משנה יבמות ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ב · משנה ב | >>
שני אחים ומת אחד מהן, וייבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד ג להן אח, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה.
עשה ד בה מאמר, ומת, השניה חולצת ולא מתייבמת.
רבי שמעון אומר, מייבם לאיזו מהן שירצה, או חולץ ו לאיזו מהן שירצה.
שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אַחַד מֵהֶן,
- וְיִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו,
- וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶן אָח,
- וָמֵת,
- הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ,
- וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ.
- עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וָמֵת,
- הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה,
- אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה:
שני אחים - ומת אחד מהן,
- וייבם השני - את אשת אחיו,
- ואחר כך,
- נולד להם אח - ומת,
- הראשונה - יוצא, משום אשת אחיו שלא היה בעולמו.
- והשניה - משום צרתה.
- עשה בה מאמר - ומת,
- שניה - חולצת, ולא מתייבמת.
- עשה בה מאמר - ומת,
- רבי שמעון אומר:
- מייבם - לאיזו שירצה,
- או חולץ - לאיזו שירצה.
מה שאמר רבי שמעון חוזר על שני המאמרים, לפי סברתו כשייבם ואחר כך נולד להם אח אינה אשת אחיו שלא היה בעולמו, לפי שהוא מצאה ברשות אחיו השני ונשואי הראשון כאילו לא היו.
ואין הלכה כרבי שמעון:
ומת - המיבם:
מיבם לאיזו שירצה - ופוטרת חברתה. ולאו אעשה בה מאמר קאי, אלא ארישא קאי דקתני הראשונה אסורה וכו', וקאמר ר"ש כיון שכשנולד כבר נתיבמה, ולא היתה על זה בזיקת נשואי אחיו הראשון מעולם, מותרת לו. ה ואין הלכה כר"ש:
ויבם השני וכו' ואח"כ נולד וכו'. דלא היה על זה זיקת נשואי אחיו שלא היה בעולמו אפ"ה קרא קאמר ויבמה עדיין יבומי הראשונים עליה. ועיין מ"ש במשנה ד' פ"ד:
עשה בה מאמר. לא אצטריך דמרישא שמעינן לה אלא דאיידי דמתני לה ברישא מתני לה נמי בסיפא. תוס' [ריש פרקין]:
ר"ש אומר וכו'. פי' הר"ב כיון שכשנולד וכו' ובבבא דרישא לא פליג ולא קשיא א"כ רישא לא אצטריך. דמסיפא שמעת אפי' ביבם ואח"כ נולד אסרי רבנן כ"ש בנולד ואח"כ יבם. דלא זו אף זו קתני. גמרא:
חולץ. לפי שהיבם מסייע בחליצה שצריך שיתכוין לחלוץ תני שפיר חולץ בכולה מכילתין בר ממשנה ד' פי"ב כמו שאכתוב שם בס"ד בשם נ"י:
(ג) (על המשנה) ואח"כ כו'. אפ"ה קרא קאמר ויבמה עדיין יבומי הראשונים עליה:
(ד) (על המשנה) עשה כו'. לא איצטריך דמרישא שמעינן לה אלא דאיידי דמתני לה ברישא מתני לה נמי בסיפא. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) וברישא לא פליג ולא קשיא א"כ רישא לא אצטריך דמסיפא שמעת לה דכ"ש הוא דלא זו אף זו קתני גמרא:
(ו) (על המשנה) חולץ. לפי שהיבם מסייע בחליצה שצריך שיתכוין לחלוץ תני שפיר חולץ בכולה מכילתין לבד ממ"ד פי"ב וע"ש:
ואח"כ נולד להם אח ומת: פי' המיבם ולא הוצרך לפ' כאן ומת המיבם משום שכבר הוא מובן מהבבא שלפניו ה"ר יהוסף ז"ל:
ר"ש אומר מיבם לאיזו שירצה: ופטורה חברתה ולא אעשה בה מאמר קאי אלא ארישא קאי דקתני הראשונה יוצאה וכו' כך נראה שצ"ל לשון ר"ע ז"ל אע"פ שכבר אפשר לישבו ואיתה בפ"ק דמכילתין דף ט'. ופי' הרמב"ם ז"ל מה שאמר ר"ש חוזר על שני המאמרים ע"כ. רוצה לומר חוזר על בבא דנולד ואח"כ יבם ועל בבא דיבם ואח"כ נולד וכדאמ' ר' אושעיא בגמ' חלוק היה ר"ש אף בראשונה ממאי מדקתני משנה יתירה דבבא דרישא למאן איצטריכא ליה למיתני אי לרבנן השתא ייבם ולבסוף נולד דכי אשכחיה בהתירא אשכחיה אסרי רבנן נולד ואח"כ ייבם מיבעיא אלא לאו לר"ש איצטריך ותנא רישא להודיעך כרו דר"ש ותנא סיפא להודיעך כחן דרבנן ובדין הוא דניפלוג ר"ש ברישא אלא נטר להו לרבנן עד דמסיימי למילתייהו והדר פליל עלייהו:
ואשת אחיו שלא היה בעולמו: משכחת לה לר"ש בחד אחא ומית ונולד לו אח א"נ בתרי ולא ייבם ולא מת אבל היכא דיבמה השני פקעה זיקת אח הראשון ונעשית אשתו של זה השני אבל רב פפא ס"ל דאינו חולק רק אסיפא דיבם ואח"כ נולד ותרוייהו באבי דמתני' לרבנן איצטרכו ולא זו אף זו קתני ותניא כותיה דרב פפא ותיובתא דר' אושעיא:
יכין
שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת: המיבם:
והשנייה משום צרתה: אף שכשנולד כבר נתיבמה:
השנייה חולצת ולא מתיבמת: אף שכבר תני בבא זו, נקט לה הכא איידי רישא:
רבי שמעון אומר: דר"ש מתיר בנתיבמה ואח"כ נולד:
מיבם לאיזו מהן שירצה או חולץ: אף שהאשה חולצת ולא האיש, עכ"פ מדצריך שיתכוון האיש להתירה בחליצה, להכי נקט שפיר חולץ בכולה מכילתן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת