משנה כלים כה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כה · משנה א | >>
כל הכלים יש להם אחוריים ותוך, כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, כל שיש לו תוברות, יש לו אחוריים ותוך.
וכל שאין לו תוברות, אין לו אחוריים ותוך.
השולחן והדולפקי, יש להם אחוריים ותוך, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, אין להם אחוריים.
וכן טבלא שאין לה לזבז.
כָּל הַכֵּלִים,
- יֵשׁ לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ,
- כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת
- וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצוּפִין,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
- וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצוּפִין,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבָרוֹת,
- יֵשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ;
- וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבָרוֹת,
- אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ.
- כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבָרוֹת,
- הַשֻּׁלְחָן וְהַדְּלֻפְקִי,
- יֵשׁ לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִם.
- יֵשׁ לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ,
- וְכֵן טַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז:
כל הכלים -
- יש להם אחוריים ותוך -
- כגון הכרים, והכסתות,
- והשקין, והמרצופין - דברי רבי יהודה.
- יש להם אחוריים ותוך -
- רבי מאיר אומר:
- כל שיש לו תוברות - יש לו אחוריים ותוך,
- שאין לו תוברות - אין לו אחוריים ותוך.
[ב] *הערה 1: השולחן והדולפקי -
- יש להן אחוריים ותוך - דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר: אין להן אחוריים.
- וכן טבלה שאין לה לזביז.
כבר ביארנו בפתיחת זאת המסכתא, שמשקין טמאים יטמאו הכלים מדרבנן.
ואמר בכאן שיש להם אחוריים ותוך - רוצה לומר דין אחוריים ותוך, וזה כי כאשר נטמאו אחורי הכלים במשקין טמאים לא נטמא תוכו, אבל יהיו אחוריו טמאים ותוכו טהור, וכבר זכרנו זה פעמים במה שקדם בביאור המשנה ופירושה בחגיגה. אולם כלים שנטמאו במשקין טמאים מתוכו, הנה הוא טמא כולו.
ואמר רבי מאיר, שזה הדין לא יהיה אלא במה שלו בית יד מבואר על אופן מהפרסום, ואז נאמר כי כאשר נטמאו אחוריו לא נטמא תוכו, אולם אם לא היה לו בית יד יורה על אופן מהפרסום, כאשר נטמא במשקין בין מתוכו בין מאחוריו נטמא כולו.
ותרגום "שבר"(ויקרא כא, יט) "תבר", ולזה נקרא "תובר" להיותו נשבר, והקבוץ תוברות.
ואין הלכה כרבי מאיר.
משנה ב [נוסח הרמבם]
עניין אין להן אחוריים - רוצה לומר שאין אחוריהם חלוק מתוכן. אבל כאשר נטמאו אחוריהן במשקין נטמאו כולן.
והלכה כרבי יהודה:
יש להם אחוריים ותוך. ברייתא שנויה בסוף פ"ק דפסחים (דף יז:) וגרסי' התם שיש להם אחורים ותוך כגון הכרים והכסתות כל שראוי להשתמש בפנים בתוכו ובאחוריהן כדקתני בתוספ' [שם פ"ג] כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו ומסיים בה התם נטמא תוכו לא נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שנטמאו מחמת משקין אבל נטמאו מחמת שרץ נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו. משום דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא והא דאמרינן בבכורות פרק על אלו מומין (דף לח.) גבי כלי שטף שנטמא במשקין נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו שאני כלי שטף שהתוך ראוי להשתמש בו ולא גבו ותוכו חשיב טפי מגבו אבל כרים וכסתות ושקים ומרצופים שראוי להופכן חשיב צד זה כזה ומ"מ אין גירסא דפסחים נכונה אלא גרסינן נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו כמו בההיא דבכורות דאי לא תימא הכי כיון דאחורים ותוך שוין לענין מה קאמר יש להן אחורים ותוך דבמתני' לא גרסינן שיש להן דבכל המשניות כתוב יש להן ואי אפשר כאן לגרוס שיש להן כלל ועוד תנן לקמן נטמאו מאחוריהם מה שבתוך טהור ועוד לענין מה תני בתוספתא נעשה תוכו אחוריו ואחוריו תוכו אם הכל שוה:
מרצופין. שקין גדולין שנותנין בהן סחורות של ספינות וי"א של עור:
תובראות. פי' גאון וכן ערוך לולאות הן כמו שיש למכנסים תפור מן הבגד לאחוריו והוא בית כניסת האבנט ושמו תובראות ואית דאמרי תופרות ויש כן לשקין ולמרצופין וכיון שיש לו תובר זה לא חזי להו להופכו ותוכו חלוק מאחוריו אבל כשאין לו תוברות דחזי להופכו אין תוכו חלוק מאחוריו:
השולחן והדלפקי. קסבר רבי יהודה כיון דפניו משופים וחלקים ועשוין ברהיטני הפנים ההם נידונים תוכו:
תניא בתוספתא [ב"ב פ"ג] כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו קופה שהפכה נעשה אחוריה תוכה ותוכה אחוריה ר"מ אומר כל שיש לו תפראות יש לו אחורים ותוך וכל שאין לו תפראות אין לו אחורים ותוך ר' יהודה אומר כל שיש לו פנים פניו תוכו. מזנין שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר"מ ר' יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. טרכוס חלק וטבלה חלקה שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר"מ ר' יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. שולחן שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא נפלו לאחוריו אין טמא אלא אחוריו. נפלו על גבי הרגל שלו מנגבה והיא טהורה א"ר יהודה אני אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהיות נותנין רגלו של שולחן על גבי משקים טמאין מפני שהוא רגל מנגבה והיא טהורה. פירוש רחב של מזנין כרגל של שולחן:
כל הכלים יש להם אחוריים ותוך - כלים שנטמאו במשקין טמאים, אם נגעו המשקין מאחוריהן של כלים נטמאו אחוריהן ולא נטמא תוכן, משום דטומאת משקים לטמא כלים לאו דאורייתא, הקלו חכמים בטומאתן. אבל אם נטמא תוכן, כגון שנגעו משקין טמאין בתוכן, נטמאו אחוריהם. והיינו דתנן יש להן אחוריים ותוך, כלומר שחלוק דין אחוריהם מדין תוכן:
כגון הכרים והכסתות - ואע"פ שמשתמשים בהן בתוכן ובאחוריהן, שראוי להפכן ולעשות תוכן אחוריהן ואחוריהן תוכן, אע"פ כן חלוק דין תוכן מדין אחוריהן:
מרצופין - שקין גדולים של עור שמוליכים בהן סחורות בספינות:
כל שיש לו תוברות - לולאות, כמו שיש למכנסים, תפורות לאחוריו של בגד א:
יש לו אחוריים ותוך - דכיון דיש לו תוברות לא חזי להפכו, ותוכו חלוק מאחוריו. אבל כשאין לו תוברות, דחזי להפכו, אין תוכו חלוק מאחוריו, אלא כשנגעו משקים טמאים בין מאחוריו בין מתוכו נטמא כולו. והלכה כר' יהודה:
השלחן והדלפקי - קסבר ר' יהודה, כיון דפניו משופים וחלקין, הפנים ההם נדונים תוכו. והלכה כר' יהודה:
יש להם אחורים ותוך. פירש הר"ב אם נגעו המשקים מאחוריהם כו' ולא נטמא תוכן. כדתנן לקמן במשנה ו:
כל שיש לו תוברות. פירש הר"ב לולאות כמו שיש למכנסים תפורות לאחוריו של בגד. והוא בית כניסת האבנט ושמו תובריות. ואית דאמר תופרות. ל' הר"ש. ונ"ל שבימיהם כך היו תופרין דאילו האידנא תופרין השפה אל תוכו. ול' התוס' פ"ק דפסחים סוף ד' יז תובראות פירושו תפירות שפה לפיהן סביב כעין מכנסים ע"כ. ובנוסחת מהר"ם ז"ל תפרות ופי' לשון תפירות נראה בו איזו פנימי. ע"כ:
[*והדלפקי. מפורש בפ' דלעיל מ"ו ורפכ"ב]:
(א) (על הברטנורא) והוא בית כניסת האבנט, ושמו תובריות. ואית דאמרי, תופרות. הר"ש. ועתוי"ט:
כל הכלים יש להם וכו': וכתב הרא"ש ז"ל ואע"ג דתנן לקמן בפירקין כל הכלים יש להם אחוריים ותוך איצטריך למיתני הני דלא תימא דוקא שאר כלים שאין גבן ראוי לתשמיש הוא דאמור רבנן נטמא גבו לא נטמא תוכו אבל הני שראוי להפכן ולהשתמש באחוריהן אימא אין חילוק בין גבו לתוכו קמ"ל דאפי' הני יש להם דין אחוריים ותוך אי נמי משום ר"מ נקטינהו דפליג בין יש להם תוברות לאין להם ע"כ. וכן תרצו תוס' ז"ל שם בפ"ק דפסחים:
תוברות: אית ספרים תופרות אבל הרמב"ם ז"ל פירש קורא השפה הכפופה תובר מחמת כפיפתה ושבירתה תרגום שובר תובר:
בפי' ר"ע ז"ל. דכיון דיש לו תוברות לא חזי להפכו. אמר המלקט כן פי' הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' שהדבר ששפתו כפולה בזה התבר ניכרים האחוריים ואז נאמר נטמאו אחוריו לא נטמא תוכו וקרובין דבריהם:
השלחן והדולפקי: קסבר ר' יהודה וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט והכי תניא בתוספתא ר' יהודה אומר כל שיש לו פנים פניו הם תוכו:
ר"מ אומר אין להם אחוריים: פי' אין להן דין אחוריים חלוקים מתוכן אלא אם נטמאו אחוריו נטמא תוכו. וי"ס דגרסי ר"מ אומר אין להם וכן וכו' ול"ג מלת אחוריים:
יכין
כל הכלים יש להם אחוריים ותוך: ר"ל כל הכלים יש בהן חילוק בין אחוריים שלהן לתוכן. דבנטמא תוך שלהן ממשקה שנטמא. נטמא גם אחורי הכלי ההוא דהיינו חיצונית הכלי. אבל בנגעו המשקין הטמא בחיצונית הכלי. לא נטמא תוך הכלי ההוא. ואע"ג דכלי אמק"ט רק מאה"ט. אפ"ה גזרו רבנן כך כדי שלא יטהרו כלי שנפלו עליו משקין של זב וזבה. כגון רוקו וכדומה. שהוא אה"ט ומטמא כלי. ומדטומאת שאר משקין טמאין לכלי הוא מדרבנן עבדו בה הכירא פורתא כדי שידעו שטומאה זו מדרבנן ולא נשרפו עלה תרומה וקדשים. מיהו לא רצו להקל גם בנפלו משקין לתוכו שיהיו אחוריו טהורין. כדי שלא יטעו להקל כך גם במשקין אה"ט דאוריי' אבל השתא ידעו שפיר שזו טומאה דרבנן. אבל יש משקין שטמא מדאוריי' וחמיר מזה. והא דהחמירו בתוכו טפי מע"ג. ולא גזרו איפכא היינו משום דמצינו דהחמירה תורה בתוכו טפי מע"ג בכ"ח. וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:
כגון הכרים והכסתות: עי' פירושן בפ"כ:
והשקין והמרצופין: הן שקין גדולים שמוליכין בהן סחורה. ונ"ל דנקט הנך לרבותא אע"ג דאפשר בהו להפוך אחוריהן לתוכן. וסד"א דמה"ט נחמיר בשניהן קמ"ל דאפ"ה אזלינן בתר המיוחד לכך ולכך בשעה שנגע המשקין כאן או כאן. א"נ נקט הנך מדפליג בהו ר"מ:
ר"מ אומר כל שיש לו תוברות: ר"ל כל כלים הנ"ל שלולאות תפורים סביב שפת פיהם בחוץ מחלקינן בהו לענין טומאת אחוריים ותוך וכדאמרן. דס"ל דצריך בהם היכר. דאל"כ גזרינן הא אטו הא:
וכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך: אלא שניהן לחומרא:
השלחן והדלפקי: מפורש לעיל רפכ"ב:
יש להן אחוריים ותוך: דאותו צד שנחלק ברהיטני האבעל בל"א. זהו הצד רגיל להיות כלפי מעלה ולהושיב עליו כלים ומאכלים. ולכן נחשב זה תוך שלו. אבל רגלים שלהן שנפלו עליהן משקין הללו. לא נטמאו כלל מדכל עיקר טומאה זו דרבנן לא החמירו גבייהו כל כך:
רבי מאיר אומר אין להם אחוריים: ולא נקט גם בדברי ר"מ תוך כדנקט לעיל בדברי ר"מ. ה"ט משום דלעיל הנך יש להן תוך ניכר. להכי קאמר שפיר אין להן תוך. ר"ל דתוך ההוא לא מחשב תוך. אבל הנך דהכא דאין להן תוך ניכר. ומצי להשתמש בב' צדדיו בשוה. מהיכא תיתי נחשב צד א' תוך טפי מחבירו. להכי קאמר שפיר אין לו אחוריים. ר"ל כל צדדיו מחשבו כתוך. דבנפלו משקין טמאין בכל צד שבהן כולו טמא:
וכן טבלה שאין לה לזביז: הכא מיירי בטבלא שאין לה רגלים להיכר לר"י. וכשאין לה ג"כ שפה. פליגי בה ג"כ. דלר"מ מדאין לו שום היכר כולו דינו כתוך. ולר"י אותו צד המוחלק ברהיטני. זהו תוכו. צד שכנגדו כאחוריים. ונקט הא לרבותא דר"י:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת