לי דת"ק ור"י לא פליגי אלא מר כי אתרי' ומר כי אתריה דבאתריה דת"ק הנחתומים אופים פת קיבר. ובאתריה דרבי יהודה בעלי בתים אופין פת קיבר. ופת עיסה אפשר דאף באתריה דר"י ב"ב ג"כ אופין אותו. כמו באתריה דת"ק. ואחר שכתבתי זה באו לידי דברי מהר"ם וכתוב בהן פת עיסה. נ"ל פת בעלי בתים שאינה של נחתומים. עכ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) עיסה. נראה לי, דפת עיסה היה מנהגם דבעלי בתים אופין בבתיהם יותר מן הנחתומין, ולפיכך אין הולכין בו אחר רוב נחתומין. וכן בפת קיבר לר' יהודה. ונראה לי, דתנא קמא ור' יהודה לא פליגי, דמר כי אתריה כו', דבאתריה דתנא קמא הנחתומים אופים פת קיבר, ובאתריה דר' יהודה בעלי בתים [נמי] אופין [גם] פת קיבר. ועתוי"ט:


פירושים נוספים