משנה כלים ה ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ה · משנה ו | >>
תנור שנתן בו עפר עד חציו, מעפר ולמטן, מטמא במגע.
מעפר ולמעלן, מטמא באוויר.
נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן, רבי יהודה אומר: אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן, טמא.
וחכמים אומרים: הואיל והוסק מכל מקום, טמא.
תַּנּוּר שֶׁנָּתַן בּוֹ עָפָר עַד חֶצְיוֹ,
- מֵעָפָר וּלְמַטָּן,
- מִטַּמֵּא בְּמַגָּע;
- מֵעָפָר וּלְמַעְלָן,
- מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.
- מֵעָפָר וּלְמַטָּן,
- נְתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת
- וְנָתַן שָׁם אֶבֶן,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם מַסִּיק מִלְּמַטָּן וְהוּא נִסּוֹק מִלְמַעְלָן,
- טָמֵא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הוֹאִיל וְהֻסַּק מִכָּל מָקוֹם,
- טָמֵא:
- אִם מַסִּיק מִלְּמַטָּן וְהוּא נִסּוֹק מִלְמַעְלָן,
תנור שנתן בו עפר עד חציו -
- מעפר ולמטן - מיטמא במגע,
- מעפר ולמעלן - מיטמא באוויר.
- נתנו על פי הבור, או על פי החדות, ונתן שם אבן -
- רבי יהודה אומר: אם מסיק מלמטן, והוא ניסוק מלמעלן - טמא.
- וחכמים אומרין: הואיל והוסק, מכל מקום - טמא.
מעפר ולמטה מטמא במגע - רוצה לומר כי כאשר נגע שרץ בתנור מתוכו למעלה מן העפר אז יטמא ממנו החלק הנסתר בעפר, אולם אם נטמא עליונו באויר הנה לא יטמא החלק הנסתר בעפר.
ובור - הוא סוהר חפור בארץ.
ודות - הוא סהר בנוי על שטח הארץ.
ואמרו ונתן שם אבן - רוצה לומר על פי הבור אשר בו האבן הוא קרקע התנור.
ואמר רבי יהודה, כי כאשר ידלק אש בבור או בדות תחת האבן ויסיק התנור ממעל לאבן, הנה אז יטמא להיות זה התנור דבוק בארץ, לפי שזה מתנאי התנור ואז יקבל טומאה אצלו, לאומרו "תנור וכירים יותץ"(ויקרא יא, לה), את שיש לו נתיצה טמא את שאין לו נתיצה טהור. וחכמים יוציאו זה לעניין אחר ויאמרו שאמרו "טמאים הם"(ויקרא יא, לה) יכלול הכל ואיך שהוסק טמא, ואף על פי שלא יהיה דבוק בארץ.
וכבר התבאר בגמר שבת שזה המחלוקת אמנם הוא בהסק ראשון אשר הוסק ואז יטמא שהוא גמר מלאכתו, והוא אשר יאמר רבי יהודה שיהיה בינו ובין הארץ חיבור בעת זה ההיסק. אולם כאשר הוסק היסק ראשון ונגמר מלאכתו והיה אחר זה בלתי מחובר לארץ, הנה אין בו מחלוקת שהוא יטמא, וזהו אמרם "בהיסק שני, אפילו תלוי בצוואר גמל". וחכמים אומרים שאפילו בהיסק ראשון ואפילו תלוי בצוואר גמל כבר נגמרה מלאכתו, ואף על פי שהוא אינו מחובר לארץ כלל, והוא אמרם הואיל והוסק מכל מקום.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אם יש אוכלין טמונין בעפר. אם היה לו תורת אויר טמאין מידי דהוה אאוכלין שגיבלן בטיט דבריש זבחים (דף ג.) וכן אם שרץ טמון בעפר וסתמא כר"מ דבתוספתא איכא פלוגתא:
על פי הבור. דות כעין בור היא אלא שהבור בחפירה והדות בבנין:
ונתן שם אבן. בינו ובין פי הבור שלא יפול ויהיה עומד באויר:
רבי יהודה אומר. אם דופנותיו מלמעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בנתים אלא אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופן התנור לדופן הבור שיעכב את היסק התנור שלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו ושוליו קרובין לשולי הבור שאם מסיקין אותו מלמטה שעושין האור בבור התנור ניסוק מתוכו מלמעלה (צ"ל לבור יעב"ץ) לאור דרך השולים או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דופנותיו וניסוק כגון פיו קצר מלמטה ורחב מלמעלה או הבור רחב מלמטה ופיו קצר מלמעלה טמא ואם לאו אלא ניסוק כשאר תנורים מתוכו טהור כדמפרש בפ' כל הכלים (דף קכה.) משום דכתיב תנור וכירים יותץ דבעינן מחוסר נתיצה שיהא קרוב להיות מחובר וכי אינו קרוב לארץ אין לך תנור נתוץ מזה דכמו שהוא אין ראוי לאפיה דאם מסיקו מבפנים אין מחזיק חומו מפני אויר שבין שוליו לבור ואין לך לקיים בו תנור וכירים יותץ דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר וכשאינו מחובר שבירה שייכא ביה. ורבנן סברי וטמאים יהיו לכם מכל מקום דכפל ביה קרא רבויא ואע"פ שאינו מתוקן כל צרכו. ובפרק כל הכלים (שם) אמרינן מחלוקת בהיסק ראשון שלא הוסק מעולם ובההוא היסק דמשוי ליה כלי כדתנן לעיל אי זו היא גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנים בהא הוא דפליג רבי יהודה ואמר דאינו ראוי לעשות כלי אבל בהיסק שני שמתחלה הוסק כדינו מחובר לארץ או לאבן עבה והוסק שם ונעשה כלי ולסוף נטלו משם ונתנו על פי הבור ושם נטמא מודה רבי יהודה דאתרבי מוטמאים יהיו לכם ואפילו תלוי בצואר גמל דאינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו. תני"א בתוספת"א (פ"ד) תנור שנתן בו עפר עד חציו מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר דברי ר"מ וחכ"א אין חולקין כלי חרס אלא כולו מטמא במגע ובאויר. רבי יוסי אומר מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר דברי ר"מ וחכ"א אין חולקין אלא כולו מטמא במגע ובאויר. א"ר יהודה בד"א בזמן שנתן בו עפר ואח"כ הסיקו אבל הסיקו ואחר כך נתן בו עפר כולו מטמא במגע ובאויר. ומודה ר' יהודה לחכמים בתנור שנתנו ע"פ הבור או ע"פ הדות ונתן שם אבן ומרחו בטיט מן הצדדין שהוא טמא וחכ"א בין כך ובין כך טמא:
מעפר ולמטן מיטמא במגע - אם נגע שרץ בתנור מתוכו למעלה מן העפר נטמא מה שלמטה מן העפר. אבל אם נתלה השרץ באויר ולא נגע בדופני התנור מתוכו, לא נטמא אלא מה שלמעלה מן העפר:
בור - חפירה למטה בארץ:
דות - כבור הוא עשוי, אלא שהוא בנין למעלה מן הקרקע:
ונתן שם אבן - בין הבור ובין דופן התנור, להחזיק התנור שלא יפול לתוך הבור:
אם מסיק מלמטה - אם כשמסיק האור מלמטה בתוך הבור, התנור ניסוק מתוכו למעלה דרך שוליו ח, טמא. ואם לאו, שאינו ניסק מהיסק האור שלמטה בתוך הבור, טהור. ופלוגתא דר' יהודה ורבנן דוקא בהיסק ראשון שהוא גמר מלאכתו של תנור וע"י אותו היסק הוא מקבל טומאה, ר' יהודה סבר צריך שיהא התנור מחובר לארץ בהיסק ראשון, דכתיב תנור וכירים יותץ, ואין שייך לשון נתיצה אלא במחובר לקרקע, דבמיטלטל נופל לשון שבירה לא לשון נתיצה, הלכך אם התנור ניסק דרך שוליו מהיסק שבתוך הבור, חשיב כמחובר לבור וקרינן ביה יותץ, ואם אינו ניסוק מהיסק הבור הרי הוא נתוץ ועומד ואי אפשר לקיים בו תו יותץ:
וחכמים אומרים הואיל והוא ניסוק מכל מקום טמא - דאמר קרא וטמאים יהיו לכם, מכל מקום, ואפילו אם מסיקו כשהוא תלוי בצואר הגמל הוי היסק ונגמרה מלאכתו בכך. והכל מודים בהיסק שני ט לאחר שנגמרה מלאכתו שהוא מיטמא אפילו בצואר הגמל. והלכה כחכמים:
אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן. פירוש הר"ב אם כשמסיק האור מלמטה בתוך הבור התנור נסוק מתוכו למעלה דרך שוליו. דשוליו קרובין לשולי הבור שאם מסיקי' כו' ודפנותיו מלמעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופן התנור לדופן הבור שיעכב את היסק התנור שלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו. או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דפנותיו וניסוק. כגון פיו קצר מלמטה ורחב מלמעלה או הבור רחב מלמטה ופיו קצר מלמעלה. טמא. ואם לאו. אלא ניסוק כשאר תנורים מתוכו. טהור. הר"ש. ואל תטעה בלשון דרך שוליו שכתב. שר"ל שיש לו לתנור שוליים. ודלא כמ"ש הר"ב והר"ש בריש פרקין. אלא ר"ל דרך מקום שוליו עולה לו האור לתוכו. וכן רש"י שלשון הר"ש דהכא מועתקים מפירושו פרק י"ז דשבת דף קכה. הקדים שם וכתב תנורים שלהם עשויין כקדירות גדולות ואין לה שוליים כו':
וחכמים אומרים הואיל והוסק מ"מ טמא. פי' הר"ב דאמר קרא טמאים יהיו לכם מכל מקום. ורבנן נמי הכתיב יותץ. ההוא לאידך גיסא. ולאו לאגמורי קולא אתי ולמימר דאי ליכא לקיומי ביה נתיצה כגון זה שאינו בנוי ומחובר וממילא הוא נתוץ דליהוי טהור. דהדר תנא ביה קרא וטמאים יהיו לכם לרבויי. אלא לאגמורי חומרא אתא דסד"א כיון דחבריה בארעא כגופא דארעא דמי ולא לקבל טומאה קמ"ל יותץ דאע"ג דשייכא ביה לשון נתיצה כלומר דמחובר הוא טמא. וכ"ש דאינו מחוסר נתיצה [רש"י] [*כדלקמן סוף משנה י]. ואידך נמי הכתיב טמאים יהיו לכם ההוא להיסק שני דמודה ר"י כדכתב הר"ב. גמ' שם במס' שבת. ועיין לקמן ברפ"ז. והא דאמרן היסק שני. לא שצריך היסק שני אלא כלומר לאחר היסק ראשון:
(ח) (על הברטנורא) דשוליו קרובין לשולי הבור שאם מסיקו כו' ודפנותיו מלמעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא אבן דקה, ואין אויר ניכר בין דופן התנור לדופן הבור שיעכב את היסק התנור שלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו. או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דפנותיו וניסוק, כגון פיו קצר מלמטה ורחב מלמעלה, או הבור רחב מלמטה ופיו קצר מלמעלה, טמא. ואם לאו אלא ניסוק כשאר תנורים מתוכו, טהור. הר"ש. ומה שכתב דרך שוליו, רוצה לומר דרך מקום שוליו עולה לו האור לתוכו. דהא תנורים שלהם אין להם שולים:
(ט) (על הברטנורא) לא שצריך היסק שני, אלא כלומר לאחר היסק ראשון:
מעפר ולמטן מטמא במגע: אם נגע שרץ וכו'. עד סוף לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט וכן אם שרץ טמון בעפר התנור טהור עד שיגע בתנור וסתמא כר"מ דבתוספתא איכא פלוגתא. הר"ש והרא"ש ז"ל. והרמב"ם ז"ל פי' משנה זו כך וז"ל [א"ה בס' ח"נ הביא דברים אלו בשם מ"כ (כדרכו בכ"מ להביא דברי המחבר בשם מ"כ) וכתב עליהם בזה"ל ובגרסא שלפנינו בפי' המשנה אינו כמ"ש המ"כ גם הוא קצת תימה דלמה הצריך ברישא שיגע השרץ מעפר ולמטה אברא של' המשנה מורה קצת על פי' הרמב"ם הנזכר שכ' המ"כ ודו"ק עכ"ל. ואני תמה ביותר כי גם בפי' הר"מ למס' כלים אשר העתיק המחבר מכת"י לא נמצא כן וצ"ע:] מעפר ולמטן כלומר אם נגע שרץ בתנור מתוכו מעפר ולמטן אז נטמא אפי' החלק המכוסה בעפר אבל אם נטמא מעפר ולמעלה באויר לא נטמא החלק המכוסה בעפר. ומה שאמר ונתן שם אבן ר"ל ע"פ הבור שנמצא שהאבן היא קרקעית התנור ואומר ר' יהודה שאם הוא בענין שמבעירין האש בבור ובדות תחת האבן והתנור ניסוק ע"ג האבן הרי הוא מקבל טומאה בהיות התנור מחובר בארץ שאין התנור מקבל טומאה לדעת ר' יהודה אא"כ מחובר לארץ שנאמר תנור וכירים יותץ וכו'. ע"כ אבל בחבורו נראה שהסכים לפירוש שפירש ר"ע ז"ל שהוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל:
נתנו על פי הבור וכו': בשבת פ' כל הכלים האריך רש"י ז"ל לפרש פי' מרווח. וכ' החכם ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל וז"ל ויש לדקדק במה שאמרו בגמרא שם מחלוקת בהיסק ראשון אבל בהיסק שני אפי' תלוי בצואר גמל [הא נגמרה] מלאכתו בהיסק ראשון ומקבל טומאה [מכבר] ור"ש כ' וז"ל בשאר כ"ח סגי בצרוף כבשן. אבל תנור בעי לדבק בו טיט כדי לעבותו להחזיק חומו ולא נגמרה מלאכתו עדיין עד שיעשה לו טפילה ויחזור ויסיקנו שמתחבר יפה לכלי ותתחזק ולא היסק גדול כ"כ כדבעי לאפיית הפת אלא בכדי לאפות סופגנין עכ"ל. עוד כתב ומיהו נראה דאפי' לא צרפן בכבשן תחלה מקבל טומאה ע"י היסק דעבדי לאפייה דלא גרע מיורות הערביים שחופרין בארץ וטחין בטיט דתנן בפרקין אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו טמא והתם ליכא צירוף בכבשן תחלה ותנן נמי בחתכו חוליות ומרחו בטיט דמקבל טומאה משיסיקנו עכ"ל. וממה שכתב ולא נגמרה מלאכתו עדיין וכו' נראה שר"ל שבהיסק ראשון אינו מקבל טומאה עד שיעשה לו טפלה ויחזור ויסיקנו וזה אי אפשר לומר שא"כ היסק ראשון אינו מעלה ואינו מוריד שהרי כתב שאפי' לא הסיקו היסק ראשון מקבל טומאה ע"י היסק שני. ועוד הא קתני מתני' לעיל תנור שהוסק מבית האומן טמא. לכן נראה על כרחנו לומר שגם הר"ש ז"ל כונתו שמקבל טומאה ע"י היסק ראשון אלא ר"ל שכשיעשה לו טפלה אינו מקבל טומאה אלא ע"י היסק שני משום דפנים חדשות באו לכאן וכאילו עתה הוא תנור חדש זו היא כונת הר"ש אע"פ שאין לשונו מורה כן עכ"ל ז"ל:
ר' יהודה אומר כו': מצאתי מוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא ניסוק מלמעלן טמא ואם לאו טהור וחכמים וכו':
וחכמים אומרים הואיל והוא ניסוק מ"מ טמא: פי' אפי' שלא יוסק מן הבור מפני עובי השוליים או מפני ריחוקו מן הבור הואיל והוסק מתוך חללו של תנור עצמו טמא דלא בעי' מחובר כלל אפי' בהיסק ראשון אבל בהיסק שני שמתחלה הוסק כדינו מחובר לארץ או לאבן עבה והוסק שם ונעשה כלי וסוף נתצו משם ונתנו על פי הבור ושם נטמא מודה ר' יהודה דאתרבי מוטמאים יהיו לכם ואפי' תלוי בצואר גמל דאינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו. ועיין במה שכתבתי לקמן רפ"ז:
יכין
תנור שנתן בו עפר עד חציו: שנתן עפר לתוך התנור עד שהגביה שולי התנור עד חצי התחתון של גבהו:
מעפר ולמטן מטמא במגע: ר"ל אם נמצא שרץ או שאר אב הטומאה טמון תוך העפר ההוא. אז דוקא בשנגע שם האה"ט בדופן התנור נטמא כל התנור וגם חללו שלמעלה מהעפר אבל בלא נגע שם התנור טהור לגמרי אפילו למטה מהעפר. דהרי קיי"ל [אהלות פ"ו מ"ז] דעפר סתם כביטלו בפירוש דמי. והו"ל כאין שם אויר כלל. אבל בנגע שם השרץ בדופן התנור שתחת העפר. נטמא התנור. דאע"ג שע"י העפר נתבטל האויר. עכ"פ לא נתבטל ע"י העפר שם כלי מכותל התנור שטמון תוך העפר. דהרי קיי"ל דכלי תלוש שחברו בקרקע דינו ככל כלי [כמקואות פ"ד מ"ה]. וא"ת עכ"פ כל מגע שבתנור תוך העפר מגע בית הסתרים היא. והיאך יתטמא התנור ע"י זה שם. י"ל כיון דתנור מטלטלו לפעמים ממקום זה למקום אחר. לא הו"ל שם כמגע ביהס"ת וכדאמרי' כה"ג לענין מגע בביהסת"ר באוכלין דאמרינן אוכלא דאפרת הוא [חולין ע"ה א']. וא"ת עכ"פ גם בנמצא שם השרץ טמון בעפר ולא נגע בכותל התנור. האיך אפשר שיטהר התנור. הרי מדנמצא מת. ע"כ שנפל לשם דרך אויר התנור שלמעלה. ונטמא התנור. י"ל דמשכחת לה שבא לשם חי. וחתר א"ע תוך העפר ומת. ואי"ל עכ"פ הרי כל טומאות כשעת מציאתן [כטהרות פ"ה מ"ז וספ"ט שם]. והרי הכא נמצא מת ונימא דמת בא לשם. י"ל הכא ליכא למימר כלל דמת נפל לשם. דא"כ על העפר אבעי' ליה לאשתכוחי' אלא על כרחך חי נפל. א"נ תלינן שחתר א"ע מתחת דפני התנור למקום שמצאו שם ומת. והוא הדין בנגע השרץ בחלק התנור שלמעלה מהעפר ולפנים. נטמא גם החלק שלמטה [רמב"ם פט"ז מכלים ה"ב וכן כתב נמי רב"א]:
מעפר ולמעלן מטמא באויר: דבנתלה שרץ בהאויר שמהעפר ולמעלה נטמא החלק שלמעלה [רמב"ם שם] ולרב"א בנטמא האויר שלמעלה נטמא כל התנור [וכן מסתבר לפענ"ד. דלרמב"ם קשה פשיטא. והר"מ בפירושו כאן. והר"ב אבתרי' פירשו דה"ק מתניתין מהעפר ולמטה וכו'. ר"ל שהחלק שלמטה מהעפר אינו נטמא רק כשנגע שרץ בפנים בהחלק שלמעלה מהעפר. אבל בנתלה שרץ למעלה מהעפר. לא נטמא כלל החלק שלמטה מהעפר. ורק החלק שלמעלה נטמא. ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים. דממ"נ אי משום דהחלק שלמטה טמון בעפר מחשב החלק ההוא כסדנא דארעא. ולהכי לא נטמא כשנטמא החלק שלמעלה באויר. א"כ כשנטמא החלק שלמעלה במגע. ג"כ לא יטמא החלק שלמטה. ואי לא מחשב החלק הטמון בעפר כסדנא דארעא. א"כ שם כלי עדיין עליו. ולמה לא יתטמא כשנטמא חלקו שלמעלה אפי' בנטמא רק באויר וצ"ע]. וה"ה בהיה התנור טמא ונמצאו טהרות טמונים תוך האפר. כל שלא נגעו בכותל התנור טהור. וכן פי' הרא"ש באמת וכן משמע לישנא דמתני'. דקאמר מטמא דמשמע דהתנור מטמא להטהרות שנגעו בכותלו בפנים. דאילו מיירי בתנור טהור ושרץ בתוכו. הרי שרץ לא נזכר במשנה. ולפיכך הול"ל מיטמא. ר"ל התנור מתטמא מהטומאה שנגעה בו מתוכו. אע"כ מיירי בתנור טמא ונמצאו הטהרות טמונים בהעפר כשלא נגעו בכותלו טהורין. ולא אמרינן הרי ע"כ נפלו הטהרות דרך פה התנור ונטמאו מאוירו. אלא תלינן שבשעה שנטמא התנור כבר היו הטהרות טמונים שם תוך העפר. אבל ביודע שנטמא התנור קודם שנתן העפר בתוכו. ודאי אפי' אין נוגעין בכותל התנור נטמאו. דהרי ע"כ דרך פיו נפלו לשם ונטמאו [וכן צריך לפרש דברי הרא"ש]:
נתנו: להתנור:
או ע"פ הדות: דות הוא כעין בור בנוי למעלה מהקרקע.
ונתן שם אבן: בין דופן הבור להתנור. כדי להחזיק התנור שלא יפול למטה. ובתנור חדש מיירי שאמק"ט עד שיוסק:
ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן: דרך שולי התנור. וכגון ששולי הבור אינן עמוקים הרבה. שאז הלהב שבשולי הבור עולה לתוך התנור דרך שוליו הפתוחים נגד שולי הבור. ולפי שגם דופן הבור אינו מרוחק הרבה מכותל התנור. ואין אויר הרבה מפסיק ביניהן. ואפ"ה דחק אבן בין דופן הבור להתנור. דעשה כן רק כדי להחזיק התנור במושבו שם יפה ומדאי אפשר שיתפשט החמימות לחוץ. ולפיכי כל חמימות שמהאש שבשולי הבור עולין לתוך התנור והוא ניסק יפה. ולהכי בהוסק כך הו"ל כהוסק במחובר ומק"ט. וה"ה בדחק התנור לתוך פה הבור. ולא שם אבן בין ב' הכותלים מחשב כמחובר. ובהוסק כך הו"ל כהוסק במחובר. רק נקט אבן לרבותא דר"י אע"ג דבכה"ג יש עכ"פ ריוח מעט בין הקרקע להתנור. אפ"ה כיון שע"י האבן שביניהן לא יתנועע שוב התנור. לפיכך דינו כמחובר. הא אם אינו ניסק ע"י האש שבשולי הבור אלא צריך תחבולה אחרת להסיק תוכו כגון להניח האש על אבן מטולטל שבתוך הבור תחת שולי התנור. אז אע"ג שהתנור מהודק מאד בכותלי הבור. אפ"ה כיון שעכ"פ אינו ניסוק מהאש שבשולי הבור עצמו. לא מחשב כהוסק במחובר. וכ"ש אם העמיד התנור באופן שיהיה שפת התנור על שפת הבור סביב. כיון דמטולטל הוא להכי אפי' ניסק מהאש שבשולי הבור הו"ל כהוסק בתלוש ואמק"ט. ונ"ל דאפי' אם חיברו בקרקע ממש בטיט דוקא בחיברו בקרקע בעודו טיט והוסק אח"כ. בהוסק בכל מקום מק"ט גם לר"י. דמדחיברו בעודו טיט הו"ל כקבעו ואח"כ חקקו דדינו כמחובר [כמקואות פ"ד מ"ה]. אבל בהוסק בתלוש ואח"כ חיברו בקרקע בטיט. הרי קיי"ל דתלוש ולבסיף חיברו כתלוש דמי [כסוף שביעית וסוף עוקצין]. ואמרינן בשבת [קכ"ה א'] דרק בהיסק ראשון פליגי אם נחשב נגמרה מלאכתו דלקבל טומאה כשהוסק בתלוש. אבל בהוסק כבר פעם א' במחובר. מודה ר"י דאפי' נתלש אח"כ אפ"ה מקבל טומאה [וע"ש דגרס במשנתינו בדברי ר"י ואם לאו טהור]:
וחכ"א הואיל והוסק מכל מקום: אפילו הוסק פעם א' בתלוש ממש מק"ט מיד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת