לדלג לתוכן

משנה יומא ז ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ז · משנה ב | >>

הרואה כהן גדול כשהוא קורא, אינו רואה פר ושעיר הנשרפים.

והרואה פר ושעיר הנשרפים, אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא.

ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהן שוה כאחתי.

הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא, אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים;

וְהָרוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא.
וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי,
אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה,
וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְּאַחַת.

הרואה כוהן גדול - כשהוא קורא,

אינו רואה - פר ושעיר הנשרפים.
הרואה - פר ושעיר הנשרפים,
אינו רואה כוהן גדול - כשהוא קורא.
לא - מפני שאינו רשאי,
אלא שהיתה - דרך רחוקה,
ומלאכת שניהם - היתה כאחת.

הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה, לילך לראות עבודה אחרת:


לא מפני שאינו רשאי - דמהו דתימא הרואה עבודה אחת אינו רשאי להניחה כדי לילך לראות עבודה אחרת דאין מעבירין על המצות, וראיית עבודה מצוה היא משום ברוב עם הדרת מלך, קמ"ל דלא מעבר מצוה הוא, כיון שאינו עסוק בה:

ומלאכת שניהן שוה כאחת. ואע"ג דכתיב (ויקרא טז כז) יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו, בתר אילו ואיל העם ואימורי חטאת, יליף בגמרא, דכתיב נמי והמשלח בתר הכי ומה המשלח דמעיקרא דאין עמידה שלו אלא עד מתן דמים דחבירו, כמ"ש הר"ב בריש פרק ו', ה"נ והשורף יכבס דמעיקרא. וקראי דלא כסדרן כדלקמן:

(י) (על המשנה) כאחת. ואף על גב דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו בתר אילו ואיל העם ואימורי חטאת. יליף בגמרא דכתיב נמי והמשלח בתר הכי, ומה המשלח דמעיקרא דאין עמידה שלו אלא עד מתן דמים דחבירו כמ"ש ברפ"ו, ה"נ והשורף יכבס דמעיקרא וקראי דלא כסדרן כדלקמן. תוי"ט:

ומלאבת שניהם שוה כאחת:    ספר אחר ומלאכת שתיהם היתה נעשית כאחת:

יכין

ולא מפני שאינו רשאי:    דסד"א דאסור לעזוב ראיית עבודה א' לילך לראות אחרת, דאין מעבירין על מצות ברוב עם הדרת מלך, קמ"ל דמדלא עסיק במצוה רק בראייה ולא במעשה שרי:

בועז

פירושים נוספים