עיקר תוי"ט על מכשירין א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה מכשירין א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) של תלוש:

(ב) (על הברטנורא) משנתלשו. דאם לא כן, אין לך דבר שלא בא עליו מים במחובר. רש"י בחומש. ועתוי"ט:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) עמ"ש בפרק ד' משנה ג' ובהר"ב שם משנה ז':

(ד) (על המשנה) אינן כו' ואע"פ שנשרו ממקום למקום. הר"מ:

(ג)

(ה) (על המשנה) סוכה. ענף של אילן. הר"ש. והר"מ פירש סוכה ממש:

(ו) (על המשנה) טמא. רוצה לומר מוכשר. והרבה הם בזאת המסכת. וכן טהור על הדבר שאינו מוכשר. הר"מ:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) וירדו מצד העליון לצד התחתון מקלח לקלח. בית שמאי אומרים כיון דבשעת ניעור ניחא ליה שירדו מים מצד העליון לתחתון ומתוך כך יפלו המים מן האגודה, חשוב הכשר. ובית הלל אומרים כיון דהיה חפץ שלא יהיו מים על זאת האגודה בצד העליון, נהי דבצד התחתון ניחא ליה שירדו דרך שם, מכל מקום כל האגודה אחת היא ותחתונה שוה לעליונה. אמרו להם בית הלל לבית שמאי והרי כו', וכי חוששין שמא יצאו מעלה לעלה, בתמיהה, הכא נמי לא ניחוש. אמרו להם שהקלח אחד, והסברא נותנת לעשות כל עלין שבו דין אחד להם, אבל אין סברא לעשות כל קלחין שבאגודה אחד. מהר"מ:

(ח) (על המשנה) אבל. כלומר בהא מודינא. כמו אבל שרה אשתך. מהר"ם:

(ט) (על המשנה) טהור. שלא נתכוין שיבלל השק התחתון, אבל נתכוין להגן בו השק העליון שלא יבלל, ונמצא בלילת התחתון שלא לרצון. והלכה כר' יהודה. הר"מ:

(ה)

(י) (על המשנה) הכרישה. והוא מחובר לקרקע. או נפל עליו שלא לרצון. הר"מ:

(יא) (על הברטנורא) והר"מ גרס כגירסת הספר. ומפרש שסוחט שערו בבגדיו לנגבו:

(יב) (על המשנה) בכי יותן. אע"ג דשלא ילקה הכותל אינן בכי יותן, התם משום דלא ניחא ליה דאתו, והכא נמי אע"ג דלא ניחא ליה מעיקרא, מכל מקום כיון שהוא עצמו דוחקו להוציא מהן המים, אחשבינהו. תוס':

(ו)

(יג) (על המשנה) לבדקן כו'. שרואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחים בו, נודע שיתבשל מהר, כי היותו מקבל הליחות במהרה אות אל פתיחת נקיבתו. הר"מ. ולדבריו לאו ברוק היוצא מפיו פליגי, אלא בליחות וזיע שמזיעים העדשים בסיבת הנפיחה פליגי. ודברי הר"ב מפירוש הר"ש הוא: