תפארת ישראל על מכשירין א

משנה מכשירין, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

כל משקה שתחלתו לרצון: קודם שנפלו על הפירות הוה ניחא ליה בהו. שהיה צריך להן לתשמישו:

אע"פ שאין סופו לרצון: דלא ניחא לי' שנפלו על הפירות:

הרי זה בכי יותן: ופירות אלו שנפלו עליהן המשקין הללו הוכשרו לק"ט. ולרמב"ם [פי"ב מטומאת אוכלין] רק תחלת וסוף נפילתן אפירות לא בעי רק חדא שיהיה לרצון. משא"כ תחלת תלישתן מחבורן. ע"כ בעי שיהיה לרצון. דאל"כ הו"ל כמחוברי' שאין מכשירי'. עוד מצריך שיהיה לרצון הבעלים [ולפ"ז צ"ל הך דפ"ה מ"א. בפירות משחק קא' דהוכשרו] ולתוס' אפילו רצון אחר מהני:

משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון: דרק בקדם הכשר לטומאה. בעינן לרצון. משא"כ היכא דהכשר וטומאה באין כאחד. ורב"א רצה להוכיח דמיירי במשקה זב וזבה דטמאים מצ"ע. דאי במשקין שנטמאו. היכי משכח"ל שיהיה תחלתן וסופן שלא לרצון. דאי לא אחשבינהו מעיקרא אקמ"ט. ולפע"ד לרמב"ם הנ"ל דתחלתן וסופן דנקט מתני'. תחלת וסוף נפילתן אפירות קאמר. אין דברי רב"א מוכרחים:

משנה ב

המרעיד: מנענעו:

את האילן להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה: שמונח בין ענפיו:

אינן בכי יותן: אם ע"י נענוע נפלו מי גשמים שבעלין ע"ג פירות:

בש"א היוצאין: המים שנשרו מהאילן:

ואת שבו: מים שנשארו באילן אחר נענוע. ונפלו אח"כ אפירות:

בכי יותן: מכשירין. מדאחשבינהו להיותן תלושין:

בה"א היוצאין בכי יותן ואת שבו אינן בכי יותן: אף שנתנענעו ממקום למקום:

משנה ג

המרעיד את האילן: להשיר גשמי' שעליו:

ונפל: מדנקט באילן ונפל. ובשוכה ונפלה. נ"ל דאאילן ושוכה קאי שנגע במים שע"ג. באילן שבצדו. או שנגעה שוכה במים שע"ג. בענף שבצדו. ונתלחלחו הפירות שבאילן או ענף האחר. ממים שבאילן שנענע. דאע"ג דאת שבו אינן בכי יותן לב"ה. כמ"ב. היינו בנשארו שם. ונפלו אח"כ אפירות. משא"כ היכא דבשעת נענוע נפלו המים על הפירות:

על חבירו: אילן שבצדו:

או סוכה: הרעיד הענף להשיר המים מעליו:

ונפלה על חברתה: שנגע הענף עם מים שעליו בענף שבצדו שיש שם פירות ונתלחלחו ממים שבענף זה:

או ירקות המחוברין לקרקע: ונתלחלחו גם הם ממים שנענעו:

בש"א בכי יותן: אף דהוי תרתי לטיבותא שנתלחלחו שלא בכוונה. עכ"פ הי' תחלת עקירת המים מהאילן לרצון. ואף דהפירות הם במחובר. ב"ש לטעמייהו בתוספתא. דמחובר מוכשר:

בית הלל אומרים אינן בכי יותן: לטעמייהו בתוספ' דמחובר אינו מוכשר:

תמה עצמך אם יש משקה טמא: סתם טמא וטהור דנקט במסכת זו ר"ל מכשיר או אינו מכשיר:

עד שיתכוין ויתן: ס"ל דאפילו לא היו הפירות במחובר. לא הוכשרו. בנפלו המים עליהן שלא בכוונה. ורק רבנן הוא דגזור. היכא דנפלו ממילא וניחא ליה. משא"כ הכא שנפלו במקום שא"צ להם כלל:

משנה ד

הנוער אגודה של ירק: להשיר המים:

חוששין אנו: ור"ל וכי חוששין אנו וכו':

אמרו להן ב"ש שהקלח א': וכיון דלא אתעביד כוונתו הו"ל כלא זזו ממקומן:

הרי המעלה שק מלא פירות: שנפל לנהר שלא לרצון. והעלהו:

ונתנו על גב הנהר: שיצאו המים מהן לנהר:

חוששין אנו: בלשון בתמיה:

ור' יוסי אומר התחתון: אף התחתון:

משנה ה

הממחק: דוחק:

את הכרישה: כרתין לח מגשמים שירדו עליו במחובר. או שנפלו עליו בתלוש שלא לרצון. ודחקן שיצאו המים מעליו:

והסוחט שערו: שנתלחלחו מגשמים:

היוצאין: המים שנסחטו:

בכי יותן: מכשירין:

ואת שבו: אף שנתנענעו ממקום למקום:

מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו: כב"ה מ"ב אבל כרישה עצמה הוכשרה אפילו לא נשאר בה מים אחר סחיטה. מדנגעו בה בשעת פרישה [ככריתות דף ט"ו ע"ב]:

משנה ו

אם יפות הן: דכשמתלחלחים בנפיחה. נודע שמתבשל מהר. ובנפיחתו נפל עליהן רוק. דמכשיר:

רש"א אינן בכי יותן: דלא נתכוון לרוק:

וחכ"א בכי יותן: מדהו"ל פסיק רישא:

והאוכל שומשמין באצבעו: שלחלח אצבע ברוק להדביק בו השומשמין שבכפו. ונתלחלח גם כפו מהרוק:

רש"א אינן בכי יותן: דלא נתכוין שיתלחלח הכף. ומדלא פליג במ"א ש"מ כרמב"ם שהבאתי סי' ג':

וחכ"א בכי יותן: דתחלתו לרצון הי' אאותן פירות:

שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין: ר"ל גזלנים פ"ה מ"ו דגיטין:

וטהרו להן חכמים: מדלא ניחא ליה במים מצ"ע:

הנותן פירותיו בשבולת הנהר: שישיטם בנהר והוא ילך בשפתו עמם:

בועז

הלכתא גבירתא