משנה כלים ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ח · משנה א | >>
התנור שחצצו בנסרים או ביריעות, נמצא שרץ במקום אחד, הכל טמא.
כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת ב לאויר התנור, השרץ בתוכה, התנור טמא.
השרץ בתנור, אוכלין שבתוכה טמאין.
ורבי אליעזר מטהר.
אמר רבי אליעזר: אם הצילה במת החמור, לא תציל בכלי חרס הקל?
אמרו לו: אם הצילה במת החמור, שכן חולקים אהלים, תציל בכלי חרס הקל, שאין חולקין כלי חרס?
הַתַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת,
- נִמְצָא שֶׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד – הַכֹּל טָמֵא.
כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ וּמְשֻׁלְשֶׁלֶת לַאֲוִיר הַתַּנּוּר,
- הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ – הַתַּנּוּר טָמֵא.
- הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר –
- אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין;
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
- אִם הִצִּילָה בְּמֵת הֶחָמוּר,
- לֹא תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל?
- אָמְרוּ לוֹ:
- אִם הִצִּילָה בְּמֵת הֶחָמוּר,
- שֶׁכֵּן חוֹלְקִים אֹהָלִים,
- תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל,
- שֶׁאֵין חוֹלְקִין כְּלִי חֶרֶס?:
- אִם הִצִּילָה בְּמֵת הֶחָמוּר,
תנור שחצצו בנסרים, או ביריעות -
- ונמצא השרץ במקום אחד - הכל טמא.
- כוורת פחותה ופקוקה בקש, ומשולשלת לאוויר התנור -
- השרץ בתוכה - התנור טמא,
- השרץ בתנור - אוכלין שבתוכה טמאין.
- ורבי אליעזר - מטהר.
- אמר רבי אליעזר:
- אם הצילה במת החמור, לא תציל בכלי חרס הקל?
- אמרו לו:
- אם הצילה במת החמור, שכן חולקין אוהלים,
- תציל בכלי חרס הקל, שאין חולקין כלי חרס?.
פחותה - שכבר חסר ממנה חלק ונשאר בדמיון חלון, עוד מילא זה הנקב בקש, הנה אינו כלי שלם, לפי שזה הסתום בקש לא יחשב סתום, ולזה לא יהיה הדבר אשר בו כנבדל מהתנור, אבל כל מה שיהיה בו כאילו הוא באויר. ואני עתיד לבאר בתשיעי מאהלות שכוורת תהיה על זה התואר חוצצת בפני הטומאה.
ואמר רבי אליעזר, אם הצילה במת החמור אשר יטמא כל מה שהוא באוהל טומאת שבעה, לא תציל בכלי חרש הקל אשר תטמא כל מה שבתוכו מהאוכלין והמשקין לבד, לפי שלא יטמא אלא טומאה קלה כמו שביארנו פעמים.
ואמרו לו, אשר יתחייב להציל באוהל המת אינו מאשר הוא כלי, אלא להיותו מותר זה המקום והיה מחיצה. שכן חולקים אוהלים, רוצה לומר שכבר יחלקו האוהלים לעניין טומאת מת, ויהיה הבית או האהל נחלק בהבדלו, ויטמא אחד מן החלקים אם היה בו המת, ולא יטמא החלק האחר. ואין כלי חרש כזה, אבל כשנחלק בחלוקה והגיע שרץ באחד החלקים נטמא כלל הכלים, לפי שאין מדרך האדם שיחלקו הכלים, כמו שאמר בתחילת ההלכה תנור שחצצו בנסרים או ביריעות, ונמצא השרץ במקום אחד, הכל טמא. אולם בטומאת מת הנה אמר בחמישה עשר מאהלות "בית שחצצו בנסרין או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות, טומאה בבית, כלים שבחצץ טהורים", ולזה תציל הכוורת במת לפי שהיא כמחיצה.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש עשה מחיצה באמצעו וחלקו עד למעלה מפיו הכל טמא אפילו אוכלים שבעבר השני של מחיצה:
פחותה. להכי נקט פחותה דלאו כלי היא דאי הוי שלמה מצלת על אוכלין שבתוכה כדאמרינן בריש זבחים (דף ג.) אפילו כלי שטף מציל אבל השתא דלאו כלי היא הוי כמחיצה בעלמא:
ופקוקה בקש. רבותא נקט דאע"ג דפחותה ופקוקה בקש לא הויא כלי ואפילו פיה למעלה מפי התנור לא מצלת על האוכלים שבתוכו:
ומשולשלת. תלויה:
ורבי אליעזר מטהר. אכוורת קאי אבל במחיצה מודה כדמוכח בת"כ בפרשת ויהי ביום השמיני גבי תוכו ולא תוך תוכו כיצד חבית שנתונה בתנור ופיה למעלה כו' יכול אפילו נקובה יציל ת"ל כל אשר בתוכו יטמא כו' מכאן אמרו כוורת פחותה ופקוקה בקש כו' ר"א אומר מצלת א"ר אליעזר אם מצלת במת החמור לא תציל בכלי חרס הקל אמרו לו אם מצלת במת החמור מקום שהמחיצה מצלת תציל בכלי חרס הקל שאין מחיצה מצלת אמר רבי יוחנן בן נורי אמרתי לו לר"א אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן חולקים אהלים יצילו אהלים מיד אהלים מאהל השרץ שאין חולקין כלי חרס. א"ר יוסי אמרתי לו לר' יוחנן [תמה] אני אם קיבל ר"א היאך תשובה מפני שהוא נדון אלא זו תשובה לדבר אם יצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן הוא עושה טפח על טפח בבית טהור יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל שכן הוא עושה טפח על טפח ברום טפח בכלי חרס טמא אמרו לו הוא הנדון. בתוס' לא קתני האי אמרו לו בתרא אלא מסיים בה א"ר היא תשובת ר' יוסי היא תשובת ר' יוחנן בן נורי:
התנור שחצצו - שעשה מחיצה באמצעיתו וחלקו עד למעלה מפיו:
הכל טמא - אפילו אוכלים שבעבר השני של מחיצה:
כוורת פחותה ופקוקה בקש - להכי נקט פחותה, דלאו כלי היא, דאי הוה שלימה היתה מצלת על אוכלים שבתוכה, דאפילו כלי שטף מציל א, אבל השתא דלאו כלי היא הויא כמחיצה בעלמא. ופקוקה בקש לרבותא נקטה, דאע"ג דפחיתתה פקוקה בקש לא הויא כלי ואין מצלת על אוכלים שבתוכה:
ומשולשלת - תלויה:
אם הצילה במת החמור - דכוורת פחותה ופקוקה בקש חוצצת בפני הטומאה באוהל המת, ואע"פ שטומאתו חמורה לטמא אדם וכלים טומאת שבעה:
לא תציל בכלי חרס הקל - שאינו מטמא אלא אוכלים ומשקים:
שכן חולקים אהלים - שדרך בני אדם לחלוק אוהלים במחיצה, הלכך הויא כוורת כמחיצה ג ומצלת באוהל המת מן הטומאה:
שאין חולקים כלי חרס - שאין דרך לחלוק כלי חרס במחיצה. פירוש אחר ועיקר, שכן חולקים אוהלים, שמועלת חלוקת מחיצה באוהלים, דהא תנן במסכת אהלות פרק סגוס עבה, בית שחצצו בנסרים או ביריעות, טומאה בבית, כלים שבתוך המחיצה טהורים. ואין חלוקת המחיצה מועלת בכלי חרס, דגבי תנור תנן הכא תנור שחצצו בנסרים או ביריעות, נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא. ואין הלכה כרבי אליעזר:
כוורת פחותה כו'. כתב הר"ב להכי נקט פחותה דלאו כלי הוא כו' דאפי' כלי שטף מציל. כלומר לא מבעיא כלי חרס דמינו הוא. דפשיטא דמציל דלאו תוך הוא שהרי זה הוא תוך אחר אלא אפילו כלי שטף דלאו מינו הוא אימא דתוך דכלי חרס הוא וליטמא. אפ"ה מציל. מיתורא דוי"ו דתוכו לומר תוכו ולא תוך תוכו. הכי מסקי התוס' פ"ק דזבחים דף ג. ועוד פ"ק דחולין דף כה [ד"ה ואפילו]:
ומשולשלת לאויר התנור. אע"פ שפיה למעלה מאויר התנור. כדפי' הר"ב במתני' דלקמן ועמ"ש שם בס"ד:
אמר ר"א אם הצילה במת החמור. כדתנן בפ"ט דאהלות:
[*בכלי חרס הקל. פי' הר"ב שאין מטמא אלא אוכלים ומשקים ומצינו שבחבורים מטמא כלים בספ"ט דאהלות ע"ש. ואולי ג"כ אדם דמאי שנא ולא עוד אלא דטומאת חיבורים עיקרה באדם]:
שכן חולקים אהלים. פי' הר"ב שדרך בני אדם לחלוק אהלים במחיצה הלכך הויא כוורת כמחיצה כו'. משמע דלא פליג ר"א אלא בכוורת אבל במחיצה מודה וא"כ היינו כפי' האחר שכתב וכן הוא בהדיא בדברי הרמב"ם ז"ל ולפי שאין מדרך האדם שיחלקו הכלי כמו שאמר בתחלת ההלכה. תנור שחצצו כו' הכל טמא אולם בטומאת המת הנה אמר [בט"ו] מאהלות. בית שחצצו כו'. ע"כ. ושוב מצאתי בפ"ק דזבחים דף ג דמייתי לה התם למתני' דהכא ופי' רש"י שכן חולקים. דרך בני אדם לחלוק אהלים במחיצה וכתוב הגה"ה בתוס' וז"ל משמע לפירושו דפליגי אף בתנור שחצצו בנסרים או ביריעות. ובת"כ בפ' ויהי ביום השמיני משמע דבכוורת פחותה ופקוקה ומשולשלת לאויר התנור דווקא פליגי. ולא כשחצצו בנסרים. וטעמא משום דכוורת שיש לה ד' מחיצות חייצה דדמיא לכלי ולכך מטהר [ר"א]. אבל מחיצה אחת בתנור. מודה ר"א דלא חייצה וטמא וכו'. לכן נראה לרבינו הקדוש לפרש הכי אם הציל כוורת כו' שכן תולקים אהלים פי' שכן מחיצה אחת המפסקת מצלת תאמר כלי חרס כו' שאין חולקים אהלים. פי' שמחיצה אחת המפסקת בתנור אינה חוצצת ע"כ:
(א) (על הברטנורא) לא מבעיא כלי חרס דמינו הוא דפשיטא דמציל דלאו תוך הוא שהרי זה הוא תוך אחר, אלא אפילו כלי שטף דלאו מינו הוא אימא דתוך דכלי חרס הוא וליטמא אפ"ה מציל, מיתורא דוי"ו דתוכו, לומר תוכו ולא תוך תוכו. תוספ':
(ב) (על המשנה) ומשולשלת כו'. אע"פ שפיה למעלה מאויר התנור:
(ג) (על הברטנורא) משמע דלא פליג ר' אליעזר אלא בכוורת אבל במחיצה מודה, והיינו כפירוש האחר שכתב. עתוי"ט:
בפי' ר"ע ז"ל. דאפי' כלי שטף מציל. אמר המלקט כתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל פי' דוקא כשפי כלי השטף למעלה מפי התנור דאין שייך צמיד פתיל אלא דוקא בכלי חרס כדלקמן או שהוא כלי מחזיק מ' סאה ע"כ. ראייתו ז"ל ממתני' דלקמן סימן ו' ומפ"ט סי' א' ב' ורפ"י מוכח דכלי שהוא מחזיק מ' סאה מציל בצמיד פתיל. ועיין בברייתא דת"כ פ' ויהי ביום השמיני שהביא הר"ש ז"ל לקמן בפירקי' סימן ג' ור"ע ז"ל הביאה לקמן בסימן ו'. וכתבו תוס' ה"ר פרץ שם בזבחים ופקוקה בקש אשמעינן דאפי' פקוקה בקש לגמרי ובטיט דכה"ג מצלא באהל המת מטעם מוקף צמיד פתיל אפ"ה בשרץ לא [צ"ל מצלה] מעלה כיון דלא הוי כלי דלאו מינה הוא דלא מחריב בה לבטל שם תוכו ממנו ע"כ:
א"ר אליעזר ומה אם וכו': כך צ"ל:
לא אם הצילה במת החמור שכן חולקים אהלים: פי' שני שתפס ר"ע ז"ל לעיקר הוא פי' הרמב"ם ז"ל. ופירוש ראשון הוא פי' רש"י ז"ל. ומשמע דשני הפירושים קרובים זה לזה. ועיין בספר קרבן אהרן פ' שמיני פרשה ז':
יכין
התנור שחצצו בנסרים: הקדמת פ"ח:
ג' דברים מצילין בטומאת מת. אהל. צמיד פתיל. בלוע מבע"ח. [ולהראב"ד פ"כ ה"ה מטומאת מת. גם בלוע מאבנים וכלים מציל] וג' דברים מצילין בטומאת שרץ. צמיד פתיל שעל כ"ח שמונח תוך כלי אחר. ופיהו של פנימי תחת שפת החיצון. בלוע. תוך תוכו. ב' מהנך ג' דהיינו בלוע. ותוך תוכו. מצילין בין על הטהרה מלק"ט. ובין על הטומאה מלצאת. ואינך ב'. דהיינו אהל וצמיד פתיל מצילין רק על טהרות שבתוך ותחת הצמ"פ. והאהל מציל מלהטמא ולא על הטומאה מלהוציא [כ"כ רב"א. ונ"ל דבאהל רק מן הצד אמ"צ מלהוציא. ומשום דסוף טומאה לצאת. אבל אהל שלא יבקע למעלה להטהרה שע"ג חוצץ] מיהו תוך תוכו אמ"צ רק בשאין פה הכלי הפנימי תוך חללו של חיצון. או אפי' בשפיהו הוא תוך חלול החיצון. אבל האוכלין והמשקין שבתוך הפנימי אינן כנגד אויר תוכו של חיצון. אבל בב' לריעותא. וכ"ש כשכל כלי הפנימי תוך חללו של חיצון. אז אין ניצל תוכו של פנימי רק ע"י צמיד פתיל:
דלפעמים התנור גדול מאד יותר מקומת אדם [כמקואות פ"ו מ"ו] ולכן יש שעושה מחיצת נסרים באמצעו בפנים. משוליו עד שפת פיו. כדי להקטין חללו. שעי"ז יתחמם יותר מהר:
נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא: דאע"ג דנסרים ויריעות לא נטמאו דהרי אפי' היו כלים שחצץ עמהן התנור. הרי אין כלי נטמא מאויר כ"ח וכלקמן. והרי כלי שהוא טהור חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ה מ"ה] וכ"ש יריעות ונסרים שהן עצמן אמק"ט כלל וחוצצין [כאהלות פט"ו מ"ד] י"ל התם דוקא במבטל להו. אבל כשחצץ עמהן אויר התנור. מסתמא לא מבטל להו התם וכליתנהו דמי ואינן חוצצין [ועמ"ש בס"ד פ"ח דאהלות בהלכתא גבירתא מ"א]. מיהו בשבטלן להשאר שם וכ"ש כשיש מחיצה קבוע ביניהן ודאי חוצץ [כלקמן בקרץ מ"ו ופ"ב מ"ז]:
כוורת פחותה: שנפחתו שוליה ונתבטלה עי"ז מתורת כלי. ומשו"ה לא נחשב מה שבתוכה כתוך תוכה. ואינה מצלת וכדמסיק. משא"כ שלימה מצלת. כשפיה למעלה מהתנור. דאז אין אויר תוכה מעורב עם אויר הטמא שלמעלה מפיה [וכמשנה ב']. ומה"ט נמי נקט כורת לרבותא דסיפא. דאף דכורת שהיא מקנים שהן גדולי קרקע. הרי דינו ככלי עץ שאינו מציל בצמ"פ. אפ"ה מדעכ"פ אין שום כלי נטמא מאויר כ"ח [כשבת קל"ח ב']. לפיכך מה שבתוכו ניצל בתוך תוכו. דרק בתוכו כ' יטמא ולא בתוך תוכו. אבל במונחת כורת באהל המת. הדין הוא להיפך. דאם היא שלימה אינה מצלת על מה שבתוכה [אע"ג שמחזקת מ' סאה ואמק"ט. והיא סתומה בצמ"פ. אפ"ה אין כלי נעשה אהל לטהר]. ואם היא פחותה מצלת [רב"א]. ונקט הכא פחותה לרבותא דר"א. דאף שנתבטלה לגמרי מתורת כלי. אפ"ה לר"א מצלת. וכ"ש כשהיא רק נקובה בדופן [וכמשנה ב']:
ופקוקה בקש: גם הא נקט לרבותא דאע"ג שפקק פחת השולים בקש שהיא מין כורת. אפ"ה לרבנן אמ"צ ולא מחשבה כשלימה:
ומשולשלת לאויר התנור: נקט משולשלת ג"כ לרבותא. אף דאז אפשר שיהיה שפת הכורת למעלה משפה הפנימי של עובי פה התנור. אפ"ה לרבנן אמ"צ. [כך נ"ל דהאויר שבעובי פה התנור למעלה משפה פנימי של הפה לא מחשב אויר התנור וחילי מלקמן מ"ז]:
אוכלין שבתוכה טמאין: אפי' נשתלשל הכורת עם האוכלין לשם לאחר שהוציא השרץ מהתנור:
ור' אליעזר מטהר: ודוקא בששפת פה הכורת אינו למטה משפה הפנימית של עובי פה התנור. מטהר ר"א. מיהו מדלא נקט פלוגתייהו כברישא דהיינו שחצץ התנור בכורת כזה. ש"מ דבכה"ג גם ר"א מודה דאינו חוצץ. מדהטהרה מונח באויר התנור. אין מחיצת ארעי כזו חוצצת. ורק במונח הטהרה תוך הכלי פליגי אם חוצצין דפנות כורת:
אמר ר"א אם הצילה במת החמור: דהרי אהל המת חמור שמטמא אדם וכלים. ואפ"ה מצלת בכה"ג [כלעיל סי' ג']:
אל תציל בכלי חרס הקל: כשהיא פחותה:
שכן חולקים אהלים: שכן דרך בני אדם לעשות מחיצה באמצע אהל. ולפיכך מסתמא בטולי בטליה התם [וכאהלות פט"ו מ"ד]:
שאין חולקים כלי חרס: אין דרך בנ"א לעשות מחיצה באמצע חלול כלי. ולפיכך זה שחצצו בטל דעתו אצל כל אדם. וכליתא דמי ולא דמי לקרץ לקמן משנה ו' דמחשב חציצה. דהתם הכי אורחא להניחו שם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת