תוספות יום טוב על מכשירין א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

משנה א[עריכה]

כל משקה. ושבעה הן כמו שכתבם הר"ב ותנינן להו במשנה ד' פרק בתרא. והתם פי' הר"ב מהיכא ילפינן לה:

[שתחלתו לרצון. פי' הר"ב בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין של תלוש כדלקמן פ"ד משנה ג']:

הרי זה בכי יותן. כתב הר"ב שאין אוכל מקבל טומאה עד שיבא עליו מים כו' פירוש משנתלשו שאם אתה אומר מקבלים הכשר במחובר אין לך שלא באו עליו מים. ומהו אומר אשר יבא עליו מים. רש"י בפי' החומש. ובפ"ט דחולין דף קי"ח תניא כשם שאין זרעים מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו. פירש"י. כדאמרינן בת"כ אם אתה אומר מחוברים טמאין. טמאת את הכל. שאין לך מחוברין שאין שרצים מצויין אצלם. ע"כ. כך אין מקבלין הכשר עד שיתלשו:

משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון. ועיין במשנה ב' פ"ד. ועוד עיין בספ"ג דטבול יום:

משנה ב[עריכה]

ואת שבו בכי יותן. כתב הר"ב דאחשובי אחשבינהו וכתלושים וכתלושים דמו. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ד. ובפירוש הר"ב שם משנה ז':

ואת שבו אינן בכי יותן. ואע"פ שנשרו ממקום למקום. הרמב"ם פי"ג מהלכות טומאת אוכלין:

משנה ג[עריכה]

המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה כו'. והר"ב העתיק ונפלו על חבירו. וכן הוא בנ"א. ומפרש הר"ב שהפירות נפלו. ולענין שיהיו מוכשרים מהמים שעל הזרעים וירקות המחוברין וכן פי' הרמב"ם. אבל בחבורו פי"א מהט"א [הלכה ט"ז] העתיק כגי' הספר ונפל כו' ונפלה כו' ומתוך דבריו שם כתב הכ"מ שהוא מפרש שמרעיד האילן להשיר ממנו מים ונפל על חבירו. או סוכה ונפלה על חברתה ותחתיהן זרעים כו' ונפלו על הפירות המחוברין. אם נגעו באותן מים. פירות תלושין לא הוכשרו. מפני שאותם מים אינם חשובים תלושים ברצון. לפי שלא נתכוין שיפלו על אותם זרעים וירקות המחוברים לקרקע. ואילו היו אותם זרעים וירקות תלושים אע"פ שלא נתכוין שיפלו עליהם. כיון שנתכוין להשירם מהאילן. ובסוף נפלו על התלושין. הוה ליה כתלושין ברצון. ע"כ. ומצאתי בנא"י שנמחק כל פי' הרמב"ם שלפנינו על המשנה הזאת. ונכתב פי' אחר והוא ע"ז הדרך שכתב הכ"מ. והראב"ד גורס ג"כ כגי' הספר. ומפרש ואמר שמרעיד האילן או הסוכה להפיל אותן. ב"ש סברי כיון שמתכוין להפיל את האילן או את הסוכה. ואין להם עוד צורך שישארו עליהן המשקין. (א"כ) מחשבת נפילת האילן והמשקים שעליו. מחשבה אחת היא. והרי הוא כמו שהרעיד (להשיר) מהם המשקין על הזרעים שתחתיהן. והרי הן בכי יותן. וב"ה סברי אע"פ כן אינו כמרעיד (להשיר) ממנו משקים. שהרי אינו מתכוין אלא להפיל הסוכה עצמה. והא דנקט זרעים וירקות מחוברים תחתיהן. רבותא הוא לב"ש אע"פ שמחוברים בשעת הכשר. אם נתלשו ומשקה טופח עליהם. הרי הן בכי יותן. א"נ אם נתלשו עם נפילת הסוכה ומשקים עליהם. סברי ב"ש התלישה וההכשר באין כאחת. והרי הן מוכשרין ואע"פ שנגבו מיד. וב"ה סברי אינן מוכשרין. וכתב עליו הכ"מ ששפתים ישק. אלא דדוחק לומר דאשמועינן רבותא לב"ש דלית הלכתא כוותיה. ע"כ. ועיין במשנה ה' פ"ד אכתוב כיוצא בזה להרמב"ם (ועוד עיין כיוצא בזה בריש מס' טבול יום) וכתב עוד הכ"מ וז"ל ומ"ש ואם נתלשו ומשקה טופח עליהם הרי הם בכי יותן. משמע דלב"ה אינם בכי יותן. וסתם מתני' בפ"ד דמכשירין גבי פירות שנפלו לאמת המים. וגבי צנון שבמערה. וגבי קופה שהיא מלאה תורמסין. שאע"פ שנפלו הפירות במים שבקרקע. כשהוציא הפירות משם ה"ל כאילו נבללו במים תלושין ומינה נשמע דה"ה כשנפלו מים על ירקות המחוברים ונתלשו. ודוחק דאתו הני סתמא דלא כב"ה. ע"כ. ולדברי הר"ש בקופה דתורמסין לא קשיא כלל. כמו שאעתיק דבריו שם. דעם ההוצאה בעינן נמי שחושב והדיח ובכך מתורץ ג"כ מה שהקשה עוד הכ"מ מהבוצר לגת. שאם כשנתלשו והיין טופח עליהם. מודו ב"ה שהוא בכי יותן. דהתם ודאי דניחא ליה:

או סוכה. דהיינו ענף של אילן. הר"ש. וכן במהר"ם. ורמב"ם פי' סוכה ממש. ועיין מ"ש ברפ"ג דזבים:

משקה טמא. ר"ל מוכשר כי הרבה אומרים במס' הזאת טמא. בעבור מוכשר. וטהור על הדבר שאינו מוכשר. הרמב"ם במשנה דלקמן:

משנה ד[עריכה]

הנוער אגודה של ירק. פירש הר"ב כגון ירק שירדו עליו גשמים וכו' ומנערו כדי שיצאו ממנו מים וירדו מצד העליון לצד התחתון מקלח לקלח. ב"ש אומרים בכי יותן. כיון דהשתא בשעת ניעור הוה ניחא ליה שירדו מים מצד העליון לצד התחתון. ומתוך כך יפלו המים מן האגודה. חשיב הכשר. ובה"א אינו בכי יותן. כיון דהיה חפץ שלא יהיו מים על זאת האגודה בצד העליון. נהי דבצד התחתון ניחא ליה שירדו דרך שם. מ"מ כל האגודה אחת היא. ותחתונה שוה לעליונה. א"ל ב"ה לב"ש. והרי הנוער את הקלח אחד. וכי חוששין אנו שמא יצאו מעלה לעלה. בתמיה. וכי היכי דהתם אין חוששין. ה"נ באגודה לא ניחוש. א"ל שהקלח אחד. פי' לא דמי אגודה לקלח. דשם קלח אחד הוא וכל עלין שבו דין אחד להם. אבל אגודה אין סברא לעשות כל קלחין שבה אחד. כמו שאנו עושים כל עלין שבקלח א'. כנ"ל לפרש מהר"ם:

הרי המעלה שק מלא פירות כו' עיין במשנה ז' פ"ד: . הרי המעלה שק מלא פירות כו' עיין במשנה ז' פ"ד:

אבל אם העלה. כמו אבל שרה אשתך (בראשית י"ז). כלומר בהא מודינא. כ"כ מהר"ם. וכן במס' מעילה פ"א משנה ב':

ר' יוסי אומר התחתון טהור. שלא נתכוין שיבלל השק התחתון. אבל נתכוין להגין בו השק העליון שלא יבלל. ונמצא בלילת התחתון שלא לרצון. הרמב"ם. וכתב עוד דהלכה כר"י אבל בחבורו פי"ד מהט"א כתב כת"ק:

טהור. ר"ל אינו מוכשר. כי הרבה אומרים כו' הרמב"ם כמו שהעתקתי [סוף המשנה] דלעיל:

משנה ה[עריכה]

הממחק. והר"ב העתיק המוחק. וכן מייתי לה בגמרא פ"ג דכריתות דף ט"ו. אבל הר"ש העתיק כגירסת הספר. וכן הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פי"ג מהט"א:

הכרישה. והוא מחובר לקרקע. אי נפל עליו שלא לרצון הרמב"ם:

והסוחט שערו בכסותו. והר"ב העתיק בשערו ובכסותו. וכן העתיק הר"ש. הכי מייתי לה בגמרא דכריתות. והרמב"ם העתיק כגי' הספר בפירושו ובחבורו. ומפרש שסוחט שערו בבגדיו לנגבו:

היוצאין בכי יותן. אע"ג דשלא ילקה הכותל אינו בכי יותן. (כדתנן במשנה ג' פ"ד) התם משום דלא ניחא ליה דאתו. וה"נ אע"ג דלא ניחא ליה מעיקרא. מ"מ כיון שהוא עצמו דוחקו להוציא מהם המים. אחשבינהו. תוספות דכריתות [ד"ה והיוצאין]:

משנה ו[עריכה]

לבדקן אם הן יפות. הרבה שעושים אצלנו בבחינת הפולין הטחונים. רואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחים בו נודע שנתבשל מהר. כי היותו מקבל הליחות במהרה. אות אל פתיחת נקביבותו. ובנא"י מופת שגרמו פתוח. הרמב"ם. ולדבריו אין צריך שיפול רוק מפיו על העדשים. כדפי' הר"ב. אבל אותן הליחות והזיע שמזיעים העדשים בסבת הנפיחה ביה פליגי רבנן ור"ש כמ"ש בפירושו. גם בחבורו פי"ד מהט"א. ודברי הר"ב מועתקים מפי' הר"ש: