משנה מכשירין א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק א · משנה ה | >>

הממחק את הכרישה^י, והסוחט שערו בכסותו, רבי יוסי אומר, היוצאין בכי יותן^יב, ואת שבו אינן בכי יותן, מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הממחק את הכרישה,

והסוחט שיערו בכסותו -

רבי יוסי אומר:

היוצאין - בכי יותן,

ואת שבו - אינן בכי יותן,

מפני שהוא מתכוון שיצאו מכולו.

הממחק את הכרישה - מי שמקנח הכרתי מבלילה שעליה והוא מחובר לקרקע או נפל עליו שלא לרצון, או מי שסוחט שערו בבגדיו לנגבו, כל מה שיהיה שותת מן המים בעת הסחיטה או הניגוב מכשיר לפי שהוא נתכוין לירידת המים ההם, וכל מה שנשאר שם בשיער או בכרתי וכיוצא בו אינו מכשיר לפי שלא היתה כוונתו שתשאר בו בלילה.

והלכה כרבי יוסי, לפי שהוא כטעמייהו דבית הלל הקודם:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

הממחק את הכרישה. מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל:

והסוחט בשערו ובכסותו. שהיה בא בדרך וירדו גשמים על ראשו ועל כסותו וסוחט בהן כדי שיצאו המים:

ואת שבו. משקין הנשארים ונפלו אחרי כן על הפירות:

שיצאו מכולו. דנתכוין להוציא כל המים ולאו דעתיה על הנשארים כב"ה דריש פירקין ובכריתות פרק אמרו לו (דף טו:) מייתי משנה זו בסגנון אחר ואין רבי יוסי נזכר שם ואמרי' התם אמר שמואל וכרישה עצמה מ"ט הוכשרה בשעת פרישתו ממנה הכשירוה ולשון הקונטרס שפירש שם משונה:

תניא בתוספתא (פ"א) הממחק את הגג ואת הכרישה אע"פ שהמים יורדין מצד העליון לתחתון אינן בכי יותן נתלשו הרי הן בכי יותן (נתלשו) ר' יוסי אומר זב וטמא שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על ראשו ועל כסותו אע"פ שסוחטין והמים יורדין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורין שאינן נחשבין אלא לאחר שיצאו מכולן יצאו מכולן הרי אלו מוכשרין וטהורין שאינן נחשבין אלא לאחר יציאתן. המסדר קנקנין בכיפה אע"פ ששאבו יותר מלוג אינן בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא שאבו אחרים אומרים משום ר' נחמיה אם היו מחוסנות אינן שאובות. פי' הרי אלו מוכשרים כלומר מכשירין דחשיבי משקה ואפ"ה טהורין דאינן נחשבין אלא לאחר יציאתן ומשיצאו שוב לא נגעו בזב ובטמא ותימה מ"ש מההיא דאמרו לו (שם) דאמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרה דבשעת פרישתן ממנה הכשירוה ה"נ בשעת פרישתן מן הזב קבל טומאה ממנו ובפרק בהמה המקשה (דף עב:) גבי שלש על שלש שנחלק משמע דמודה ר' יוסי בשלש על שלש הבאות מבגד גדול דבשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן וצריך לחלק בדברים בין קבלת טומאה להכשר ובין טומאה דהכא לטומאה דבגד:

קנקנים. של עץ:

אע"פ ששאבו יותר מלוג. כגון שהם חדשים ומחמת חום הכיפה נתמצו מים בתוכן מלחלוחית העץ א"נ דרך כיפה להיות מלוחלחת ומתוך כך כלים שבתוכה מזיעים מים אינם בכי יותן אם היו בתוכן פירות. ולענין מי חטאת אם שמו מי חטאת באותן קנקנים ולא ידעו אם נתמצו מהן מים ונתערבו עם מי חטאת ופסלום אין חוששין לכך דלא פסלינן להו מספק: מחוסנות. מלשון (ישעיה א) והיה החסון לנעורת דרך העץ כשהוא לח רך וכשיצאו מימיו מתייבש ומתקשה והיינו מחוסנות שיבשו קצת ונתקשו שוב אינן שואבות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המוחק את הכרישה - דוחק את הכרישה כדי שיצא ממנה הטל:

כרישה - חציר בלשון מקרא. פורו"ש בלע"ז, ובערבי כורא"ת:

והסוחט בשערו ובכסותו - ^יא. שהיה בא בדרך וירדו גשמים בשערו ועל כסותו, וסוחט בהן כדי שיצאו המים:

ואת שבו - משקין הנשארים ונפלו אח"כ על הפירות:

מתכוין שיצאו מכולו - דנתכוין להוציא מהן כל המים ולאו דעתיה על הנשארים, הלכך לא מכשירים. כבית הלל דריש פירקין:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הממחק. והר"ב העתיק המוחק. וכן מייתי לה בגמרא פ"ג דכריתות דף ט"ו. אבל הר"ש העתיק כגירסת הספר. וכן הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פי"ג מהט"א:

הכרישה. והוא מחובר לקרקע. אי נפל עליו שלא לרצון הרמב"ם:

והסוחט שערו בכסותו. והר"ב העתיק בשערו ובכסותו. וכן העתיק הר"ש. הכי מייתי לה בגמרא דכריתות. והרמב"ם העתיק כגי' הספר בפירושו ובחבורו. ומפרש שסוחט שערו בבגדיו לנגבו:

היוצאין בכי יותן. אע"ג דשלא ילקה הכותל אינו בכי יותן. (כדתנן במשנה ג' פ"ד) התם משום דלא ניחא ליה דאתו. וה"נ אע"ג דלא ניחא ליה מעיקרא. מ"מ כיון שהוא עצמו דוחקו להוציא מהם המים. אחשבינהו. תוספות דכריתות [ד"ה והיוצאין]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(י) (על המשנה) הכרישה. והוא מחובר לקרקע. או נפל עליו שלא לרצון. הר"מ:

(יא) (על הברטנורא) והר"מ גרס כגירסת הספר. ומפרש שסוחט שערו בבגדיו לנגבו:

(יב) (על המשנה) בכי יותן. אע"ג דשלא ילקה הכותל אינן בכי יותן, התם משום דלא ניחא ליה דאתו, והכא נמי אע"ג דלא ניחא ליה מעיקרא, מכל מקום כיון שהוא עצמו דוחקו להוציא מהן המים, אחשבינהו. תוס':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

והסוחט בשערו ובכסותו: היא גירסת רוב המפרשים חוץ מהרמב"ם ז"ל שנראה שגורס שערו בכסותו בין בפירושו בין בחבורו כמו שנעתיק בסמוך. ופירשו תוס' והרא"ש ז"ל שם בכריתות הסוחט בשערו ובכסותו פי' הקונטרס אחר שיצא מבית המרחץ ויש עדיין מים על שערו. ולא נהירא דהא תחלתו לרצון אלא מיירי שירדו גשמים על הכרישא ועל שערו וכסותו ואינם לרצון עד שיצא מהן ע"כ. עוד כתבו שם היוצאים בכי יותן אע"ג דהני משקים רצונו היה שלא היה בעולם ודמי לכופה קערה על הכותל בשביל שלא ילקה הכותל דתנן לקמן פ"ד סי' ג' דאינן בכי יותן שאני הכא כיון שסוחט המשקים בידיו להוציאם מיקרי לרצון ע"כ. ופי' הרמב"ם ז"ל הממחק את הכרישא וכו' מי שמיחק את הכרישא מהבלל שהיה עליו והוא מחובר בארץ שנפל עליו שלא לרצון או מי שיסחוט שערו בכסותו כדי לנגבן כל מה שיזיל מהמים בעת הסחיטה או הניגוב מכשיר לפי שכיון להזלת מתן המים וכל מה שנשאר שם בשער או בכרישא וכיוצא בו אינו מכשיר לפי שאין כוונתו שישאר בו לחלוחית כלל והלכה כר' יוסי לפי שהוא דעת ב"ה ע"כ: