משנה חלה א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק א · משנה ד | >>
אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה: האורז, והדוחן, והפרגים, והשומשמין, והקטניות, ופחות מחמשת רבעים בתבואה.
הסופגנין, והדובשנין, והאסקריטין, וחלת המשרת, והמדומעז, פטורין מן החלה.
אֵלּוּ חַיָּבִין בְּמַעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִן הַחַלָּה:
- הָאֹרֶז, וְהַדֹּחַן, וְהַפְּרָגִים, וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, וְהַקִּטְנִיוֹת,
- וּפָחוֹת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים בַּתְּבוּאָה.
- הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין, וְהָאֶסְקְרִיטִין, וְחַלַּת הַמַּשְׂרֵת, וְהַמְּדֻמָּע,
- פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה:
אלו חייבין במעשרות,
- ופטורין מן החלה -
- האורז,
- והדוחן,
- והפרגין,
- והשומשמין,
- והקטניות,
- ופחות מחמשת רבעים - בתבואה.
- והסופגנין,
- והדובשנין,
- והאסקריטין,
- וחלת המשרת,
- והמדומע,
- פטורין מן החלה.
כבר קדם לנו בשביעית פירוש אורז ודוחן - הם זרעים ידועים.
ופרגין - הוא הנקרא בערבי "כשבאש".
שומשמין - גם כן ידוע, ובערבי נקרא "אלסמסם".
ופחות מחמשת רבעים בתבואה - הוא פחות משעור חלה.
וסופגנין ודובשנין ואסקריטין וחלת המשרת - הם מיני פת, אלא שמתחלת לישתן עושין בהם מלאכה אחרת, ומערבין בהן שמן או דבש, או מתבלין אותן בתבלין, ואופין אותן במינים משונים ממיני האפיה, וקורין להם שמות כפי הדברים המעורבין בהם וכפי מלאכת אפייתם. גם כן תרגום "רקיקי מצות"(שמות כט, ב) "אספוגנין פטירין". ו"דובשנין" נקראין כן לפי שהן נילושין בדבש. ו"אסקריטין" תרגום "צפיחית"(שמות טז, לא).
ותרגום "מחבת"(ויקרא א, ה) "מסריתא", ומזו הגזירה אמרו חלת המשרת.
והמדומע - הם החולין המעורבין בתרומה, וכבר נתבאר זה במסכת תרומות בתכלית הביאור.
ואמרם בסוף זו המשנה פטורין מן החלה - חוזר על סופגנין ודובשנין ואסקריטים וחלת המשרת והמדומע.
ואמרם בתחילתה חייבין במעשרות ופטורין מן החלה - נופל על אורז ודוחן ופרגין ושומשמין וקטניות ופחות מחמשת רבעים קמח בתבואה:
אורז ודוחן פרגין ושומשמין. פירשתי בפ"ב (מ"ז) דשביעית:
פחות מה' רבעים בתבואה. שנמדדה בעודה תבואה ומיהו אין נראה דהא בקמח מודדו כדתנן חמשת רבעים קמח אלא נקט תבואה כלומר אף בתבואה פטורה פחות מה' רבעים וברובע הקב איירי ודוקא פחות אבל מצומצמין חייבין:
סופגגין כספוג עשויה א"נ רקיקין דקין מלשון רקיקי מצות (שמות כט) תרגום אספוגין:
והדובשנין. מטוגנין בדבש:
אסקריטין. צפיחית (שם טז) תרגום אסקריטין עיסתו רכה מאד וכולם מין לחם:
וחלת המשרת. בפסחים (דף לז.) אמר ריב"ל זה חלוט של בעלי בתים אינו נעשה כתיקון לחם של שאר אדם דמתוך עושרן חולטין אותן במחבת ופליגי התם דאמר ר"ל מעשה אילפס הן ופטורים דקא סבר אין לחם אלא האפוי בתנור ור' יוחנן אמר מעשה אילפס חייבין והללו שעשאן בחמה ובספרי זוטא תניא מלחם הארץ ולא כל לחם פרט למבושל וסופגנין ודובשנין ואסקריטין וחלת המשרת מחבת (ויקרא א) תרגום מסריתא:
והמדומע. תרומה שנפלה לפחות מק' חולין אבל נפלה לתוך ק' חולין הכל חולין וחייבין בחלה וטעמא דמדומע משום דתרימו תרומה כתיב ולא שכבר נתרמה וקסבר האי תנא חלה בזמן הזה דרבנן כדאמר בשילהי יוצא דופן דאי מדאורייתא לא אתי דימוע דרבנן ומפקיע חלה דאורייתא ובירושל' (הל' ג) אמרי' כהנא שאל לשמואל לא מסתברא כההן מדומע דתנינן הכא שרובו תרומה אמר ליה אוף אנא סבר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל שאל לה כד סליק שמע רב אסי בשם ר' יוחנן אפי' סאה אחת שנפלה לתוך צ"ט חולין ומשמע שם במסקנא דמדומע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רבעים דאם נתערב סאה תרומה בצ"ט של חולין ולקח מהן ה' רבעים קמח וגלגלן נמצא אחד מק' שבהן תרומה ולכך פטורה מן החלה אבל אם אחר שתסיר אחד מק' נשתיירו עדיין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה נתחייבת בחלה:
ירושלמי (שם) העושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה ותרומה חייבת בחלה מנין שחייבת חלה בתרומה ר' יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב חלה תרימו תרומה מחלה תרימו תרומה מנין שתרומה חייבת בחלה מן קושייה פתרון הדין קרא מאותה שכתב בה ראשית תרימו חלה פי' תרומה חייבת בחלה אף ע"ג דמדומע פטור מחלה ה"מ בשנילושה אחריהן אבל הכא שנילושה קודם שקרא עליו שם תרומה חייבת בחלה:
ופרגין - קורין לו בערבי כשכא"ש, ובלע"ז א פפאור"ו:
ופחות מחמשת רבעים בתבואה - תבואה שעושה פחות מחמשת רבעים קמח חייב במעשרות, והעיסה שנילושה מן הקמח ההוא פטורה מן החלה, לפי ששיעור העיסה להתחייב בחלה היא חמשת רבעים קמח ועוד ו, כלומר מעט יותר מחמשת רבעים:
הסופגנים - לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. פ"א רקיקים דקים, תרגום ורקיקי מצות, ואספוגין:
הדובשנים - מטוגנים בדבש, אי נמי נילושים בדבש:
האסקריטין - תרגום צפיחית, אסקריטון. ובלילתן רכה מאד:
וחלת המשרת - חלה חלוטה במחבת, תרגום מחבת, משריתא:
המדומע - סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה סאין של חולין, ונעשו כולן מדומע ואסורים לזרים, ופטור מן החלה דכתיב (במדבר טו) תרימו תרומה, ולא שכבר נתרמה:
(ו) (על הברטנורא) אבל משנתינו מוכחת דסברא דלא בעינן ועוד דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למתני פחות וכ"כ הר"ש דמצומצמים חייב. ופלוגתא דתנאי הוא בפ"ק דעדיות ושם פסק הר"ב כחכמים דסברי דה' רבעים חייבים. תוי"ט:
(ז) (על המשנה) והמדומע. לפי מה שאכתוב בס"פ דדימוע דרבנן. מתני' בחלה בזה"ז דרבנן דאי לאו הכי לא אתי דימוע דרבנן ופקע חיובא דחלה דאורייתא. תוי"ט:
פרגין: אדורמידיראש בלעז וכל הני מין קטנית הן ומרבינן להו למעשר בירושלמי דריש מעשרות מקרא ופטורין הן מן החלה כדתנן לעיל דגמר לחם לחם ממצה והא דלא קתני הקטנית ותו לא משום דתנן בפ' שני דמסכת שביעית דבהני ד' אזלינן בתר השרשה מה שא"כ בשאר קטניות להכי תני להו באנפי נפשייהו:
ופחות מחמשת רבעים בתבואה: דוקא פחות אבל מצומצמין חייבין ה"ר שמשון ז"ל אכן ר"ע ז"ל פירש בכאן אליבא דהלכתא דבעינן ה' רבעים ועוד ובקצת מקומות לא חשש להזכיר הועוד. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל בשם הרא"ש ז"ל לכאורה הי' נראה דחמשת רבעים יש למודדן בתבואה דכך היתה עיסת מדבר מלא העומר מן היו לוקחין ואח"כ היו טוחנין בריחים וראיתי באשכנז שגודשין קצת הקמח לשיעור החלה ותליתי הדבר בזה בשביל שנפח הקמח הוא רב מנפח התבואה וקצת משמע כך לישנא דמתני' דתנן ופחות מחמשת רבעים בתבואה אלמא דבתבואה משערינן ומיהו אינה ראי' כל כך דלפי שהזכיר תחלה מיני קטניות דחייבין במעשר ופטורין מן החלה תנא בתר הכי גם בתבואה נמצא דבר שחייב במעשר ופטור מן החלה כגון פחות מחמשת רבעים ולקמן בפ' שני תנן חמשת רבעים [קמח] חייבים בחלה הן ושאורן וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין והתם משמע דבקמח משערינן מדהזכיר קמח ועוד אי בתבואה משערינן אמאי איצטריך לאשמועי' הן וסובן ומורסנן פשיטא דסובן ומורסנן בכלל כיון דבתבואה מודדין ועוד דקתני סיפא ניטל מורסנן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין ואי משערינן בתבואה אמאי פטורין הרי יש כאן חמשת רבעים תבואה בתחלה אלא ודאי בקמח משערינן ואשמועינן ברישא דאע"ג דחמשת רבעים קמח בעינן סובן ומורסנן מצטרף בהדי' בעוד שלא ניטל מתוכו אבל בניטל מתוכו קתני בסיפא דאין מצטרף ע"כ ואני אומר כי מנהג הגודש שגודשין הנשים משום דר' יוסי פליג בפ"ק דעדויות על רבנן דאמרי חמשת רבעים ואיהו אמר חמשת רבעים פטורין חמשת רבעים ועוד חייבין וסתמא דמתני' לקמן בפ' שני נקיט כותי' וגרסי' בפרק כלל גדול ובפ' אלו עוברין והא אנן תנן חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה וכן הגרסא בהלכות וכן הגרסא בכל הספרים ורש"י ז"ל הוא שמחקו והתוס' ז"ל כתבו בפ' כלל גדול ובפ' אלו עוברין דבכל הספרים כתוב במסכת חלה ועוד וא"כ סתם מתני' כר' יוסי דעדויות ולכך נהגו לגדוש כדי שאחר נטילת החלה נשאר שיעור עיסה עדיין. וחייבין במעשר דלגבי מעשר ותרומה חטה אחת קדשה ויש בה תרומה ומעשר כדאיתא בפ' שני דקדושין. הסופגנין לריש לקיש קסבר אפי' בנעשו באור פטורין דטעמא דמתני' לדידי' היינו מעשה אלפס פטורין דאור מהלך תחתיהן ור' יוחנן פליג עלי' דלאו באור מיירי דבאור סופגנין חייבין בחלה והירושלמי וגם בפ' כל שעה מפ' אליבא דר' יוחנן דהני דפטורין מיירי שאפאן בחמה או במשקה פי' דע"י משקה מודה ר"י דמעשה אלפס פטורה וכמו שנכתוב בסמוך גבי חלת המשרת. והדובשנין מפ' בירושלמי מלינדא והוא לשון יון עיסה שנילושה בדבש וחלב והאי נמי אליבא דר' יוחנן שאפאן בחמה אבל אפאן באלפס ביבש חייבין והיינו משום דחלב ודבש מחברן. והאיסקריטין מפ' בירוש' חלוטין דשוק שהיו נוהגין לעשותן למכור בשוק ואומר לי לבי שהן אותן סנבוסס שעושין כמין כיסין וממלאין אותן ירקות ובצלים ונותנין בהן דבש ויש שעושין מגבינה ונותנין עליהן דבש ומטגנין אותן בשמן בעת אפייתם והאי נמי לר' יוחנן שאפאן בחמה א"נ דמלוי עיקר ולחם טפל והני אפי' בתנור מודה דפטורין ומנא אמינא לה דאסקריטין לשון תיבות קטנות שיש בהן חלל דצפיחית בדבש מתרגמינן כאיסקריטין וצנתרות הזהב מתרגמינן איסקריטין וצפיחית כמו צפחת המים ובלשון לטינו תיבה קטנה קורין אישקריטו. ותלת המשרת מפ' בירושלמי חליטין דמוי שחולטין העיסה במים הבעלי בתים עשירים והכי איתא נמי בפ' כל שעה זה חלוט של בעלי בתים שחולטין אותו במחבת דמחבת מתרגמינן מסריתא דכיון דע"י משקה נאפה אע"ג דאיכא אור תחתיו דכ"ע ל"פ דפטור. והמדומע תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין בעודה תבואה או בעודה קמח דאילו בתר גלגול חייבת כדתנן לקמן בפ' אוכלין עראי ודוקא לפחות ממאה אבל נפלה לתוך ק' חולין הכל חולין וחייבים בחלה ע"כ מה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. ופירשו רש"י והר"ש ז"ל מדומע פטור מן החלה דתרימו תרומה כתיב ולא שכבר היא תרומה ע"כ וכתב עוד ה"ר שמשון ז"ל בפ"ג דמסכת טבול יום דהאי תנא דפטר מדומע מן החלה ר' יוסי ור"ש היא דקסברי חלה בזמן הזה דרבנן כדאמרי' בשלהי פ' יוצא דופן דאי מדאורייתא לא אתי דמוע דרבנן ומפקיע חלה דאורייתא אבל ר"מ ור' יהודה מחייבין המדומע בחלה דס"ל חלה בזמן הזה דאורייתא ולא מפקע לה דמוע דרבנן ע"כ ובירושלמי אמרי' דהעושה עיסה מן הטבל בענין שהחלה יש בה חלק תרומה והתרומה יש בה חלק חלה ר' יונה אמר כבבא קמייתא דחייבין בחלה ובמעשרות ור' יוסי אמר כבבא בתרייתא ואית לה דין מדומע דמתני' ופי' הרמב"ם ז"ל ואמרם בסוף זו המשנה פטורין מן החלה חוזר על סופגנין ודובשנין ואיסקריטין וחלת המשרת והמדומע ואמרם בתחלתה חייבין במעשרות ופטורין מן החלה נופל על אורז ודוחן ופרגין ושומשמין וקטניות ופחות מחמשת רבעים קבים בתבואה ע"כ:
יכין
האורז: רייז:
והדוחן: הירזע:
והפרגים: מאהן:
והשומשמין: כעין ליינזאאמען:
והקטניות: ערבזען. וה"ה שאר מינין שאינן מה' מיני דגן ותנא נקט רק הנך מדרגילין לעשות מהן עיסה לפת:
ופחות מחמשת רבעים בתבואה: ר"ל ה' רביעיות קב והוא מדה המחזקת מ"ג ביצה וחומש והוא שיעור עיסת חלה. ומדה שהיא י' על י' גודלים בגובה ג' גודלים מרובעת מחזיק כשיעור זה [י"ד שכ"ט ש"ך סק"ד]:
הסופגנין: עיסה שבלילתו רכה כספוג:
והדובשנין: שנילוש בדבש וי"א דוקא במטוגנ' בדבש אבל בנילושה בדבש ונאפת חייבת בחלה [וע' כ"ב סימן ט']:
והאסקריטין: בלילתו רכה מאד:
וחלת המשרת: חלוטה במחבת צוויבאק בל"א ואע"ג שבלילתו עבה אפ"ה מדנלוש על דעת לבשל' פטור מחלה. מיהו הרבה פוסקים ס"ל דבכה"ג חייבת בחלה וכן פסקו רט"ז וש"ך (שו"ע יו"ד, שכט) להחמיר מספק. וא"כ צ"ל דמשרת דפטור מיירי באפאה בחמה. א"נ נ"ל דמיירי הכא בתחלתה סופגנין וסד"א כיון דאפאה אחר הבשול הו"ל כתחלתה סופגנין וסופה עיסה ותתחייב כמשנה ה' קמ"ל:
והמדומע: תרומה שנפלה לפחות מק' שאסור לזר. והכא בחלה בזה"ז דרבנן. דאל"כ הרי דמוע רק מדרבנן הוא דמדאור' בטל תרומה ברוב ואיך אתא דרבנן ומפיק דאורייתא. ואין להקשות עכ"פ היאך אתא חד דרבנן ומפיק תרי דרבנן י"ל כיון דבין כך וכך רק מדרבנן הוא לא דייקינן כ"כ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת