משנה מעילה ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ג · משנה ו | >>
כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית, מועלין בו.
כיצד, הקדיש בור מלא מים, אשפה מלאה זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה עשבים, מועלין בהם כ ובמה שבתוכן.
אבל אם הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלאה זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נתמלא פרות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים, מועלין בהן, ואין מועלין במה שבתוכן, [ דברי רבי יהודה ].
ורבי שמעון אומר, המקדיש שדה ואילן, מועלין בהם ובגדוליהם, מפני שהן גדולי הקדש.
ולד מעושרת לא יינק מן המעושרת.
ואחרים מתנדבים כן.
ולד מוקדשין לא יינק מן המוקדשין.
ואחרים מתנדבין כן.
הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדשכה, וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש.
כָּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת,
- לְבֶדֶק הַבַּיִת וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ,
- לֹא לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת,
- מוֹעֲלִין בּוֹ.
- כֵּיצַד?
- הִקְדִּישׁ בּוֹר מָלֵא מַיִם,
- אַשְׁפָּה מְלֵאָה זֶבֶל,
- שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים,
- אִילָן מָלֵא פֵּרוֹת,
- שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים,
- מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן;
- אֲבָל אִם הִקְדִּישׁ בּוֹר וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא מַיִם,
- אַשְׁפָּה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה זֶבֶל,
- שׁוֹבָךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא יוֹנִים,
- אִילָן וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא פֵּרוֹת,
- שָׂדֶה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה עֲשָׂבִים,
- מוֹעֲלִין בָּהֶן,
- וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה [ס"א ל"ג].
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן [ס"א רַבִּי יוֹסֵי] אוֹמֵר:
- הַמַּקְדִּישׁ שָׂדֶה וְאִילָן,
- מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְגִדּוּלֵיהֶם,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ.
- וְלַד מְעֻשֶּׂרֶת לֹא יִינַק מִן הַמְעֻשֶּׂרֶת,
- וַאֲחֵרִים מִתְנַדְּבִים כֵּן.
- וְלַד מֻקְדָּשִׁין לֹא יִינַק מִן הַמֻּקְדָּשִׁין,
- וַאֲחֵרִים מִתְנַדְּבִין כֵּן.
- הַפּוֹעֲלִים לֹא יֹאכְלוּ מִגְּרוֹגְרוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ,
- וְכֵן פָּרָה לֹא תֹּאכַל מִכַּרְשִׁינֵי הֶקְדֵּשׁ:
כל הראוי למזבח, ולא לבדק הבית,
- לבדק הבית, ולא למזבח,
- לא למזבח, ולא לבדק הבית - מועלין בו.
- כיצד?
- הקדיש בור מלא מים, אשפה מלאה זבל,
- שובך מלא יונים, אילן מלא פירות,
- שדה מלאה עשבים,
- מועלין בהן, ובמה שבתוכן.
- אבל הקדיש בור - ואחר כך נתמלא מים,
- אשפה - ואחר כך נתמלאת זבל,
- שובך - ואחר כך נתמלא יונים,
- אילן - ואחר כך נשא פירות,
- שדה - ואחר כך נתמלאת עשבים,
- מועלין בהן, ואין מועלין במה שבתוכן.
- הקדיש בור מלא מים, אשפה מלאה זבל,
- רבי יוסי אומר:
- המקדיש את השדה, ואת האילן - מועלין בהן, ובגידוליהן,
- מפני שהן גידולי הקדש.
- המקדיש את השדה, ואת האילן - מועלין בהן, ובגידוליהן,
[ז] *הערה 1: ולד מעושרת -
- לא יינק מן המעושרת, ואחרים מתנדבין כן.
- ולד מוקדשין -
- לא יינק מן המוקדשין, ואחרים מתנדבין כן.
- הפועלין - לא יאכלו מן הגרוגרות של הקדש.
- וכן פרה - לא תאכל מכרשיני הקדש.
[אמר שקדושת דמים תחול על הכל.
והביא משל מדברים הראויים למזבח שובך מלא יונים, ומדברים הראויים לבדק הבית בור מלא מים, לפי שהמים מגבלים בו את הטיט ומשתמשים בו בבניין הבית, ומדברים שינם ראויים לא לבדק הבית ולא למזבח אשפה מלאה זבל ושדה מלאה עשבים, אף על פי כן מועלים בהן.
והכל מודים שגידולי הקדש אסורים כמו שביארנו ברביעי מפסחים, והמחלוקת היא שתנא קמא אומר שאין מועלים במה שבא לאחר מכן, ורבי יוסי אומר מועלים. וכבר ביאר התלמוד בבתרא שלא נחלקו אלא בבור ושובך שהדבר המתחדש בהם אינו גידולי הקדש, אבל שדה הקדש דברי הכל מועלים בגידוליהם הבאים.
ואין הלכה כרבי יוסי.]
משנה ז [נוסח הרמבם]
כבר ידעת שמעשר בהמה הקדש, ולפיכך אם היתה נקבה מועלים בחלבה.
ומה שאמר ואחרים מתנדבים כן - הוא שינדב המתנדב חלב להניק ולד המעושרת או ולד המוקדשים, לפי שאינו מותר לינק חלבה, לפי שנתנו אותו כאילו הוא עבודה וגיזה שאינו מותר בקדשים כמו שנתבאר בבכורות.
ואפילו התנו הפועלים על ההקדש במזונותיהם, הרי הם לא יאכלו גרוגרות של הקדש, אבל נותן להם ההקדש דמי מזונות.
וכן אם דש כרשיני הקדש, חייב לחסום הפרה בשעת הדישה וימנע מלאכול מהם, שנאמר "לא תחסום שור בדישו"(דברים כה, ד), רוצה לומר בדייש שראוי לו לשור הוא שלא תחסום, אבל בדייש של הקדש שהוא אסור עליו חסום:
כל הראוי למזבח - שגופן ראוי קאמר:
בור מלא מים - גופן ראוי לבדק הבית טו לבנין, ואין גופן ראוי למזבח טז. שאין ראויין לניסוך המים אלא מים חיים יז, ולא היו מנסכים מים במקדש אלא ממי השילוח:
אשפה מלאה זבל - אין גופה ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית אלא לדמים:
שובך מלא יונים - ראוי למזבח ולא לבדק הבית יח:
אילן מלא פירות - ראוי למקדש לביכורים ולא לבדק הבית יט:
שדה מלאה עשבים - אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית:
ואין מועלין במה שבתוכן - דאין מועלים במה שהשביח לאחר שהוקדש כא:
ולד מעושרת - אם יצאה נקבה עשירית תחת השבט, והיה לה בן קודם לכן, לא יינק שוב ממנה, שבנה חולין הוא והיא מעשר, ונמצא נהנה מחלב מוקדשים, שמעשר בהמה קודש הוא:
ואחרים מתנדבים כן - כלומר, זו שהעבירה תחת השבט סתם, לא יינק ממנה, אבל אחרים שהתנדבו קודם לכן, רשאים להתנות קודם שתתעשר כב שאם תצא נקבה בעשירי יהא חלבה חולין כדי שיינק בנה ממנה בהיתר, וכן נמי בולד מוקדשים לא היו מקדישים חלב אמן. כך פירשו רבותי, ומגומגם הוא כג. ורמב"ם פירש, ואחרים מתנדבים, שמי שלבו נודבו היה מתנדב חלב להניק בן המעושרת ובן המוקדשים, לפי שאסור לבן לינק מהן, דשויוה רבנן כגיזה ועבודה כד דאסורים בקדשים, הלכך אין להן תקנה אלא שאחרים יתנדבו חלב להניקן, כיון שנאסרו לינק מחלב אמן. וישר הוא:
לא יאכלו מגרוגרות של הקדש - ואפילו התנו שיעשו מלאכה במזונותיהן אין אוכלים מגרוגרות של הקדש, אלא הגזבר נותן להם דמי מזונות משל הקדש והם קונים מן השוק:
וכן פרה - שדשה בכרשיני הקדש, חוסם פיה שלא תאכל משל הקדש, דכתיב (דברים כה) לא תחסום שור בדישו, בדיש שראוי לו לא תחסום, אבל אתה חוסם כו בדיש של הקדש שאינו ראוי לו, שהרי הוא אסור לאכול בהקדש:
בור מלא מים אשפה מלאה זבל. צ"ע על הסדר:
בור מלא מים. [עמ"ש ברפ"ה דב"ב] כתב הר"ב גופן ראוי לב"ה. לעשות בו טיט. רש"י. ומ"ש הר"ב ואין גופן ראוי למזבח. שהרי הקרב והכרעים לא היו רוחצים אלא באמת המים [שבעזרה] תוס'. וכ"כ הרשב"ם בפ"ה דב"ב דף ע"ט. ומ"ש שאין ראוין לניסוך המים אלא מים חיים. ובור היינו מים מכונסים. כמ"ש במשנה ה' פ"ה דביצה:
שובך מלא יונים. פי' הר"ב ראוי למזבח ולא לב"ה. דשובך שוה הרבה. ואין עוקרין אבניו לשום אותו בב"ה. תוס'. וכ"כ הרשב"ם בב"ב. וכתב עוד דכל הני דקתני למזבח ולא לב"ה כו'. אמה שבתוכה קאי:
אילן מלא פירות. לשון הר"ב ראוי למקדש לבכורים ולא לבדק הבית. ודברי תימה הן דודאי דבכורים למזבח נמי לא הוו שהן ממתנות כהונה. ועוד מאי בכורים שייכא בשל הקדש. דלא חייבה התורה אלא בכורי אדמתך. ועיין בריש מס' בכורים. וז"ל רש"י אמר לי רבי דהאי אילן הוא גפן וראוי למזבח ולניסוך היין. ואינו ראוי לבדק הבית. לפי שעצי גפן דקין הם ואינן ראויין לשום בנין. ובבכורים לא מתוקמא. שהרי אינן קריבין לגבי המזבח. ע"כ. וגם על דבריו קשיא מאי בכורים שייכא כלל בהקדש וכן קשיא על הרשב"ם. שפי' בב"ב. אילן מלא פירות לא למזבח ולא לב"ה. דלבנין לא חזו. ולקרבן נמי לא חזי. כדכתיב (ויקרא ב') כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו. ובכורים לכהן הן כתרומה ע"כ. והתוס' [ד"ה כל הראוי] כתבו אין האילן ראוי לב"ה. דא"כ היה פוחת דמיו. והפירות אין ראוים למזבח. כדכתיב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו. ודבש היינו כל מיני מתיקה. אך אם הוא זית או גפן ראוי למזבח זית לשמן למנחות וגפן ליין לנסכים. ואין ראוים לב"ה [כדפירש"י] ע"כ:
מועלין בהם. פר"ת כגון שעקר חוליא ונהנה ממנה דהו תלוש. דהא אמרי' לקמן בברייתא דאין מעילה במחובר. תוס'. וילפינן לה בפ"ה די"ח חטא חטא מתרומה דאינה אלא בתלוש ואין מועלין במה שבתוכן. כתב הר"ב דאין מועלין במה שהשביח לאחר שהוקדש. ולא אמרי' דתקנה חצר הקדש כמו חצר הדיוט [במשנה ד' פ"ק דב"מ] דחצר משום יד אתרבאי. ולא מצינו יד להקדש. כ"כ התוס'. וכ"כ הרשב"ם בב"ב. דאלו בהדיוט אתרבאי רשות מואם המצא תמצא בידו [בפ"ק דב"מ דף י'] אבל לא בהקדש. ע"כ. ותמיהני דהתם מסקינן בגמרא דאע"ג דמשום יד אתרבאי לא גרע משליחות. כמ"ש שם בס"ד. ולמה לא יהיה שליחות להקדש. דהא הני כהני שלוחי שמים הם. כמ"ש במשנה ג' פ"ד דנדרים. וכשהגזבר עומד בצד כל הני דהויא השתא חצר המשתמרת תקני להקדש. ודוחק לומר דגזבר גופיה שליח דהקדש הוא. ואין שליח עושה שליח וצ"ע. ועוד קשיא לי דמ"ש הני מביצת תרנגולת וחלב חמורה דלעיל. ומיהו בזה י"ל דאה"נ דמתני' דלעיל דלא כי האי תנא. והיינו דבב"ב פ"ה דף ע"ט מייתי לה. וקתני בה ד"ר יהודה וכן שנוי בברייתא דהתם ועיין לקמן:
רבי שמעון אומר. נ"א ר' יוסי אומר. וכ"ה בגמ' דהכא ודב"ב. וכן העתיקו רש"י ותוס' דהכא ודב"ב וכן שם הרשב"ם. וגם הרמב"ם בפירושו בנא"י העתיק ר' יוסי. אך ממ"ש דאין הלכה כמותו נראה דל"ג ברישא. ד"ר יהודה. ומ"מ בחבורו פ"ה מה"מ. פסק כרבי יוסי. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס. משום דבב"ב גרסי ברישא דברי רבי יהודה. וידוע דרבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. אבל מ"ש עוד בשמו דבפ"ד דפסחים [דף נ"ו] נתבאר שמועלין בגדולי הקדש גבי שלשה דברים שעשו אנשי יריחו. אינו נראה לי כלל. שלא הוזכר במשנה. אלא שזה שהתירו גידולי הקדש שהיה שלא ברצון חכמים. ואיסור שמענו מעילה לא שמענו. והכי אמרינן התם בהדיא בגמ'. סברי לה כמ"ד אין מעילה בגידולין. ורבנן סברי נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא ואפשר שעל סוגיא זו סמך הרמב"ם בפירושו שכתבתי דפסק דלא כר' יוסי. ומ"מ י"ל דאינה קושיא על הפסק שבחיבורו דאיכא למימר דהכי קאמר סוגיא דפסחים דאפילו למ"ד אין מעילה בגידולין איסורא מיהא הוי ולדבריהם דאנשי יריחו הוא דאמרינן הכי. ומ"ש עוד דבפ"ז דתמורה שנינו ומועלים בגידוליהם. הלכך הלכה כרבי יוסי. גם מזה אינה ראיה. שהרי פי' שם הר"ב. דהיינו ביצת תרנגולת וחלב חמורה. והכי איתא התם בגמרא. ומיהו למאי דכתבתי דההיא דביצת תרנגולת נמי רבי יוסי היא. ניחא. ומ"מ נ"ל עוד ראיה אחרת. מגידולי קונם. דמשנה ו' פ"ז דנדרים:
ולד מעושרת לא יינק מן המעושרת. פי' הר"ב. אם יצאה נקיבה עשירית תחת השבט. והיה לה בן קודם לכן לא יינק כו' ונמצא נהנה מחלב מוקדשין. ובסמוך מפרש בשם הרמב"ם שאסור לבן לינק כו' דשויוה רבנן כגיזה ועבודה דאסורין בקדשים. וקשה דתיפוק ליה דגבי פסולי המוקדשים דרשינן בשר ולא חלב. כמ"ש לעיל במשנה ה'. וי"ל דכיון דבקדשים גופייהו. לא כתיב אלא לא תגוז ולא תעבוד. אלא דמפסולי המוקדשים שמעינן לה. ניחא ליה להרמב"ם למנקט מאי דכתיב בהדיא גבי קדשים עצמן. אלא דאכתי קשיא דלישנא דשוינהו משמע דמדרבנן. והא דאורייתא הוא. ובגמ' קתני ולד המעושרת לא יינק מן המעושרת מנא ה"מ אמר רב אחדבוי בר אמי. אתיא העברה העברה מבכור [כתיב בבכור (שמות י"ג) והעברת כל פטר רחם וכתיב במעשר (ויקרא כ"ז) כל אשר יעבור תחת השבט] מה בכור מועלין בו. אף חלב המעושרת מועלים בו. חלב המוקדשים נמי אתי אמו אמו מבכור [דכתיב גבי בכור בפ' משפטים יהיה עם אמו. וגבי מוקדשים כתיב בפרשת אמור שבעת ימים יהיה תחת אמו]. ופירש"י מה בכור מועלין בו בכל דבר שיש בו דזכר הוא ולא נקבה. אף מעשר נמי דנוהג בנקבה וכן מוקדשים מועלין בכולו. אף בחלבו. ע"כ. והקשו התוס'. ל"ל קרא לאסור חלב המוקדשים תיפוק ליה מדדרשינן גבי פסולי המוקדשים בשר ולא חלב [כדפי' הר"ב במשנה ב' פ"י דחולין] וי"ל דאי לאו האי קרא דהכא. דקאסר חלב במוקדשים לא הוה דרשינן גבי פסולי המוקדשים דבשר אתא למעוטי חלב. דלא הוה ידעינן לה למאי קאתי בשר למעוטי. אבל השתא דאסר חלב במוקדשים קאתי [בשר] לומר אבל חלב כדקאי קאי תדע מדאצטריך למכתב. ולא תגוז בכור צאנך [לאסור] גיזה בקדשים. ואמאי צריך תיפוק לי מדאמר גבי פסולי המוקדשים. תזבח תזבח ולא גיזה אלא ודאי כו'. כמ"ש כבר בשמם בחולין [שם ד"ה ליגזז] ע"ש. אבל קושיא אחריתא יש להקשות דהיאך יליף מבכור שהוא אסור להניק. והא אין דנין אפשר משא"א כמ"ש [*במשנה ב' פרק ב' דתמורה] ועוד קשיא דמלתא דפשיטא הוא דולד המעושרת לא יינק מן המעושרת. כיון שהיא חולין. דהא כבר תנא לעיל חלב המוקדשים לא נהנין [ולמאי קא בעי מנא ה"מ] ועוד דקאמר ואחרים מתנדבין [כן] פירש שהיו עשירים מתנדבים להניק את הולדות מבהמות שלהם. ומה נדבה היא זאת כיון דלית שום ריוח להקדש. לכך נראה למורי רבי הרב רבינו פרץ שי'. דמתני' מיירי בולד מעושרת ולד מוקדשים שילדו משהיו מוקדשים. והיינו רבותא. דאפ"ה אסור להניק מהם. והיינו הא דקאמר ואחרים מתנדבים כן שבשביל שהיו הולדות להקדש היו מתנדבים להניק אותם. וקא בעי בגמ'. מנא ה"מ דלא יינק מאמו והכתיב תחת אמו. דמשמע דאפילו היתה אמו קדושה מ"מ יונק ממנה (וקאתיא) [וקאמר אתיא] העברה העברה מבכור. מה בכור מועלין בו פי' שאסור להניק את הבכור מבהמת שמעשר וקדשים. דהא לא מצינו בכור של בהמת מעשר וקדשים שהרי הם פטורים מן הבכורות. אף מעשר כלומר אף ולד הוא קדוש קדושת המעשר שנולד מבהמת מעשר אסור להניק מאמו שהיא מעשר. חלב המוקדשים נמי אתיא אמו אמו מבכור דמה אמו האמור בבכור אינה של הקדש דבהמה של הקדש פטור מן הבכורה. אף אמו האמור בקדשים דכתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו. דמשמע לפי הפשט שמותר להניק לולדות של בהמה קדושה מאמו שהיא קדושה. אינו כן דודאי אותה אם דחולין. ולכך מותר להניק מאמו. אבל אם היא קדושה אסור להניק לו. והשתא ניחא דשפיר איצטריך ג"ש להכי דאף כשהולד של הקדש אסור להניק מן האם:
מעושרת. קשיא לי דלענין מעשר דגן תנן במשנה ו' פרק בתרא דדמאי מעושרת על הכלכלה שממנה הופרש המעשר. וכן משמעות הל' והרמב"ם בספ"ג מה"מ העתיק ולד המעשר:
ואחרים מתנדבין כן. פי' הר"ב אחרים שהתנדבו קודם לכן. רשאים להתנות קודם שתתעשר כו'. וללא צורך מפרש קודם לכן וגם לשון המשנה מתנדבין כן לא משמע לשעבר. וז"ל רש"י. ואחרים מתנדבין כן. שמתנין קודם לכן על מנת כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש כו' ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן. הלכך מהני תנאה. והוי כנדבה. ולהכי קרו להו אחרים. שאינן מחמירין עליהן כראוי. וכן נמי בולד מוקדשים. לא היו מקדישין חלב האם. ע"כ. ומ"ש הר"ב ומגומגם הוא מטעם שכתבו התוס' [ד"ה הפועלים] דלישנא לא משמע כן והל"ל ואחרים מתנים בכך. ועוד קשיא דבתוספתא קתני ליה גבי פועלים ופרה. והתם מה מועיל התנאי בדבר שהוא כבר של הקדש. לכך נראה לפרש ואחרים בעלי בתים נדיבי לב היו מתנדבים להניק אותן ולדות מן בהמות שלהן שהיא חולין וכן פועלים ופרה של הקדש לפי שעושין בשביל הקדש היו עשירים מתנדבים לפרנסם. ע"כ. ועיין עוד מ"ש בשמם בדבור ולד המעושרת:
הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדש. דכרם רעך אמר רחמנא ולא כרם של הקדש. רש"י. והתוס' כתבו דאתקש חוסם לנחסם כמ"ש הר"ב במשנה ב' פ"ז דב"מ:
וכן פרה לא תאכל כו'. פי' הר"ב דכתיב לא תחסום שור בדישו וכו'. גמ'. ופי' רש"י דענינא כולה בחולין קמיירי [*ודברי הר"ב הן פי' הרמב"ם]:
(טו) (על הברטנורא) לעשו' בו טיט:
(טז) (על הברטנורא) שהרי הקרב והכרעים לא היו רוחצים אלא באמת המים שבעזרה. תוס':
(יז) (על הברטנורא) ובור היינו מים מכונסי':
(יח) (על הברטנורא) דשובך שוה הרבה. ואין עוקרין אבניו לשום אותו בב"ה. תוס'. וכ"כ הרשב"ם. וכ' עוד דכל הני דתני ולא לב"ה אמה שבתוכה קאי:
(יט) (על הברטנורא) ודברי תימה הן דודאי דבכורים למזבח נמי לא הוו שהן ממתנו' כהונה. ועוד מאי בכורים שייכא בשל הקדש דלא חייבה התורה אלא בכורי אדמתך ורש"י פי' דהאי אילן גפן הוא דראוי למזבח לניסוך היין. והתוס' הוסיפו זית דראוי לשמן למנחות. ואין ראוי' לב"ה דעצי גפן דקין הן א"נ דא"כ היה פוחת דמיו. ועתוי"ט:
(כ) (על המשנה) בהן. פר"ת שעקר חוליא ונהנה ממנה דהוי תלוש. דהא אמרינן לקמן בברייתא דאין מעילה במחובר. תוס':
(כא) (על הברטנורא) ולא אמרי' דתקנה חצר הקדש כמו חצר הדיוט דחצר משום יד אתרבאי ולא מצינו יד להקדש. תוס'. וק' דליקנו מטעם שליחו' דהני כהני שלוחי שמים הם כו' וע"ק דמ"ש מביצת תרנגול' וחלב חמור' דלעי' ומיהו בזה י"ל דאה"נ דמתני' דלעיל דלא כי האי תנא והיינו דבב"ב דע"ט גרס בה דר"י. ועתוי"ט:
(כב) (על הברטנורא) ול' רש"י שמתנין קוד' לכן ע"מ כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש כו' ושמעתי דלהכי מהני תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן. הלכך מהני תנאה והוי כנדבה. ולהכי קרי להו אחרים. שאינן מחמירין עליהן כראוי. וכן נמי בולד מוקדשים. לא היו מקדישין חלב האם:
(כג) (על הברטנורא) מטעם שכ' התוס' דלישנא לא משמע הכי והל"ל ואחרים מתנים בכך כו'. עתוי"ט:
(כד) (על הברטנורא) משמע דמדרבנן הוא וק' דבגמ' ילפי' לי' מקרא. והתוס' הקשו עוד למ"ל קרא דפשיטא דאסור דחלב המוקדשין לא נהנין. ועוד מאי ואחרים כו' ומה נדבה היא זאת וכי ההקדש נהנה מנדבתה לכ"נ כו' דמיירי בולדו' שילדו אחר שנעשו הקדש והולדו' קדשים הן ואעפ"כ אסור להניקן מילפותא דקרא. וניחא ג"כ נדבת האחרי'. ועתוי"ט:
(כה) (על המשנה) הקדש. דכרם רעך אמר רחמנא ולא כרם של הקדש. רש"י:
(כו) (על הברטנורא) הר"מ. ורש"י פי' משום דענינא כולה בחולין קמיירי:
כל הראוי למזבח: פ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף ע"ט) ברייתא כלשונה. ולא זו אף זו קתני דל"מ הנך קמאי דחמירי דמועלין במה שבתוכן אלא אפילו הנך בתראי מועלין נמי במה שבתוכן: [הגה"ה ופירוש רשב"ם ז"ל שם פרק הספינה דכל הני דקתני למזבח ולא לבדק הבית וכו' אמה שבתוכה קאי ע"כ]:
בור מלא מים: אין ראוין כלל למזבח שהרי הקרב והכרעים לא היו רוחצים אלא באמת המים שבעזרה והניסוך של מים בחג הוי ממי השלוח והבור עצמו אינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית כי אם לימכר ולהביא דמיו לבדק הבית:
שובך מלא יונים: היונים ראויין למזבח להקרבה אבל השובך אין ראוי לבדק הבית אלא למכור ולהביא דמיו אבל אין עוקרין את האבנים ממש לשום אותם בבדק הבית דא"כ היה פוחת דמיו דהשובך שוה יותר שלם מליטול את האבנים ולשים אותם בבדק הבית. וכן באילן הפירות אין האילן ראוי לבדק הבית לעשות קורות דא"כ היה פוחת דמיו והפירות אין ראוין למזבח כדכתיב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ודבש היינו כל מיני מתיקה אך אם הוא זית או גפן היה ראוי למזבח זית לשמן ולמנחות וגפן ליין לנסכים תוספות ז"ל. ורש"י ז"ל כתב אילן מלא פירות אמר לי רבי דהאי אילן הוא גפן וראוי למזבח ולניסוך היין ואינו ראוי לבדק הבית לפי שעצי הגפן דקים הם ואינם ראויין לשום בנין ובבכורים לא מיתוקמא שהרי אינם קרבין לגבי מזבח:
שדה מלאה עשבים: אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית ע"כ:
מועלין בהן ובמה שבתוכן: בשלמא במה שבתוכן היינו המים שבבור אבל בו בבור עצמו היאך מועלין ופירש ר"ת ז"ל כגון שעקר חוליא ונהנה ממנה דהוי תלוש וכן צ"ל בכל הני דמחוברין אבל אין לפרש כמו שפירש רשב"ם ז"ל בפרק המוכר את הספינה דגבי בור שייך מעילה כגון שהצניע חפצים לתוכו דהא אמרינן לקמן דאין מעילה בכה"ג במחובר:
בור ואח"כ נתמלא מים וכו' מועלין בהן ולא במה שבתוכו: ולא תני מטעם הפקר דחצר משום יד אתרבאי ואין יד להקדש וכן גבי אילן ונתמלא פירות משום דאין מעילה בגדולי הקדש. ור' יוסי קסבר דיש מעילה בגדולין תוס' ז"ל. ושם בבבא בתרא פרק הספינה קתני ואין מועלין במה שבתוכה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר המקדיש שדה וכו' וכתבו שם תוספות ז"ל ל"ג דברי ר' יהודה והא דקתני רבי בברייתא נראין דברי ר' יהודה יודע היה דר' יהודה היא ע"כ. ואיתה בתוספות פרק השולח גט דף ל"ט:
אילן ואח"כ נתמלא פירות: מ"מ ואח"כ נשא פירות. וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
ר"ש אומר וכו': ר' יוסי גרסינן וכדכתבינן וכתב רש"י ז"ל ור' יוסי אומר וכו' לא פליג אלא אהנך תרתי דת"ק אמר אין מועלין בשבח הקדש פירש במה שהושבחו לאחר שהוקדשו ור"י סבר המקדיש שדה או אילן מועלין בגדוליהן הואיל וגדלו ממש בהקדש אבל בבור ואשפה ושובך דלאו גידולי שובך נינהו לא פליג ר' יוסי ע"כ. והתם בספר קרבן אהרן יהיב טעמא אמאי לא פליג ר' יוסי גם בביצי תורין אחר דבצים גדולי תורין הן. והתם פ' הספינה אמרינן דר' אלעזר בר"ש ות"ק דידיה דבברייתא דהתם ס"ל כר' יוסי:
ולד המעושרת לא יינק מן המעושרת: יליף טעמא בגמרא דאתיא העברה העברה מבכור מה בכור מועלין בו פירוש בכל שיש בו דהא זכר הוא אף חלב המעושרת מועלין בו וחלב המוקדשין נמי אתי אמו אמו מבכור. וכתבו תוספות ז"ל דלאו דוקא מועלין דהא תנן לעיל חלב המוקדשין אין מועלין אלא ר"ל שנאסר החלב להניק ממנו ע"כ. עוד כתבו ז"ל ולד מעושרת כלומר שנולד קודם שנכנסה אמו לדיר להתעשר והוי הולד חולין ולכך קאמר לא יינק מן המעושרת כדמפרש טעמא בגמרא מקרא:
ולד מוקדשים: שהוא חולין שנולד קודם שהקדיש האם לא יינק וכו' ע"כ:
ואחרים מתנדבין כן: לפירוש ראשון שהביא רעז"ל שהוא פירוש רש"י ז"ל להכי קרי להו אחרים שאינם מחמירין עליהם כראוי ושמעתי דלהכי מהני לה תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן הלכך מהני תנאה והוי כנדבה ע"כ מרש"י ז"ל. אבל תוס' ז"ל פירשו כדפירש הרמב"ם ז"ל וז"ל ואחרים מתנדבין כן כלומר ואחרים בעלי בתים נדיבי לב היו מתנדבים להניק אותם ולדות מן בהמות שלהן שהיו חולין וכן בפועלים ופרה קתני נמי בתוספתא ואחרים מתנדבין כן לפי שעושין מלאכה בשביל הקדש היו עשירים מתנדבין לפרנסם ע"כ: לשון הר"ס אוחנא ז"ל במכילתא דף ל"ה ע"א גרסינן ואחרים מתנדבין על מנת כן וזה מוכיח כפירוש הראשון ומיהו משמע התם דבולד שהוא עצמו הקדש מיירי כגון שנולד מהמעושרת אחר שהיא מעושרת וכן ולד המוקדשין שנולד אחר שהוקדשה אמו דומיא דבכור דקתני התם דמיניה יליף מעושרת וולד מוקדשין והוא מטעם דשויוה רבנן כגיזה ועבודה כדפירש הרמב"ם ז"ל ע"כ. בפירוש רעז"ל וישר הוא כתב הר"ר יהוסף ז"ל איני יודע מה ישרו כי מהו זה שאמרה מתניתין מתנדבין כן ותו מהו זה שאמר ואחרים מתנדבין ויש מתנדבין להם היה לו לומר אע"פ שגם לשון זה לא היה מיושב ותו דמה צריך להתנדב לזה כיון שיש לו בהמות הרבה שיניקו את הולד מבהמה אחרת מבהמותיו ותו דמה שייך לו לומר בזה לשון נדבה כיון שאינו מתנדב להקדש כלומר אלא שעושה טובה לחברו ור"י בעל התוספת פירש ולד מעושרת שנולד לאחר שהוקדשה אע"פ שהיא קדש ג"כ לא ובזה מיושב קצת מה שקשה הרי צריך לעשרו בתוך שנתו דאין מעשרין מן החדש על הישן והיאך ילדה בתוך שנתו ולפי זה אתי שפיר לשון מתנדבין וצ"ע עכ"ל ז"ל:
הפועלים לא יאכלו: תוספות פרק הפועלים דף פ"ז:
יכין
כל הראוי: ר"ל שגופן ראוי:
כיצד הקדיש בור מלא מים: גופן ראוי לבניין בדק הבית ולא למזבח, דאפילו לנסוך המים בסוכות לא חזו, מדצריך שיהיו מי מעין, ולא מים שבבור שהן מכונסין. ולרחוץ הקרב והכרעיים של קרבנות אינן נצרכין כלל, דהרי אמת המים עובר בעזרה. [כך כתבו רבעתוס' הכא, ורשב"ם ב"ב דע"ט]. ולפענ"ד משום רחיצת הקרבנות לא מחשב ראוי למזבח. וחילי, דהרי תיקון אמת המים שבעזרה בא רק משירי הלשכה [כשקלים פ"ד מ"ב], ולא מתרומת הלשכה כשאר קרבנות. ואפשר דהתם שאני דרוב המים שבאמת המים היו נצרכים לרחוץ העזרה לכשיצטרכו [כפסחים פ"ה מ"ח]. משא"כ הכא כולם ראוין לצורך הקרבנות:
אשפה מלאה זבל: גופן אינו ראוי למזבח ולא לבדק הבית:
שובך מלא יונים: גופן ראוי למזבח ולא לבדק הבית, דאין עוקרין אבניו ועציו לבניין, כדי שלא להפסד להקדש, דהשובך שוה הרבה כשהוא בנוי:
אילן מלא פירות: גופן ראוי למזבח אם הוא גפן או זית, שהיין והשמן ראוין למזבח. וגם בשאר אילנות שאין פירותיהן ראויין למזבח, עכ"פ עצים שלהן ראויין למערכה [כתמיד פ"ב מ"ג]. אבל לבדק הבית כל אילני פירות לא חזו, דהרי עי"ז יפסיד להקדש, שיקחום לדבר שהיה יכול להעשות בעצי יער:
שדה מלאה עשבים: דג"כ גופן אינו ראוי למזבח ולא לבדק הבית:
מועלין בהם: כשתלש ממחובר. דכל עוד שבמחובר אין בו מעילה:
ואין מועלין במה שבתוכן: דאין מעילה במה שהשביח ההקדש:
רבי שמעון אומר: בש"ס [ב"ב ע"ט א'] גרסינן רבי יוסי אומר, וכן נראה מהרמב"ם [פ"ה ממעילה] דפסק כן מדרבי יוסי נימוקו עמו [כגיטין דס"ז א'].
ולד מעושרת: שילדתו קודם שנעשה מעשר דבילדתו אח"כ הרי הוא דינו כמעשר ונאכל במומו [כתמורה פ"ג מ"ד]:
לא יינק מן המעושרת: דנהנה מחלב הקדש:
ואחרים מתנדבים כן: ר"ל יש בני אדם שמתנין כן בתחלה שבאם תצא נקבה בעשירית, לא תקדש חלבה. וזה כדי שיינק אח"כ הולד בהיתר:
הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדש: אפילו התנו שיהיה מזונתן על ההקדש, נותן הגזבר להן דמי מזונתן וקונין מהשוק, ולא יפרנסן מההקדש להדיא. [אב"י והא דאמרינן תמורה [פ"ז מ"א] דקדשי בדה"ב, דהיינו קדושת דמים נותנים מהן לאומנין שכרן, התם נמי כי הכא דצריך לחלל תחלה ההקדש על דמים]:
וכן פרה: כשדשה בתבואת הקדש:
לא תאכל מכרשיני הקדש: [וויקקען] של הקדש. וקמ"ל דאפילו כרשינין דלא חזו כ"כ למאכל אדם [כתרומה פי"א מ"ט], עכ"פ מדכתיב לא תחסום שור בדישו, ויו יתירא, דהוה סגי למכתב בדיש, אלא קמ"ל קרא דוקא בדיש הראוי לו, אסור לחסמו, אבל בדיש הקדש שאינו ראוי לו לאכול ממנו כשלא ידוש, מותר לחסמו. וכן בפועל כתיב גביה כי תבוא בכרם רעך, ובפועל הכתוב מדבר, משמע דוקא בכרם רעך מותר אתה לאכול, אבל לא בשל הקדש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת