משנה דמאי ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ד · משנה ה | >>
האומר למי שאינו נאמן על המעשרות, קח לי ממי שהוא נאמן יג וממי שהוא מעשר, אינו נאמן.
מאיש פלוני, הרי זה נאמן.
הלך ליקח ממנו, ואמר לו: לא מצאתיו, ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן, אינו נאמןיד.
הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת:
- קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן.
- מֵאִישׁ פְּלוֹנִי,
- הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
- הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ:
- לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן.
- לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
האומר, למי שאינו נאמן על המעשרות:
- "קח לי ממי שהוא נאמן,
- וממי שהוא מעשר" - אינו נאמן.
- "מאיש פלוני" - הרי זה נאמן.
- "קח לי ממי שהוא נאמן,
- הלך ליקח לו ממנו,
- אמר לו: "לא מצאתיו,
- ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן" - אינו נאמן.
- אמר לו: "לא מצאתיו,
מה שאמר נאמן - רוצה לומר, אינו נאמן על המעשרות, לפי שהוא המעשר.
אבל פירוש "נאמן", הוא איש נאמן על טומאה וטהרה, שאינו מאכיל - לא אסור, ולא טמא.
והטעם שהוא נאמן באומרו "מפלוני קח לי", כי בוודאי אינו לוקח מאחר, לפי שהוא מתיירא שמא ישאל האיש ההוא, ויאמר לו, אם בא אליך פלוני אם לא:
דאפי' ימצא שאינו נאמן מצי לאשתמוטי בעיני היה נאמן אבל כשאמר לו מאיש פלוני אינו רשאי ליקח מאחר ובהא נמי פליג ר' יוסי:
ירושלמי (הל' ד) תניא ר' יוסי אומר אפילו אומר מפלו' אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות מאי טעמא דר' יוסי אני אומר אחד קרוב מצא ולקח ממנו דתנן (גיטין דף סו.) התקבל [לי] גטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ר' אליעזר אוסר מיד מאי טעמא דר' אליעזר אני אומר אחר הדלת מצאו אתיא דר' אליעזר כר' יוסי ודר' יוסי כרבי אליעזר דר' יוסי רובא [מן] דר' אליעזר ולא מודה ר' אליעזר שאם אמרה לו אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום וכה אפילו אמר מפלוני אינו נאמן עד שיאמר קח מפלוני ואני נותן מעות פי' דרבי יוסי רובא כלומר עדיפא מדר' אליעזר דבההיא דר' יוסי הוה שרי ר' אליעזר דטעמא דר' אליעזר משום דמראה מקום היא לו כדאיתא בפ' התקבל (דף סה.) ובפ' האיש מקדש (דף מט.) ובפ' גט פשוט (דף קסה.) והכא כשאמר לו מאיש פלוני כאילו אמר לו אל תקנה מאחר דמי משום דנאמן על המעשרות קאמר ליה ואפילו הכי חייש ר' יוסי:
אינו נאמן - דאפילו ימצא שלקח ממי שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולומר בעיני היה נאמן. אבל כי אמר ליה מאיש פלוני לא מצי לאשתמוטי דהא אינו רשאי ליקח מאחר:
ממי שהוא נאמן. פירש הרמב"ם וז"ל. איש נאמן על טומאה וטהרה שאינו מאכיל איסור ולא טמא עכ"ל. ומה שמסיים שאינו מאכיל איסור לאו בכל איסורין קאמר דכל ישראל בחזקת שאינם אוכלים דבר איסור אלא לענין יין בשר גבינה וחתיכת דג בלבד הוא שאמר. וכמ"ש בסוף פרק י"א מהלכות מאכלות אסורות. והכא לא אצטריך לאשמעינן נאמנות דאיסורים. דמכילתין לענין מעשרות וטומאה איירי. ולהכי בתחלת דבריו לא כתב איסור אלא לבסוף אשמעינן מלתא דאיסור אגב אורחיה. [ומיהו קשה דטומאה מאי שייכא הכא ורש"י פירש בפרק ה דבכורות [דף לו] ממי שהוא נאמן )שלא לקח מע"ה או שהוא לקח מע"ה ומעשר דמאי]:
הלך ליקח וכו'. אינו נאמן. וא"ל דנהמניה במגו דאי בעי אמר שמצאו ולקח ממנו דאין זה מגו טוב שמתירא שימצא בדאי אם יבא אותו פלוני וישאלהו זה ששלחו:
(יג) (על המשנה) שהוא נאמן. לענין איסור כל ישראל בחזקת כשרות הם שאינם אוכלים דבר איסור. והכא במכילתין לענין מעשרות ותרוסה מיירי:
(יד) (על המשנה) אינו נאמן. ואין לומר נהמנוהו במגו דאי בעי אומר שמצאו ולקח סמנו. אין זה מגו טוב שמתיירא שימצא בדאי אם יבוא אותו פלוני וישא "להו זה ששלחו. תוי"ט:
ממי שהוא נאמן כו': פי' הרמב"ם ז"ל מה שאמר ממי שהוא נאמן אינו ר"ל נאמן על המעשרות לפי שהוא המעשר אבל פי' נאמן הוא איש נאמן על טומאה וטהרה שאינו מאכיל איסור ולא טמא ע"כ אבל הרא"ש ז"ל כתב לא ידענא אמאי נקט כפל מלה ממי שהוא נאמן וממי שהוא מעשר ע"כ והרש"ש ז"ל פי' ממי שהוא נאמן שאינו לוקח פירות מע"ה. ממי שהוא מעשר שלוקח מע"ה ומעשרן דמאי קודם שימכרם ע"כ:
מאיש פלוני ה"ז נאמן: ירושלמי תניא א"ר יוסי אפי' אמר מפלוני אינו נאמן עד שיאמר לו קח מפלוני בהקפה ואני נותן לו מעות וטעמא דר"י דפליג אמתני' שאני אומר אחד קרוב מצא ולקח ממנו ואתיא דר"י כר"א דתנן בגיטין פ"ו התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ר"א אוסר מיד שאני אומר אחר הדלת מצאו. ודר"י עדיפא מדר' אלעזר דבהא דר"י הוה שרי ר"א דטעמא דר"א התם משום דמראה מקום היא לו והכא כשאמר לו מאיש פלוני כאילו אמר לו אל תקנה אלא מאיש פלוני ולא מאחר דמי ואפ"ה חייש ר' יוסי:
ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן: סיפא קמ"ל דלא תימא כיון שהקפיד להזכיר לו שם פלוני מירתת ולא יקח לו אלא ממי שהוא נאמן. והקשה הר"ר משה פיזנטי ז"ל דיהא נאמן במגו כו' עד ומירתת ולא הוי מגו ע"כ וכ"כ בתוי"ט:
יכין
האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן: שנאמן שאינו מוכר פירות ע"ה אחר בחזקת מעושרים. או נ"ל דה"ק שנאמן לומר אמת כשישאלוהו אם עישר:
וממי שהוא מעשר אינו נאמן: דמדהוא עצמו חשוד. והוא לא אמר לו ממי יקח. מצי לאשתמוטי למימר בעיני הוא נאמן:
מאיש פלוני: ר"ל אם אמר ליה קח לי מאיש פלוני:
הלך ליקח ממנו: נקט הכי לאשמועינן דאפילו ידע המשלח שהלך ליקח מהנאמן וטרח אבתריה אפילו הכי אינו נאמן שלקח מנאמן אחר:
ואמר לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן אינו נאמן: ואינו נאמן במגו דירא שיתגלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת