משנה כלים יז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה ג | >>
הסלין של פת, שיעורן בכיכרות של פת.
אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק, טהורה.
עשה לה גפיים כל שהן, טמאהו.
רבי שמעון אומר, אם אינה יכולה להינטל בגפיים, טהורה.
הַסַּלִּין שֶׁל פַּת,
- שִׁעוּרָן בְּכִכָּרוֹת שֶׁל פַּת.
- אַפִּיפְיָרוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶן קָנִים מִלְּמַטָּן לְמַעְלָה לְחִזּוּק,
- טְהוֹרָה;
- עָשָׂה לָהּ גַּפַּיִם כָּל שֶׁהֵן,
- טְמֵאָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בַּגַּפַּיִם,
- טְהוֹרָה:
- אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בַּגַּפַּיִם,
הסלים של פת - שעורן בכיכרות של פת.
- אפיפירות -
- שעשה לה קנים מלמטן למעלן לחיזוק - טהורה.
- עשה לה גפיים כל שהן - טמאה.
- רבי שמעון אומר: אם אינה יכולה להינטל בגפיים - טהורה.
אפיפירות - הוא כלי ארוג מקנים ישימו בו קלחי הכרמים כמו שבארנו בכלאים, והוא אשר יקרא במצרים "אל-מכעב".
ואין הלכה כרבי שמעון:
פיפיירות. הוא כלי פאפיר דתניא בתוספ' [שם] שהוא כלי של מין זמורות כדפרישית לעיל בפ' ט"ז ואחר שנפחתו שוליהן הכניס קנים ממטה למעלה לחזק השוליים:
גפיים. שגפפו סביב ובערוך פי' גפיים אזני הכלי ויש אומרים לולאות ולקמן בתוספתא בפרק כרים שנפחתו משמע דאזני הכלי וגפיים הכל אחד:
להנטל בגפיים. דכשאוחז בגפיים אין עיקר הכלי עולה עמו: תניא בתוספ' [שם] הסל והשחלים של גמלים ופיפיארות שעשאן מתחילתן מקבלים רימונים טמאים רבי שמעון אומר פיפיארות שאינה יכולה לינטל בגפיים ולצאת בפתח טהורה:
שיעורן בככרות של פת - שיעור שבירתן, במוציא ככרות של פת:
אפיפירות - כלי ארוג מקנים או זמורות ה:
שעשה לה קנים מלמטה למעלה - שנפחתו שוליהן והכניס קנים ממטה למעלה להחזיק השולים:
גפים - שגיפפה סביב. תרגום ויחבק, וגפיף. פירוש אחר, גפים, שעשה לה אזנים:
אם אינה יכולה לינטל בגפים - שכשאוחז בגפים אין הכלי עולה עמו:
אפיפריות. לשון הר"ב כלי ארוג מקנים או זמורות. כמין סריגי חלונות [ימתח עליו סריגי הדליות של הגפנים] כמו שביארנו בכלאים [פרק ו משנה ג]. הרמב"ם:
טמאה. אע"פ שכולה [נקובה] כמוציא רמון. הרמב"ם פ"ו מה"כ מהתוספתא:
(ה) (על הברטנורא) כמין סריגי חלונות בו'. הר"מ:
(ו) (על המשנה) טמאה. אע"פ שכולה נקובה כמוציא רמון. הר"מ:
אפפיירות שעשה להן: גרסי' שהכלי לשון רבים אע"פ שהוא אחד ואית דגרסי שעשה לה. ובערוך הביאו בערך פפייר בלתי אל"ף ופירש שהוא אפפיירות דתנן בפ' ששי דמס' כלאים ר"ל כלי שעושה מאילן ששמו פפייר והוא כמין קופה גדולה העשויה כמעשה מצודה וסבכה שאינה מקבלת תבואה אלא כגון תפוחים ואגסים ורמונים ע"כ. ובלשון ראשון פירש שהוא מין עשב נקרא בלשון ערבי פפייר ובני חצר מות עושין ממנו לבושין כדמוכח בב"ר פרשה ל"ח:
שעשה להן קנים מלמעלה ומלמטה: כך הל' שם ברמב"ם פ' ששי. גם שם הלשון עשה לה גפיים כל שהן אע"פ שכולה נקובה במוציא רמון מקבלת טומאה ע"כ:
גפיים: לפי' שני שפי' ר"ע ז"ל אתי שפיר דלא הוי גפיים כמו גפפו מד' רוחותיו דתנן לעיל בפט"ו סי' ב'. ובתוספתא פרק כר שהפכו משמע נמי דאזני הכלי וגפיים הכל אחד ה"ר שמשון ז"ל:
יכין
שיעורן בככרות של פת: במוציא ככר דרך הנקב נטהר. ונ"ל דשיעור ככר הוא כגודל ו' ביצים. והיינו כב' סעודות ליום [כפאה פ"ח מ"ז ועירובין פ"ח מ"ב]. וגם צ"ל שהיה תמונת כל הככרות שוה. דהיינו עגול ככדור:
אפיפיירות: הוא לוח ארוג מקנים יחד. כעין סריגים שמעמידין בחלון. ודינו כפשוטי כלי עץ. ואמק"ט:
שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק: הר"מ גורס מלמטה ומלמעלה. ור"ל שחיבר להלוח ההוא משפה שלמטה ושלמעלה שלו קנה עב קצת יותר מאריג שבהלוח כדי להחזיק אריגתו יחד. ולפי גירסת הספר טפי משמע לפע"ד דר"ל שתחב קנים בזקיפה סביב ד' שפתות הלוח הזה. ותחבן ממטה למעלה. ר"ל מתחת השולים כלפי מעלה. להיות להלוח כעין דופן סביב. ומלת לחיזוק. ר"ל שעשה כן כדי שתוך הרווח שבין הקנים יחזיק שום דבר שיניח ביניהן. או ר"ל במלת לחיזוק. דהיינו שתחב בו הקנים סביב. כדי לאחזו ולהחזיקו בידו שם כשירצה לטלטלו:
טהורה: נ"ל דקמ"ל דאע"ג שע"י הקנים ההם שתחב סביבו נעשה לו ב"ק. אפ"ה מדמתפרקין בקל לא מחשב ב"ק. ומה"ט גם צורת כלי אין לו עי"ז ואמק"ט. וכארובות של בעה"ב [פט"ו מ"ב]. ונקט הך דינא הכא בין דיני ביטול כלי. היינו משום סיפא. דביש לה ב"ק או צורת כלי. אע"ג שניקב כמוציא רימון מק"ט:
עשה לה גפיים: ר"ל שפיות ממש חיבר לו סביב שיהיה לה ב"ק עי"ז. א"נ דגפיים היינו אזנים. ור"ל אם עשה לה אזניים ממש. ועי"ז יהיה להלוח צורת כלי עי"ז:
כל שהן: קמ"ל דאפי' נמוכין הדפנות הללו שסביב שפתות הלוח מאד. אפ"ה ב"ק אפי' קטן מאד מק"ט [כמט"ו]. ולאידך פי' הנ"ל ר"ל אפי' האזניים קטנים. או שהן רק בצד א' מהלוח. אפ"ה מחשב עי"ז צורת כלי:
טמאה: ר"ל הרי זה מק"ט. אע"ג שהוא מלא נקבים כמוציא רמון. דכך דרך תשמישו:
ר"ש אומר אם אינה יכולה להנטל בגפיים: שכשיאחזנה בה תנתק:
טהורה: ולת"ק אפ"ה מק"ט. מדעכ"פ יכול לטלטלו כשיאחז בהלוח ממש. ולהכי כשעשה לה ע"י הגפיים צורת כלי מק"ט. ומה"ט לא דמי לחסינא [פט"ז מ"ה] דלכ"ע טהור. דהתם אינו יכול לטלטלה כלל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת