משנה כלים יז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה ד | >>
הרימונים שאמרו, שלשה אחוזין זה בזה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, בנפה ובכברה כדי שיטול ויהלך, ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו.
ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רימונים, כגון הרובע, וחצי הרובע, הקנונים הקטנים, שיעורן ברובן, דברי רבי מאיר.
רבי שמעון אומר, בזיתים.
נפרצוח, שיעורן בזיתים.
נגממו, שיעורן במה שהן.
הָרִמּוֹנִים שֶׁאָמְרוּ,
- שְׁלֹשָׁה אֲחוּזִין זֶה בָּזֶה.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,
- בְּנָפָה וּבִכְבָרָה,
- כְּדֵי שֶׁיִּטֹֹּל וִיהַלֵּךְ;
- וּבְקֻפָּה,
- כְּדֵי שֶׁיַּפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו.
- בְּנָפָה וּבִכְבָרָה,
- וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל רִמּוֹנִים,
- כְּגוֹן הָרֹבַע, וַחֲצִי הָרֹבַע,
- הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים,
- שִׁעוּרָן בְּרֻבָּן,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- בְּזֵיתִים.
- כְּגוֹן הָרֹבַע, וַחֲצִי הָרֹבַע,
- נִפְרְצוּ,
- שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים;
- נִגְמְמוּ,
- שִׁעוּרָן בְּמַה שֶּׁהֵן:
הרימונים שאמרו - שלשה אוחזין זה בזה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- בנפה, ובכברה - כדי שיטול ויהלך,
- ובקופה - כדי שיפשיל לאחוריו.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רימונים,
- כגון הרובע, וחצי הרובע, והקנונים הקטנים -
- שעורן ברובן - דברי רבי מאיר.
- רבי שמעון אומר: בזיתים.
- נפרצו - שעורן בזיתים.
- נגממו - שעורן במה שהן.
- כגון הרובע, וחצי הרובע, והקנונים הקטנים -
יאמר כי כאשר ניקבה הקופה נקב, כאשר השליך בזאת הקופה שלושה רימונים, והשליך הקופה לאחוריו ונתלה הקופה, לא יפלו אלו הרימונים מזה הנקב, הנה היא תטמא לפי שהיה כלי עד עתה.
והרובע - היא המידה המפורסמת שהיא רובע קב.
[וכבר ביארנו הקנונים] הקטנים - ["אטבאק"].
נפרצו - שנפחת והוסר ממנו חלק.
נגממו - חסרון הדפנות וחיתוכן, נשאר קרקעיתו, כאשר נשאר ממנו שיקבל אי זה שיעור שיהיה יטמא.
והלכה כרבי שמעון:
שלשה אחוזים. לכאורה משמע דמוציא רימון דכל דוכתא לאו רימון אחד דוקא אלא שלשה אחוזים שדרכן כך להיגדל ולהיתלש ביחד אבל קשה בפרק אלו קשרים (דף קיב:) דבעי חזקיה ניקב במוציא רימון וסתמו וחזר וניקב במוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון הוה ליה למימר ניקב במוציא רימון וסתמו וחזר וניקב במוציא רימון וסתמו עד שהשלימו לשלשה רימונים ואם נפרש דלעולם בחד רימון משערים אלא רימון הגדל יחידי או שנים שנים גדולים יותר מדאי והגדלים ד' ד' קטנים יותר מדאי לה"ק דבאותם הגדלים ג' ג' משערינן לא יתכן כלל לפרש כן דהא קתני בה באידך בבא לא גדול ולא קטן אלא בינוני ונראה לפרש דכשניקב במוציא רימון אכתי חזי לרימונים דכשהכלי מלא רימונים מתוך שדוחקין זה את זה אין טפלים ממנו אלא א"כ רחב כשלשה ונקט אחוזים משום דלא תימא כשלשה זה אצל זה דהיינו ארכו כשלשה רימונים ורחבו כרימון אחד אלא כשלשה אחוזין דהיינו דקיימי כחצובה כשלשה רגלי קנקן. ובכל דוכתא דלא מזכיר אלא רימון אחד לפי שטעם הכשירו תלוי בזה שהרימון נופל מן הכלי ומשום דלא מזכיר בשום דוכתא אלא כמוציא רימון לשון יחיד נקט חזקיה בבעיא שלו ניקב כמוציא זית:
שיטול ויהלך. מתוך נענוע של נטילה והילוך נופל טפי. וכן מתוך הפשלת קופה לאחוריו:
שאין יכולין לקבל רמונים. שהן קטנים דכולהו אין מחזיק רימון. רובע הקב שיעורו ברובו בס"פ המצניע גבי ה' מדות בכלי חרס משמע דלא שיערו זוטרי ברובן אלא לענין צ"פ אבל לענין טומאה בזיתים הני מילי בכלי חרס אבל הכא בכלי עץ דר"מ דאמר הכא ברובו ובמוציא רימון מודה בכלי חרס כמוציא זית כדתנן לעיל בפ"ג:
נפרצו. היינו בדופנותיהן:
נגממו. בשפתותיהן בפיו של כלי ולא הוי כמו חוטין החיצונות שנפגמו או נגממו וכמו גוממו עם השופי דפרק ג"ה (דף צב:) ויש ליישבו לצד זה:
תניא בתוספ' [ב"מ פ"ו] ושאר כל הכלים שאין יכולין לקבל זיתים כמו השפופרת והשנגון שיעורן ברובן דברי ר"מ רבי אלעזר בר ר"ש אומר בתבלין נפרצו שיעורן בתבלין נגממו שיעורן בכל שהו:
הרמונים שאמרו - הא דתנן בריש פרקין כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים, כשיהיו שלשה רמונים אחוזים זה בזה ויצא האחד דרך הנקב, זהו שיעור של מוציא רמון ז:
כדי שיטול ויהלך - שמתוך נענוע של נטילה והילוך ממהר הרמון לצאת דרך הנקב:
ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו - שמתוך הפשלה לאחוריו הוא ממהר לצאת:
שאינן יכולים לקבל רמונים - שהן קטנים:
כגון הרובע - רובע הקב:
שיעורן ברובן - כיון דנפחת רובו, טהור:
נפרצו - נפחתו וחסרו:
נגממו - בשפתותיהן:
שיעורן במה שהן - אם נשאר בהן כדי לקבל כל שהוא, טמאין. והלכה כר' שמעון:
הרמונים שאמרו שלשה אחוזין זה בזה. פי' הר"ב הא דתנן בריש פרקין כל כלי ב"ב שעורן ברמונים כו' ויצא האחד כו'. ולהכי צריך ג' אחוזים. שצריך נקב יותר רחב. מאילו היה האחד לבד. כ"כ התוס' בפ"ק דעירובין דף ד. ובפ"ק דסוכה דף ו'. ומשמע מדבריהם דבעינן שיצאו שלשתן זה אחר זה. והכריחו להוציא המשנה ממשמעותה. מדאמרינן בגמ' בסוף המצניע כמוציא רמון. וכדנקט הר"ב בלישניה בריש פירקין עוד הכריחו מהסוגיא. ע"ש. ועוד פירשו דה"ק שלשה אחוזים כו'. לומר דרמון בינוני דאמרינן לקמן דהיינו בינוני. בג' האחוזים זה בזה וגדילין יחד. אבל הרמונים הגדלים אחד אחד. או שנים. הם גדולים. ואותן שגדילים ארבעה יחד הן קטנים. כן לשונם בפרק טו דשבת דף קב. וכן פירש הראב"ד בפרק ו מהלכות כלים דמשערין בבינונית שבאלו השלשה הגדלים ביחד. [*ועיין מ"ש בשם הרמב"ם במתניתין דלקמן]:
רבי שמעון אומר. כתב הר"ב דהלכה כר' שמעון וכ"כ הרמב"ם. ובפ"ו מה"כ כתב הכ"מ טעמו בשם הר"י קורקוס [*דאף על גב דדרכו לפסוק כמחמיר [עי' במסכת נגעים פ"ד מ"ד] הואיל ולא אפסיק הלכתא בפרק מי שהוציאוהו בין ר' מאיר ור' שמעון. הכא סמך על סוף המצניע דלא אמרי' רובו אלא בצמיד פתיל אבל לענין טומאה בזיתים]:
נפרצו בדפנותיהן. עד השתא מיירי שנקבו בשוליהן. מהר"ם:
(ז) (על הברטנורא) ולהכי צריך ג' אחוזים, שצריך נקב יותר רחב מאילו היה האחד לבד. תוס'. ועתוי"ט:
(ח) (על המשנה) נפרצו. בדפנותיהן. עד השתא מיירי שניקבו בשוליהן. מהר"מ:
שלשה אחוזין זה בזה: נקט אחוזים דלא תימא בשלשה זה אצל זה דהיינו ארכו כשלשה רמונים ורחבו כרמון אחד אלא כשלשה אחוזין דהיינו כשלשת רגלי הקנקן ובכל דוכתא דלא מזכיר אלא רמון אחד לפי שטעם הכשרו תלוי שהרמון נופל מן הכלי ובמתני' אשמעינן דבעי' שיצאו בנקב שלשה רמונים הגדלים יחד ויצאו שלשתם כמו שהן גדלים יחד זה אחר זה ואז יהא הנקב גדול מעט ממוציא רמון דאי אפשר לשלשה רמונים הגדלים יחד שלא יהא אחד נכנס ואחד יוצא והא דבעי' שיהא הנקוב גדול ממוציא רמון משום דבכדי רמון מצומצם לא יצא ממנו רמון כשישימון בו רמונים כי דוחקים זה את זה כך העלה הר"ש ז"ל [כתב בס' ח"נ וק"ל שאין זה מסכים עם דברי הר"ש שלפנינו דלדברי הר"ש שבספרינו מבואר דהר"ש ס"ל דשיעור דמתני' הוא בג' רמונים כמין סגולתא אופן דצריך שיעור גדול בג' רמונים ואלו לפי המ"כ הוי שיעורו ברמון א' אלא שהוא מרווח כמבואר ואולי הי"ל גי' אחרת בדברי הר"ש ז"ל ע"כ:] מכח קושיית בקיאות דשבת פ' אלו קשרים וכן כתב ג"כ הרא"ש ז"ל:
כגון הרובע וחצי הרובע הקנונים הקטנים: כך צ"ל:
שיעורן ברובן דברי ר"מ: מתני' בכלי עץ דר' מאיר דאמר הכא ברובו ובמוציא רמון מודה בכלי חרס במוציא זית כדתנן לעיל בפ"ג:
נפרצו: נפחתו וחסרו עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל דהר"ש ז"ל פי' נפרצו בדפנותיהן על כן נ"ל לפי פירושו שנפרץ עד למטה ודו"ק ע"כ:
עוד כתב החכם הנ"ל נ"ע על מה שפירש ר"ע ז"ל שיעורן במה שהן אם נשאר בהן כדי לקבל כל שהוא טמאים אמר אפרים כך הוא לשון הרמב"ם ז"ל בחבורו וגם רבינו שמשון ז"ל ולולי חסידי עולם הייתי אומר שכך פירושו שיעורן במה שהן מעין התשמיש שהיו משתמשין בהן תחלה כדלעיל ודו"ק היטב ע"כ. תניא בתוספתא ושאר כל הכלים שאין יכולין לקבל זיתים כמו השפופרת והשנגון שיעורן ברובן דברי ר"מ ר"א בר"ש אומר בתבלין. נפרצו שיעורן בתבלין נגממו שיעורן במה שהן ע"כ:
יכין
הרמונים שאמרו: ר"ל הא דאמרינן לעיל בריש פרקן דכלי בע"ב שיעורן ברמונים. לאו בשיעור נקב לחוד איירינן. דא"כ הוה סגי למימר שיעורו במוציא רימון. אלא בהחזקת הכלי נמי מיירי. דבשיחזיק הכלי רמונים. ולא יצא אחד מהם דרך נקב שבו מק"ט. וכמה רמונים צריך שיחזיק הכלי:
שלשה אחוזין זה בזה: ר"ל בשיחזיק הכלי ג' רמונים דחוקים יחד תוך הכלי. ואפ"ה לא יצא א' מהן דרך הנקב. אז מק"ט עדיין. אבל אם יצא א' מהן. אף שי"ל שרק ע"י דחיקתן יצא דרך נקב הקטן אפ"ה טהור. ובמחזיק הכלי רק ב' רימונים נטהר בשניקב כמוציא זית [כרמב"ם פ"ו מכלים ה"ה]:
בנפה ובכברה: ר"ל אם נפה או כברה ניקבו כמוציא רמון. משערין כדי וכו':
כרי שיטול ויהלך: דמדדרך תשמיש של הנך בנענוע רב. להכי משערין דאם יטלטל הכלי וילך יצא הרמון מהנקב ע"י הלוכו. אף דבכה"ג אין הנקב גדול כל כך שיצא הרמון ממנו כשיעמוד הכלי במקומו. אפ"ה טהור:
ובקופה כרי שיפשיל לאחוריו: ויצא הרמון ע"י תנועת ההפשלה שהיא קצת בכח. והיינו מדדרך תשמיש הקופה היא בהפשלה:
ושאר: לאו אסוקי מילתא דרשב"ג היא. אלא סיפא דבבת רמונים שאמרו הוא:
כל הכלים שאינן יכולין לקבל רמונים: שבקטנותן אינן מחזיקין ג' רמונים:
כגון הרובע: רובע הקב:
הקנונים הקטנים: כלים קטנים שגם חצי רובע אין מחזיקים. ואע"ג דכולהו כ"ש הן מרובע. אפ"ה נקט רובע לרבותא דר"ש דאע"ג שהן גדולים אפ"ה סגי בכזית. ונקט קנונין לרבותא דר"מ. דאע"ג שהן קטנים ביותר אפ"ה לא סגי להו בכזית. וצריך שבירת רובה:
שיעורן ברובן: כשנפחת רוב שולים. או רוב גובה דופן הכלי. אף שנשאר ב"ק למטה מהנקב:
ר' שמעון אומר בזיתים: בשניקב בכמוציא זית. נתבטל ממנו טומאה דלשעבר ושלהבא. והכי קיי"ל. מיהו נ"ל דכלי הקטן מלהחזיק כזית. לכ"ע שיעורו ברוב גבהו. אמנם פשוט דכל שעורי נקב מריש פרקן עד הכא. היינו אף שנשאר ב"ק למטה מהנקב. אפ"ה אמק"ט. כדמוכח מנגממו בסיפא דמק"ט רק מדניטל כל השפה בשוה. הא בנפרץ קצת מהשפה אמק"ט. אף שנשאר ב"ק למטה מהפרץ. ולא מצינו גסטרא שמק"ט רק בכ"ח וכך פסק רמב"ם [פי"ח מכלים ה"י] [והנה גרסינן שבת (קי"ב ב') ניקב בכזית וסתמו וחזר וניקב בכזית וסתמו. עד שהשלימו לכרמון מהו. ר"ל הא פשיטא דמק"ט להבא. מדחזר ותקנו כשסתמו. אלא הא מיבעי ליה דלמא רק כשניקב בפעם אחת בכרמון אע"ג שחזר וסותמו ומק"ט להבא. עכ"פ פרחה ממנו טומאה ישנה. אבל כשניקב מעט מעט עד שיעור כרמון וסתם הנקבים ביני ביני. שלא היה הנקב מעולם יחד כרמון מהו. ופשיט התם דגם בכה"ג. אף שמעולם לא היה בכלי נקב כשיעור לטהרו. דהרי בכלי שמחזיק רמונים מיירי התם. והנקבים לא היו רק כזית וזית. אפ"ה פרחה ממנו טומאה ישנה. ואמרינן פנים חדשות בא לכאן. כך נ"ל פי' הסוגיא. וזה דלא כרבעתו"ס שם [ד"ה סנדל] ודו"ק. ולפ"ז לכאורה היה נראה. מדבעי התם רק בכלי גדול ששיעורו ברמונים. וניקב אחת אחת עד כרמון. ולא בעי בכלי קטן ששיעורו בכזית וניקב אחת אחת עד כזית. ונסתם ביני ביני מהו. ע"כ צ"ל דבנקבים קטנים כאלו. אע"ג שלבסוף הצטרף לכזית. אפ"ה לא נתבטל ממנו תורת כלי ביני ביני. וכשחזר ונתקן חוזר לטוי"ש. ואת"ל א"כ מה בין זה לכלי מתכות. דרק בו שמענו חזרה לטוי"ש. י"ל דחומרת כ"מ. היינו דאפי' התיכו לגמרי ועשה ממנו כלי בתואר אחר. אפ"ה חוזר לטוי"ש. משא"כ כלי שטף דוקא בניקב בפחות פחות מכזית. וא"כ דברינו בזה דלא כתוס' הנ"ל. שכתבו שלא שמענו חזרה לטוי"ש רק בכ"מ. ובמחכ"ר הרי גם בשאר כלים מצינו כן לקמן [פי"ח מ"ו] במטה שהיתה טמאה מדרס. ונשבר ארוכה [שע"כ נטהר עי"ז] חזר ותקנה טמאה מדרס. הרי גם כלי שאינו כ"מ חוזר לטוי"ש. אע"כ שהחילוק בין כ"מ לשאר כלים הוא רק כדברינו הנ"ל. ובזה יתורץ מה שיש לדקדק דבעי בשניקב בכזית וחזר וניקב בכזית וכו'. דל"ל דנקט בכזית דוקא. הול"ל ניקב פחות פחות מכרמון עד שהשלימו לכרמון. וסתם בינתיים מהו. אע"כ בכה"ג היה חוזר לטוי"ש כמו בכלי קטן שאינו מחזיק רמונים ששיעור נקיבתו בכזית וכדאמרן. אבל בעי רק בכלי גדול שנתנקב בנקבים גדולים בכזית. ורק בכה"ג י"ל שאינו חוזר לטומאה ישנה ולפ"ז יש ד' חלוקים בנקבי כלים א) כלי קטן שניקב בכזית וסתמו. או כלי גדול שניקב בכרמון וסתמו. ודאי פנים חדשות הוא לאחר סתימה ואינו חוזר לטוי"ש. ב) כלי קטן שניקב אחת אחת עד כזית וסתמו אחת אחת בינתיים. חוזר לטוי"ש. ג) כלי גדול שניקב בכזית וכזית וסתמו בינתיים אחת אחת. אינו חוזר לטוי"ש. ד) כ"מ אע"ג שהתיכו לגמרי ואפי' עשה ממנו בתואר אחר כלי חוזר לטוי"ש]:
נפרצו: לעיל מיירי שיש נקב בשוליה או בדפנות. אבל הכא מיירי שנפרץ דופן הכלי מראשו מצד אחד:
שעורן בזיתים: בשיצא זית דרך הפחת:
נגממו: שנחתך קצת מגובה הדופן סביב שפתו בשוה:
שעורן במה שהן: דמדשפתו סביב שוה עדיין שם כלי עליו. ולפיכך כל שנשאר בו ב"ק כ"ש נשאר בטומאתו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת