משנה מכשירין א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק א · משנה ג | >>
המרעיד את האילן ונפל על חבירו, או סוכה ה ונפלה על חברתה, ותחתיהן זרעים או ירקות המחוברין לקרקע, בית שמאי אומרים, בכי יותן.
בית הלל אומרים, אינן בכי יותן.
אמר רבי יהושע משום אבא יוסי חלי קופרי איש טבעון, תמה עצמך אם יש משקה טמא ו בתורה, עד שיתכוין ויתן, שנאמר (ויקרא יא) "וכי יותן מים על זרע".
המרעיד את האילן, ונפל על חברו,
- או סוכה, ונפלה על חברתה,
- ותחתיהן זרעים וירקות מחוברין לקרקע -
- בית שמאי אומרין: בכי יותן.
- בית הלל אומרין: אינן בכי יותן.
- אמר רבי יוסי, משום אבא יוסי חולי קופרי איש טבעון:
- תמה עצמך, אם יש משקה טמא בתורה עד שיתכוון ויתן,
- שנאמר: "וכי יותן מים על זרע" (ויקרא יא לח).
אין ספק כי הירקות והזרעים טופחין במים היורד עליהן וגם כן במים אשר ישקום תמיד.
וכשהם הזרעים והירקות תחת האילן או תחת הסוכה, והרעיד האילן ההוא להפיל פירותיו או הסוכה ההיא להפיל הפירות שעל גגה, ונפלו אותן משקין על אותם זרעים וירקות ונבללו, אין מחלוקת בין בית שמאי ובין בית הלל שכבר הוכשרו, לפי שהוא ידוע כי יבללו והורצה לו בלילתם.
אמנם חלקו במרעיד אילן על אילן שני שתחתיו זרעים וירקות, ונפל מן האילן השני אוכלים כזרעים וכירקות ההם.
ובא רבי יוסי ואמר טעם בית הלל כמו שאתה רואה.
וחולי קופרי - כנוי.
וטבעון - שם מקום:
ונפלו על חבירו. ותחתיו זרעים וירקות. וכן סוכה דהיינו ענף של אילן ותחתיהן זרעים וירקות וכן ונפלה על חבירתה ותחתיה זרעים ואע"פ שבשעת שהרעיד היה שם הפסק חשיב הכשר:
וב"ה אומרים אינן בכי יותן. בשנגבו קודם שנתלשו פליגי דאי בשנתלשו עדיין משקה טופח עליהם אפילו ב"ה מודו דהוו בכי יותן כדמוכח בפ"ק דשבת (שם) גבי בוצר לגת:
עד שיתכוין ויתן. ואפי' זרעים וירקות תלושים תחתיהם לא הוכשרו דמן האילן נפלו לחברו ומסוכה לחבירתה ולא נתכוין שיפלו על הזרעים ועל הירקות:
המרעיד את האילן - להפיל פירותיו:
ונפלו על חברו - על אילן אחר, ומאותו אילן נפלו על הזרעים ועל הירקות המחוברים לקרקע, ומשקה טופח על אותן הזרעים מן המים שרגילין להשקות אותן או מגשמים שנפלו עליהן:
בית שמאי אומרים הרי הן בכי יותן - דכיון דיודע היה שיפלו פירות הללו על אותן זרעים שיש עליהן משקה טופח, גלי דעתיה דניחא ליה, והוכשרו הפירות שנפלו על גבי אותן זרעים, לקבל טומאה:
ובית הלל אומרים אינן בכי יותן - כיון דלא נפלו להדיא מן האילן על הזרעים אלא מאילן לאילן אחר:
חלי קופרי - כך היה כינויו:
טבעון - שם מקום:
עד שיתכוין - והני הואיל ומאילן לאילן או מסוכה לסוכה נפלו, אין זו כוונה. וטעמייהו דבית הלל קאמר:
המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה כו'. והר"ב העתיק ונפלו על חבירו. וכן הוא בנ"א. ומפרש הר"ב שהפירות נפלו. ולענין שיהיו מוכשרים מהמים שעל הזרעים וירקות המחוברין וכן פי' הרמב"ם. אבל בחבורו פי"א מהט"א [הלכה ט"ז] העתיק כגי' הספר ונפל כו' ונפלה כו' ומתוך דבריו שם כתב הכ"מ שהוא מפרש שמרעיד האילן להשיר ממנו מים ונפל על חבירו. או סוכה ונפלה על חברתה ותחתיהן זרעים כו' ונפלו על הפירות המחוברין. אם נגעו באותן מים. פירות תלושין לא הוכשרו. מפני שאותם מים אינם חשובים תלושים ברצון. לפי שלא נתכוין שיפלו על אותם זרעים וירקות המחוברים לקרקע. ואילו היו אותם זרעים וירקות תלושים אע"פ שלא נתכוין שיפלו עליהם. כיון שנתכוין להשירם מהאילן. ובסוף נפלו על התלושין. הוה ליה כתלושין ברצון. ע"כ. ומצאתי בנא"י שנמחק כל פי' הרמב"ם שלפנינו על המשנה הזאת. ונכתב פי' אחר והוא ע"ז הדרך שכתב הכ"מ. והראב"ד גורס ג"כ כגי' הספר. ומפרש ואמר שמרעיד האילן או הסוכה להפיל אותן. ב"ש סברי כיון שמתכוין להפיל את האילן או את הסוכה. ואין להם עוד צורך שישארו עליהן המשקין. (א"כ) מחשבת נפילת האילן והמשקים שעליו. מחשבה אחת היא. והרי הוא כמו שהרעיד (להשיר) מהם המשקין על הזרעים שתחתיהן. והרי הן בכי יותן. וב"ה סברי אע"פ כן אינו כמרעיד (להשיר) ממנו משקים. שהרי אינו מתכוין אלא להפיל הסוכה עצמה. והא דנקט זרעים וירקות מחוברים תחתיהן. רבותא הוא לב"ש אע"פ שמחוברים בשעת הכשר. אם נתלשו ומשקה טופח עליהם. הרי הן בכי יותן. א"נ אם נתלשו עם נפילת הסוכה ומשקים עליהם. סברי ב"ש התלישה וההכשר באין כאחת. והרי הן מוכשרין ואע"פ שנגבו מיד. וב"ה סברי אינן מוכשרין. וכתב עליו הכ"מ ששפתים ישק. אלא דדוחק לומר דאשמועינן רבותא לב"ש דלית הלכתא כוותיה. ע"כ. ועיין במשנה ה' פ"ד אכתוב כיוצא בזה להרמב"ם (ועוד עיין כיוצא בזה בריש מס' טבול יום) וכתב עוד הכ"מ וז"ל ומ"ש ואם נתלשו ומשקה טופח עליהם הרי הם בכי יותן. משמע דלב"ה אינם בכי יותן. וסתם מתני' בפ"ד דמכשירין גבי פירות שנפלו לאמת המים. וגבי צנון שבמערה. וגבי קופה שהיא מלאה תורמסין. שאע"פ שנפלו הפירות במים שבקרקע. כשהוציא הפירות משם ה"ל כאילו נבללו במים תלושין ומינה נשמע דה"ה כשנפלו מים על ירקות המחוברים ונתלשו. ודוחק דאתו הני סתמא דלא כב"ה. ע"כ. ולדברי הר"ש בקופה דתורמסין לא קשיא כלל. כמו שאעתיק דבריו שם. דעם ההוצאה בעינן נמי שחושב והדיח ובכך מתורץ ג"כ מה שהקשה עוד הכ"מ מהבוצר לגת. שאם כשנתלשו והיין טופח עליהם. מודו ב"ה שהוא בכי יותן. דהתם ודאי דניחא ליה:
או סוכה. דהיינו ענף של אילן. הר"ש. וכן במהר"ם. ורמב"ם פי' סוכה ממש. ועיין מ"ש ברפ"ג דזבים:
משקה טמא. ר"ל מוכשר כי הרבה אומרים במס' הזאת טמא. בעבור מוכשר. וטהור על הדבר שאינו מוכשר. הרמב"ם במשנה דלקמן:
(ה) (על המשנה) סוכה. ענף של אילן. הר"ש. והר"מ פירש סוכה ממש:
(ו) (על המשנה) טמא. רוצה לומר מוכשר. והרבה הם בזאת המסכת. וכן טהור על הדבר שאינו מוכשר. הר"מ:
המרעיד את האילן ונפל על חבירו וכו': אית דגרסי ונפלו על חבירו או סוכה ונפלו על חברתה וקאי לשון רבים אפירות או אמים ואין צורך דונפל נמי יתפרש מי שנפל או אילן עצמו או פירות או מים. ופי' הרמב"ם ז"ל דע שכמו שהמים שבקרקע אינם מכשירין כן המים שנתלשו מן הקרקע בלא כוונה אינם מכשירין ואפילו נבללו הפירות בהן ומזה העיקר נסתעפו ענין כל המסכתא אמר אם הרעיד אילן על אילן אחר או סעיף אילן וזה יקרא סוכה ונפל זה הענף על אחר ונפלו פירות מזה האילן השני והיו שם ירקות שאותם המים שעל אלו הירקות אינם מוכשרין לפי שהן היו שלא ברצון וזה דעת ב"ה וב"ש סוברין שהם ברצון ובשביל זה הרעיד ובא ר' יוסי וסעד לדברי ב"ה עכ"ל ז"ל (א) ולא כן פי' ביד וז"ל שם המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה על חברתה ותחתיהן זרעים וירקות המחוברין לקרקע ונפלו המים על הפירות המחוברין שתחתיהן אותן המים שבזרעים ושבירקות אינם תלושין ברצון ע"כ. וכתב שם מהרי"ק ז"ל וממה שכתב רבינו כאן נראה שהוא מפ' שמרעיד את האילן להשיר ממנו מים ונפלו על אילן אחר ומשם נפלו על זרעים או ירקות שתחתיו אותם מים שנפלו על אותם זרעים או ירקות אם נגעו בהן פירות תלושין לא הוכשרו כו' ועוד האריך ע"ש:
ובה"א בשניגבו: קודם שנתלשו פליגי דאי בשנתלשו ועדיין משקה טופח עליהן אפילו ב"ה מודו דהוו בכי יותן כדמוכח בפ"ק דשבת גבי בוצר לגת. הר"ש ז"ל:
א"ר יהושע: היא גירסת הר"ש והרא"ש ז"ל וכן בערוך ערך תלי קופרי אבל הרמב"ם ז"ל גריס ר' יוסי כדכתבי'. וגם נראה שהערוך גורס תליקופרי הכל תיבה אחת:
יכין
המרעיד את האילן: להשיר גשמי' שעליו:
ונפל: מדנקט באילן ונפל. ובשוכה ונפלה. נ"ל דאאילן ושוכה קאי שנגע במים שע"ג. באילן שבצדו. או שנגעה שוכה במים שע"ג. בענף שבצדו. ונתלחלחו הפירות שבאילן או ענף האחר. ממים שבאילן שנענע. דאע"ג דאת שבו אינן בכי יותן לב"ה. כמ"ב. היינו בנשארו שם. ונפלו אח"כ אפירות. משא"כ היכא דבשעת נענוע נפלו המים על הפירות:
על חבירו: אילן שבצדו:
או סוכה: הרעיד הענף להשיר המים מעליו:
ונפלה על חברתה: שנגע הענף עם מים שעליו בענף שבצדו שיש שם פירות ונתלחלחו ממים שבענף זה:
או ירקות המחוברין לקרקע: ונתלחלחו גם הם ממים שנענעו:
בש"א בכי יותן: אף דהוי תרתי לטיבותא שנתלחלחו שלא בכוונה. עכ"פ הי' תחלת עקירת המים מהאילן לרצון. ואף דהפירות הם במחובר. ב"ש לטעמייהו בתוספתא. דמחובר מוכשר:
בית הלל אומרים אינן בכי יותן: לטעמייהו בתוספ' דמחובר אינו מוכשר:
תמה עצמך אם יש משקה טמא: סתם טמא וטהור דנקט במסכת זו ר"ל מכשיר או אינו מכשיר:
עד שיתכוין ויתן: ס"ל דאפילו לא היו הפירות במחובר. לא הוכשרו. בנפלו המים עליהן שלא בכוונה. ורק רבנן הוא דגזור. היכא דנפלו ממילא וניחא ליה. משא"כ הכא שנפלו במקום שא"צ להם כלל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת