משנה כלים יז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה ה | >>
הרימון שאמרו, לא קטן ולא גדול אלא בינוניט.
ולמה הוזכרו י רימוני בדאן, שיהו מקדשין כל שהן, דברי רבי מאיר.
רבי יוחנן בן נורי אומר, לשער בהן את הכלים.
רבי עקיבא אומר, לכך ולכך הוזכרו, לשער בהן את הכלים, ויהיו מקדשין כל שהן.
אמר רבי יוסי: לא הוזכרו רימוני בדאן וחצירי גבע, אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום.
הָרִמּוֹן שֶׁאָמְרוּ,
- לֹא קָטָן וְלֹא גָּדוֹל,
- אֶלָּא בֵינוֹנִי.
- לֹא קָטָן וְלֹא גָּדוֹל,
- וּלְמָה הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָּדָאן?
- שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר:
- לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים.
- שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- לְכָךְ וּלְכָךְ הֻזְכְּרוּ;
- לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים,
- וְיִהְיוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- לֹא הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָּדָאן וַחֲצִירֵי גֶּבַע,
- אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַשְּׂרִין וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם:
- לֹא הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָּדָאן וַחֲצִירֵי גֶּבַע,
הרימון שאמרו -
- לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני.
- ולמה הוזכרו רימוני בדן?
- שיהו מקדשין כל שהן - דברי רבי מאיר.
- רבי יוחנן בן נורי אומר: לשער בהן את הכלים.
- רבי עקיבה אומר: לכך ולכך הוזכרו,
- לשער בהן את הכלים, ושיהו מקדשין כל שהן.
- אמר רבי יוסי:
- לא הוזכרו רימוני בדן, וחצירי גבע - אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום.
שיהיו מקדשין כל שהן - רוצה לומר כאשר נתערבו מרימוני זה המקום והוא בדן רימון אחד של ערלה, ואפילו במאה אלף רימונים דרך משל, נאסרו כולן, וזהו עניין מקדשים כל שהן. וכבר ביארנו זה בתכלית הביאור בסוף ערלה.
ואמר רבי עקיבא, שזה הרימון נזכר לשני עניינים יחד, ששיערו בו את הכלים כמו שקדם, ומקדשים כל שהן כמו שזכרנו.
וחצירי גבע - כרתי של מקום פלוני, תרגום "חציר"(במדבר יא, ה) "כרתי".
ובדן וגבע - שני מקומות של כותיים.
ואמר רבי יוסי שכל מי שיקנה מאלו הרימונים או מאלו הכרתי, אמנם יוציא ממנו מעשר ודאי לפי שהן טבל באמת, ויוציא ממנו מעשר ראשון ושני מאחר תרומה גדולה כי הכותיים לא יוציאו מעשר, כמו שכבר ביארנו ממקומות ממסכת דמאי.
והלכה כרבי עקיבא, ואין הלכה כרבי יוסי:
ולמה הוזכרו רמוני באדן. מאחר דלא משערינן בהן את הכלים. שיהו מקדשין כל שהן דתנן בפרק בתרא דערלה גבי חבילי תלתן של כלאי הכרם שנתערבו ר"מ אומר כולם ידלקו שהיה ר' [מאיר] אומר את שדרכו להמנות מקדש וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד רבי עקיבא אומר שבעה ואלו הן אגוזי פרך ורימוני באדן וחביות סתומות וחלפי תרדים וקולסי כרוב ודלעת יונית רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית הראוי לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם כלומר כל אלו מקדשין בכל שהן אפילו אחד באלף ואע"ג דר"מ לא מני להו אלא רבנן מ"מ גם ר"מ מודה דשאר רימונים לא מקדשין דאין דרכן להמנות בין לרבי יוחנן דאמר את שדרכו שנינו בין לריש לקיש דאמר כל שדרכו שנינו בס"פ הערל (דף פא:) ובריש פרק התערובת (דף עב:) ובריש ביצה (דף ג:):
לשער בו את הכלים. קסבר דמוציא רימון בכלים ברימוני באדן משערינן:
א"ר יהודה לא הוזכרו רימוני באדן כו'. אבל לענין קידוש אין חילוק בין רימוני באדן לשאר רימונים ועל כרחין לר' יהודה מקדשין כולהו דהא רבי יהודה הוא תנא דליטרא קציעות דאמר כל שדרכו להמנות מקדש בריש פרק התערובת (דף עג.) וכל שכן רימוני באדן דאפילו את שדרכו חשיבי וא"כ לרבי יהודה שאר רימונים נמי מקדשין. וקשה אמאי מקדשין הא שאר רימונים אפילו כל שדרכו לא חשיבי כמו שהוכחתי מתוך דברי רבי מאיר וצ"ל דפליגי בהכי דר"מ לא חשיב שאר רימונים כל שדרכו ורבי יהודה חשיב להו כל שדרכו. ומיהו עוד קשה דרבי יהודה אדרבי יהודה הא אכתי הוזכרו רימוני באדן לאסור ספק ספקא דתניא בפרק התערובת (דף עד.) רבי יהודה אומר רימוני באדן אוסרין בכל שהן כיצד נפל אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא אסורין וי"ל דרימוני באדן לאו דוקא ולא נקט רימוני באדן אלא משום ר"ש דפליג עליה דאפילו ברימוני באדן שרי ספק ספיקא ואי לאו מתני' דהכא משום ההיא דליטרא קציעות לא הייתי צריך לדחוק כן דהוה מצי למימר דרימוני באדן דנקט לאו משום אוסרין בכל שהן אלא משום מריבוא לריבוא:
באדן שם מקום וכן גבע שם מקום:
חצירי. כמו (במדבר יא) את החציר ואת הבצלים:
שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום. ולא כשאר פירות הנלקחין מעם הארץ ומתעשרין דמאי דהני ודאי לא מיעשרי כדמפרש בתוספתא משום דרימוני באדן וחצירי גבע אינם אלא מבין הכותים דבמקומן קא גדלי וכותאי ודאי לא מעשרי מה דמזבני לאחריני דלא חיישי אלפני עור אע"פ דלנפשייהו עשורי קא מעשרי כראוי:
תניא בתוספ' [שם] אמר רבי יהודה לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע של בין הכותים אלא שמתעשרין ודאי בכל מקום:
הרמון שאמרו - דכלי שניקב במוציא רמון טהור:
ולמה הוזכרו רמוני בדאן - כיון שאין משערין בהן, אלא ברמון בינוני:
שיהו מקדשים בהן - שאם אחד מרמוני בדאן של ערלה או של כלאי הכרם נתערב עם אלף רמונים של היתר, נתקדשו כולן ונאסרו יא. משא"כ ברמונים של שאר מקומות:
בדאן - שם מקום:
לשער בו את הכלים - קסבר דמוציא רמון דכלים, ברמוני בדאן משערינן:
אמר ר' יהודה לא הוזכרו רמוני בדאן וכו' - אבל לענין קידוש אין חילוק בין רמוני בדאן לשאר רמונים, דכולן מקדשים, דסבר ר' יהודה כל שדרכו לימנות מקדש. בפרק התערובות ובריש מסכת ביצה:
בדאן וגבע - שני מקומות של כותים הן, וניכרים היו רמונים וחציר של מקומות הללו [מרמון וחציר] של שאר מקומות. וכותאי ודאי לא מעשרי מאי דמזבני לאחריני, דלא חיישי אלפני עור לא תתן מכשול, אך על גב דלנפשייהו מעשרי. הלכך מתעשרים ודאי בכל מקום:
חצירי - כרתי פורו"ש בלע"ז. כמו את החציר ואת הבצלים (במדבר יא):
אלא בינוני. לפי דעת הרואה [כדתנן במתני' דלקמן] הרמב"ם פ"ו מה"כ [*ועמ"ש במתני' דלעיל]:
הוזכרו. בבית המדרש. מהר"ם:
שיהו מקדשין כל שהן דברי ר"מ. פי' הר"ב שאם א' מרמוני בדאן של ערלה כו' כדתנן בפ"ג מערלה משנה ז. אגוזי פרך ורמוני בדן כו'. וכתב הר"ש ואע"ג דר"מ לא מני להו. אלא רבנן. מ"מ גם ר"מ מודה דשאר רמונים לא מקדשין דאין דרכן להמנות:
א"ר יוסי. והר"ב העתיק ר' יהודה וכן הוא במקצת ספרים. וכן העתיק הר"ש ג"כ מהתוספתא. אבל הרמב"ם העתיק ר' יוסי:
(ט) (על המשנה) בינוני. לפי דעת הרואה. הר"מ:
(י) (על המשנה) הוזכרו. בבית המדרש. מהר"מ:
(יא) (על הברטנורא) כדתנן בפרק ג' מערלה משנה ז'. ואע"ג דר"מ לא מני להו אלא רבנן, מ"מ גם ר"מ מודה דשאר רמונים לא מקדשין דאין דרכן להמנות. הר"ש:
לא גדול ולא קטן אלא בינוני: כך צ"ל:
ולמה הוזכרו. גרסי' הוי"ו בשור"ק והלמ"ד בשב"א:
בדאן: כך מצאתיו מנוקד בפת"ח ודגש בבי"ת ובדלי"ת:
בפי' ר"ע ז"ל. משא"כ ברמונים של שאר מקומות. אמר המלקט ואפי' למ"ד כל שדרכו לימנות שנינו ר' מאיר לא חשיב לשאר רמונים אפי' בכלל כל שדרכו ור' יהודה חשיב להו בכלל כל שדרכו הר"ש ז"ל. ומתני' מייתי לה בירושל' פ' בתרא דמס' ערלה וכתב שם הר"ש שירילי"ו ז"ל ועל כרחך תלתא תנאי נינהו רמ ורבנן ור' יהודה ר"מ סבר את שדרכו דוקא מקדש ועשרה נינהו ורבנן סברי שיתא נינהו ור"י סבר כל הדברים מקדשין דכל שדרכו לימנות מקדש וצריך לגרוס בירושל' מתני' פליגי על מ"ד כל הדברים מקדשין לר"מ עכ"ל ז"ל:
לשער בהן את הכלים ושיהיו מקדשין וכו': כך צ"ל. גם בפי' ר"ע ז"ל צ"ל וניכרין היו רמונים וחציר של מקומוח הללו מרמונים וחציר של שאר מקומות וכותאי וכו':
אמר ר' יוסי לא הוזכרו: כך נראה דגריס הרמב"ם ז"ל אבל הר"ש ז"ל נראה דגריס א"ר יהודה לא הוזכרו וכו' וכמו שפי' ר"ע ז"ל וכדכתבינן וכן ג"כ בתוספתא. וכן הוא בירושלמי פ' שני דמסכת דמאי דף כ"ב וגם שם בפ' בתרא דערלה וגם בתוספתא דב"מ פ' ששי: ועיין בתוס' זבחים דף ע"ב עמוד שני:
וחצירי גבע: הצדי"ק בחיר"ק והרי"ש בציר"י:
יכין
הרמון שאמרו: לעיל קאמר רמונים שאמרו. מדמיירי ברמון שיצא מבין ג' רמונים שבתוך הכלי. והכא מיירי בשיעור גודל הרמון שיצא מהנקב. ששואל באיזה רמון משערים גודל הנקב:
ולמה: כלומר לענין מה:
הוזכרו רמוני בדאן: שהיו גדולים ביותר:
שיהו מקדשין כל שהן: משום דכל פרי שהוא ערלה או כלאי כרם שנתערב בהיתר במין במינו בטל באחד ומאתים. ואם היה הפרי רמון ערלה מהגדלים בעיר בדאן שהן גדולים וחשובים. אז לא בטל אפי' באלף. [והר"ב כ' שהיה רמון כלאי הכרם. ובמחכ"ר זה א"א]:
רבי יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את הכלים: דרק לשיעור נקב הכלי שיתטהר על ידו הוא כמוציא רמון בדאן. אבל לקדש דוקא בשדרכו למנות מקדש:
לכך ולכך הוזכרו: ושלא תאמר דלכך ולכך דקאמר ר"ע היינו לכל דבר. וגם לענין מעשר דמסיק בה ר"י במתניתין. להכי הדר ומפרש לשער וכו'. לומר לך דרק בהנך ב' ס"ל לר"ע דמשערין ברמוני בדאן. אבל בשאר מילי משערין בבינוני:
וחצירי גבע: מין בצלים שנקראין חצירי. ובדאן וגבע עיירות כותיים בא"י היו:
אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום: דהקונה מע"ה פירות הללו. שהיו ניכרין בתמונתן שהן מהמקומות הנ"ל. אפי' קונה אותן בשום מקום מעשרן ודאי. ולא דמאי. דכותיים שאני דחשידי אלפני עור. ולהכי ודאי לא עשרו מה שמכרו מאלה הפירות לאחרים. והע"ה שקנה מהם סבר שכבר עשרן הכותי המוכר. ולהכי גם הוא ודאי לא עשרן. ונקט הנך. וה"ה כל מיני פירות ותבואה שנקנו בערי כותיים. מתעשרין ודאי מה"ט. רק נקט הנך. דאפי' בקנה במקום אחר מעשרן ודאי מדנכרין שהן מכותיים. ונ"ל עוד דמדקאמר לא הוזכרו אלא וכו' ש"מ דס"ל דלאינך ב' מילי דרישא משערין ברימון בינוני:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת