משנה אבות ה כב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה כב | >>
בן בג בגעג אומר, הפך בה והפך בהעה, דכולה בה.
ובה תחזיעו, וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנהעז.
בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר:
- הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ,
- דְּכֹלָּא בַּהּ;
- וּבַהּ תֶּחֱזֵי,
- וְסִיב וּבְלֵה בַּהּ,
- וּמִנַּהּ לָא תְּזוּעַ,
- שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.
בן בג בג אומר:
- הפוך בה, והפך בה, והגי בה - דכולא בה,
- ובה תחזי - סיב ובלי בה,
- ומינה - לא תזוז,
- שאין לך מידה טובה יותר - ממנה.
- בן הא הא אומר:
- לפום צערא - אגרא.
אמר על התורה, "שיהפוך בה ויהגה בה, מפני שהכל בה".
ואמר ובה תחזי - רוצה לומר האמת, פירש ותראה האמת בעין השכל, כתרגום "וירא" "וחזא".
ואחר כך אמר וסיב ובלה בה - כלומר התעסק בה עד עת הזקנה, וגם אז לא תסור ממנה לזולתה:
הפוך בה והפוך בה - בתורה עד:
דכולה בה - שהכל תמצא בה:
וסיב ובלה בה - גם עד זקנה ושיבה לא תעזבנה: ומינה לא תזוע שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת יונית, שאין מותר ללמוד חכמת יונית אלא במקום שאסור להרהר בדברי תורה, כגון בבית המרחץ או בבית הכסא. ששאלו את ר' יהושע מהו ללמד אדם את בנו חכמת יונית, אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, דהא כתיב והגית בו יומם ולילה:
בן בג בג - יש לפרש שלא האריך ימים. וכן בן הא הא דלקמן. וכמו שפירש הר"ב בבן זומא ובן עזאי, דריש פרק ד'. אבל במדרש שמואל שהרשב"ם כתב ששמע מדודו הר"י בן הרא"ש שגרים היו, ולהסתירם מן המלשינים נקראו כך, והם בני אברהם ושרה שנתוספו הה"א על שמותם, והם היו תחלה לגרים, ולפיכך נקראו כל הגרים בניהם. בג בג גימטריא ה' ה'. ושניהם אחד, אלא שבג בג יותר נסתר ונעלם, וקראום זה משונה מזה כדי להכיר ולידע בין זה לזה. ע"כ:
הפוך בה והפוך בה וכו פי' הר"ב בתורה - וכתב במדרש שמואל בשם רבינו אפרים שלפי שדברי תורה הן צורך גדול לבני אדם. היה אומר בלשון ארמי. שהיו הכל מכירין בו כשעלו מבבל וכן שנינו לעיל דלא יליף וכו'. ע"כ. ובדרך חיים כתב שהיו גרים ולשונם לשון ארמי. עוד כתב לפי שהתורה לא נתנה למלאכים. ולא שייך לגבייהו שכר מצות אמרו בלשון ארמי לשון שאין מלאכי השרת מכירין בו:
והפוך בה - כפל לשון לחזק ולהורות על התמידות והפלגה. וענין ההפוך עצמה הוא חזרת הלמוד:
ובה תחזי - ר"ל האמת. פירוש ותראה האמת בעין השכל. כתרגום וירא וחזא. הרמב"ם. ורש"י גורס ובה תהוי. פירוש תדיר תדיר:
ומינה לא תזוע - פירש הר"ב שלא תאמר וכו' שאין מותר ללמוד חכמת יונית. עין בריש פרק חלק. בפירוש בספרים חיצונים. ויש גורסים לא תזוז:
שאין לך מדה טובה הימנה - שלא תאמר שבלמוד חכמת יונית בהכרח אלמד מהם מדיניות והנהגה ומדות טובות. להכי קאמר שאין לך מדה טובה הימנה. כי כל המדות טובות ערוכות בכל ושמורות בה. ועוד יש לפרש דתנא דידן מהדר אכולהו מוסרי החכמים וקאמר שאין בכל המדות טובות שיעצוך שתקנה ותשתלם בהן כמדה הזאת שיעצתיך שזאת היא עולה על גביהן. מד"ש:
(עג) (על המשנה) בן בג בג. יש לפרש שלא האריך ימים. וכן בן הא הא. והרשב"ם פירש שגרים היו. והם בני אברהם ושרה שנתוספו ה' על שמותם וכל הגרים בניהם נקראו. ובג גימטריא ה'. וקראם זה משונה מזה כדי להכיר בין זה לזה. מד"ש:
(עד) (על הברטנורא) ולפי שד"ת הן צורך גדול לבני אדם. היה אומר בלשון ארמי שהיו הכל מכירין בו כשעלו מבבל. מר"ש. ועתוי"ט:
(עה) (על המשנה) והפוך. כפל לשון לחזק ולהורות על התמידות וההפלגה. וענין ההפוך עצמה הוא חזרת הלמוד:
(עו) (על המשנה) תחזי. ר"ל האמת. פירוש, ותראה האמת בעין השכל. כתרגום וירא, וחזא. ועתוי"ט:
(עז) (על המשנה) טובה הימנה. שלא תאמר שבלמוד חכמת יונית בהכרח אלמד מהם מדיניות והנהגה ומדות טובות, להכי קאמר שאין לך מדה טובה הימנה, כי כל המדות טובות ערוכות בכל ושמורות בה. מד"ש:
בן בג בג: נראה שהוא יוחנן בן בג בג הנזכר בפ"ק בקדושין דף יו"ד וכן נראה מהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים ובבבא קמא דף כ"ז לא מדכר יוחנן:
יכין
בן בג בג אומר: הוא יוחנן בן בג בג הנזכר בש"ס [קידושין ד"י ע"ב]:
והפוך בה: הוא לשון עסק, כמו הפוך בעיסקא טב מנה [יבמות דס"ג א']. ור"ל עסוק בה ושוב עסוק בה. ועל בן תימא קאי, דאמר בן ה' למקרא וכו', בן ט"ו לתלמוד. ומט"ו ואילך לא הזכיר דבר מהתורה. על כרחך משום שמשנשא אשה, טרוד הוא בפרנסתו עד שיגדלו בניו, ואז צריך ג"כ לתמכם בעצתו, ואח"כ הוא כבר זקן ואין כח בו להתמיד בתורה כבילדותו. ועל זה אמר בן בג בג, הן אמת שכך הוא דרך העולם, שמשנשאו אשה עושין עסק התורה טפל לעסק פרנסתן וכדאמרינן [קידושין כ"ט ב'] רחיים בצוארו ויעסוק בתורה. אבל איעצך ויהי אלהים עמך, הפוך בה בכ' שנים ראשונים שלך, כשלא הועמסת עדיין בעול אשה וילדיה. והפוך בה גם בכ' שנים שניים שלך, ולא תחוש לאיבוד פרנסתך ע"י התמדת למודך, דהרי כולה בה, דכל חמודות עה"ז ועה"ב תשיגם על ידה, כשתתכוון בלימודך לש"ש, כמ"ש אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד:
ובה תחזי: זה אמר נגד הכ' שנים השלישיים, דהיינו ממ' עד ס'. שתשמש אז בכח בינתך, לבחור זיווג לבניך ובנותיך, וליעץ להם אופן פרנסתן. אומר לך בהתחזי [כמו ואחזה אנכי אשית לבי, משלי כ"ד ל"ב], ר"ל השתמש אז בכח בינתך ועצתך במראה לבך לתורה ולתעודה, להבין דברי חכמים וחידותם:
וסיב ובלה בה: זה אומר נגד הכ' שנים הרביעיים, דהיינו מס' עד פ'. שנחלש כח גופך, השמר לך מלהתרפות עי"ז מתורת ה'. סיב, ר"ל תזקין בעסק שלה כשתגיע לבן שבעים לשיבה ובלהבה [הוא גם כן לשון זקנה שגדולה ביותר, כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה], דהיינו בהגיעך לשמונים ימי התאספות והבלייה, גם אז בשעשוע התורה תבלה חייך [וכן כתוב, בלותי בשמן רענן, ר"ל בימי שיבתי הגדולים שמתבלה בהן הגוף, אהיה כשמן רענן, דעוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו]:
ומינה לא תזוע: זה אמר נגד הזמן שמשמונים עד מאה ולמעלה שהולכין לעה"ב עד אין סוף. אומר לך מנה לא תזוע, לא תמוש מלהגות בה, דגם בעה"ב צדיקים עוסקים בתורה הכתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה. וכדאמרינן [מ"ק כ"ט א'] צדיקים אין להן מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל:
שאין לך מדה טובה הימנה: שאין לך שום דבר בעולם למדוד כל שום טובה בעה"ז ובעה"ב, כמו התורה, שהעוסק בה לשמה באמת, כל הטובות וההצלחות שבעולם נועדות לו. או נ"ל דר"ל דלהכי אמרתי לך ומנה לא תזוע לנצח, דהיינו אף בעוה"ב. משום דממנה ואצלה אין מדה טובה, דארוכה מארץ מדה [איוב י"א פ"ט].
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש זהו סוף הפ' החמישי ובסדורי תפלות עשאוהו ראש פ' ששי והכניסו בו ברייתא. לפי שבספרד ובצרפת נוהגים לקרות מסכתא זו בין פסח לעצרת והם שש שבתות ועשו מזה הסוף פרק אחד עם הברייתא שקורין בשבת ששית והוא פר' שלו חכמים. ובמקומות אלו נהגו לקרות מסכ' זו אחר עצרת עד אב וקורין וחוזרין אחר שמשלימין וזאת המשנ' שהיא בלשון ארמי' לא ידענו למה כי על דאטפת אטפוך הם דברי הלל שהיה בבלי ולשונם ארמי' ובנן דוכרין ובנן נוקבין ושאר תנאי כתוב' שהם בפ' נערה שנתפתתה ואם אוביר ולא אעביד שהוא בפרק המקבל שהוא במשנה הם לשון השטרות שהיו כותבין בלשון ארמ יתכמו שמוכיח בהרבה מקומות בתלמוד אבל משנה זו לא ידענו למה נכתבה בלשון ארמית. ושמא בן בג בג ובן הא הא היו מבבל כהלל. ובמסכת עדיות יש משנה בלשון ארמית העיד יוסף בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא דכן וכו' והביאוה בראשון מפסחים ובשני מע"ז ולא מצינו אלו התנאים בשום מקום אלא בן בג בג בבבא קמא פרק המניח ובערכין פרק אין בערכין ובפרק בכל מערבין ובפרק התכלת ובפסחים פרק מי שהיה טמא ובבכורות פרק ראשון והיה שמו יוחנן בן בג בג כמו שנזכר בראשון מקדושין והיה אומר הפוך בתורה והפוך בה שזה הוא פירוש סלסליה כמו שאמרו בראש השנה פרק ראוהו בית דין ובמגילה פרק שני לא הוו ידעי רבנן מאי סלסליה ותרוממך. שמעוה לאמתיה דרבי דאמרה לההוא גברא דהוה מהפך בחזייה עד מתי אתה מסלסל בשערך וכו':
דכולה בה. שהכל תמצא בה ובכל שעה תמצא בה חדושים וכמו שאמרו פרק כיצד מעברין למה נמשלה תורה לתאנה מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים כך התורה וכן אמרו שם למה נמשלה התורה לדד מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב כן התורה כמו שנזכר שם:
סיב ובלה בה. גם עד זקנה ושיבה לה תעזבנה. סיב לשון זקנה תרגום זקן סיב. ובלה לשון יבלו בחירי בישעיה:
ומינה לא תזוע. אפילו למדת כל התורה כולה אל תאמר כמו שאמר בן דמא לרבי ישמעאל אני שלמדתי כל התורה מהו שאלמד חכמה יונית אמר לו צא ובדוק שעה שאינה מן היום ומן הלילה כלומר שאין שם שעה מותרת לעסוק בחכמה אחרת זולתי חכמת התורה שנא' והגית בו יומם ולילה זהו כל הזמן ולא התירו לעסוק באותה חכמה אלא בבית הכסא או בבית המרחץ שאסור להרהר בתורה כמו שנזכר בפ' שתי הלחם במנחו'. ומה שנהגו היתר בזה הוא לענין להשיב את אפיקורוס כמו שהארכתי למעלה בפרק שני. ויש ספרים שכתוב בהם סיב ובלה בה ובה תחזי ומינה לא תזוע שאין לך טובה הימנה וכתבו זה במשנה מברייתא דאבות דרבי נתן:
הפוך בה והפוך בה דכולא בה. דבר זה צריך פירוש איך נמצא בתורה הכל שאמר דכולה בה. ודבר זה רמזו במדרש (ב"ר פ"א) ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן שהיה הקב"ה מביט בתורה וברא את העולם עד כאן. וכבר בארנו כי התורה היא הסדר השכלי שסדר הש"י סדר הנהגתו של אדם, ומתחייב זה הסדר מאתו בראשונה. ולפיכך נקראת התורה שהיא סדר האדם ראשית שנאמר (משלי, ח) ה' קנני ראשית דרכו, ולפי סדר התורה סידר הש"י סדר העולם עד שהכל נמשך אחר התורה. כי כך ראוי שהאדם הוא יותר במעלה על כל העולם כי בשביל האדם נברא הכל, ולפיכך אחר תורת האדם וסדר שלו נמשך סדר העולם כי ברא הש"י העולם לפי מה שראוי אל סדר האדם. וזה שאמר שהיה מביט בתורה וברא העולם כי אחר סדר התורה נמשך סדר העולם. וזה שאמר הפוך בה דכולא בה, כלומר כאשר ישיג בתורה הנה הוא משיג בכל סדר המציאות, אחר כי דרכי העולם הזה יוצאים מן דרכי התורה וקשורים דרכי העולם עם דרכי התורה עד שהכל יוצא מן התורה שהיא סדר האדם, נמצא כי הכל הוא בתורה. ואע"ג שכאשר מתעסק בתורה אינו מבין הדברים ההם איך יוצא הכל מן התורה סוף סוף הוא מתעסק בדבר שיש לו מעלה עליונה דכולא ביה. וכבר הארכנו בזה כי חשיבת ומעלת ההשגה לפי מעלת הנושא, ובודאי בזה תולה הכל שאם יטרח הרבה האדם ויחכם מכל בני קדם לעשות אומנות וחכמה כענין הרחיים הטוחנים, אע"ג שהיא חכמה אשר לא יחכימו בה כל בני קדם, אין ספק שאין נחשב דבר זה כנגד ההשגה הקטנה בצבא השמים. כי לפי מעלת הנושא של חכמה הוא החשיבות כי אומנות הרחיים אין לו נושא חשוב, וכזה עצמו כאשר משכיל בתורה, שהיא תורת האדם עם השגה קטנה כיון דכולה בה הרי הנושא חשוב. כי דעת חכמינו שהם חכמי אמת כי האדם הוא יותר במעלה מן השמים ומכל צבאיהם וכמו שהארכנו בזה בכמה מקומות, ולפיכך אמרו כי היה מביט בתורה וברא העולם לומר כי אחר סדר תורת האדם נמשך סדר כל העולם, ולפיכך אמר הפוך בה דכולא בה:
ועוד פירוש הפוך בה והפוך בה דכולא בה, וכיון דכולא בה בודאי תמצא בכל יום ויום חידוש שהרי הכל בה, ומאחר שהכל בה אי אפשר בלא חדוש. ואמר הפוך בה והפוך בה כפל לשון, כי ר"ל אף על גב שהפך בה כבר ומצא חדוש הפוך עוד ותמצא עוד חדוש דכולא בה. ויש ספרים גורסין עוד ובה תחזי, כלומר שיהיה כל שעשועיו בתורה, וזהו לשון ובה תחזי כי האדם מבקש לראות דברי חכמים ונבונים ועל זה אמרו ובה תחזי שיהיו כל שעשועיו בתורה. ויש ספרים שגורסין ובה תהוי כלומר שידבק נפשו בתורה. ואמר ובלה בה, רצה לומר אף אם יזקין לא יסור מן התורה אף על גב שאין כחו כל כך, ואף אם תש כחו לגמרי לא יסור מן התורה וזהו ובלה בה. שאין לך מדה טובה הימנה, פירוש התורה היא על כל שהיא הדבר המביאה אל השם יתברך להתדבק בו יתברך ביחוד יותר מהכל, ולא כן שאר החכמות. ואלו ידעו בני אדם יושבי חושך להבין מה שרמז החכם בזה, לא היו מבלים ימיהם בדברי חכמי האומות ועוזבין התורה תורת אמת אשר בצלה אנו חיים:
לפום צערא אגרא, פירוש דבר זה כי לפי גודל הצער הוא השכר. ויש לשאול מנין לתנא דבר זה שהשכר הוא לפי הצער, ובודאי אין הפירוש כי הכל לפי הצער וזולת זה כל המצות הם שוים רק אם יש טורח במצוה יותר השכר, שאם כן יקשה לך מה שאמרו שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, והרי בודאי אנו יודעין מתן שכרן של מצות שהם לפי הטורח והצער שיש במצוה, אבל מה שאמר לפום צערא אגרא הכל מדבר במצוה אחת, שאם עשה המצוה על ידי הצער יותר יש שכר משאם עשה המצוה שלא על ידי צער, אבל שכר כל מצוה ומצוה היא אצל השם יתברך בודאי וכבר בארנו זה למעלה. ומפני כי יש לאומר שיאמר כי השם יתברך צוה לעשות המצוה וקבע שכר על המצוה יעשה המצוה בצער או שלא בצער הכל שוה, ועל זה אמרו כי כאשר מקיים המצוה על ידי צער שהשכר גדול ביותר כדאיתא במסכת יומא בפרק בא לו (ס"ט, ב') ובסנהדרין (דף סד.) כלום נתת לנו יצר הרע לקבל שכר לא איהו בעינן ולא שכריה בעינן, שתראה מזה בשביל שהוא מקיים את המצוה על ידי צער של יצר הרע שכרו יותר גדול. ותירוץ דבר זה, כי השכר מן הש"י לעובדי מצותיו ולעושי רצונו בשביל שהאדם מקרב עצמו אליו יתברך, כי בודאי העובד המלך בודאי מתקרב אליו, וכאשר הוא מתקרב אליו ראוי שיבא טובו ומלכותו אל הקרובים אליו והם עמו מתדבקים עמו ולא אל הרחוקים וכאשר נבאר, כי האדם כאשר מקיים רצון המקום בצער הוא יותר קרוב אליו מאשר מקיים רצונו שלא בצער, יתבאר בזה כי השכר הוא לפי הצער. ודבר זה כי כאשר יש לאדם מונע להתקרב אל אחד, והוא בכחו ובגבורתו וביד חזקה שלו דוחה את המונע ומתקרב תראה בזה כמה כחו להתדבק שם וכמה קרוב הוא אל אותו שמתקרב אליו שהרי דוחה את המונע ומתקרב, וכך כאשר האדם מקיים את המצוה אף בצער הוא מתקרב אל הש"י בכח ובגבורה שלו אף כנגד המונע ודבר זה יורה על הקירוב הגדול אשר יש לו אצל הש"י, וכאשר יש לו קירוב גדול אל הש"י, אין ספק כי השכר יותר גדול כי אין השכר כי אם לפי הקירוב אשר יש לו אל הש"י מקבל מאתו השכר. וזה שאמר כאן לפום צערא אגרא לפי הצער הוא הקירוב אל הש"י שכל עוד שמצטער במצוה השכר יותר. אבל אם רוצה לקיים המצוה בצער אף שיכול לקיים אותו שלא בצער נראה שאין כאן שכר יותר, כי לא אמרנו בכאן רק הצער שיש לו מניעה שלא לקיים המצוה והוא מתגבר על זה ומתקרב עצמו ודבר זה מבואר:
והנה סמיכת המאמרים האלו ידועים מפני שהתחיל התנא יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר לעשות רצון אביך שבשמים, שדבר זה נאמר על מעשה העבודה, סיים דבריו בדברי בן בג בג שעוד יש למעלה יותר על העבודה היא התורה שהתורה היא למעלה מן העבודה, שהרי כך כתיב וכל חפציך לא ישוו בה אבל חפצי שמים ישוו בה וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה אפילו חפצי שמים לא קשיא כאן במצוה עוברת חפצי שמים ישוו בה, מצוה שאינה עוברת חפצי שמים לא ישוו בה. ובפ"ק דקידושין (דף מ:) נמנו וגמרו גדול תלמוד תורה שמביאה לידי מעשה ולפיכך סמך אחריו בן בג בג הפוך בה והפוך בה דכולה בה לומר שעוד יש מעלה יותר על העבודה, ואח"כ סמך דברי בן הא הא לפום צערא אגרא שזהו התכלית האחרון של אדם הוא השכר לעולם הבא, והנה נסמכים המאמרים כסדר. ואומר אני וכן הוא שלכך אלו שני מאמרים בלשון תרגום דוקא, מפני כי אלו שתי מעלות אחרונות לא נמצאו למלאכים, כי מה שאמר יהודה בן תימא הוי עז כנמר וקל כנשר וכו' דבר זה מיוחדים בו המלאכים ביותר שהם עושים רצון קונם באהבה וביראה והם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, אבל אלו שתי מדריגות האחרונות היא התורה וקבול שכר אין למלאכים כלל, כי לא נתנה תורה למלאכים כדאיתא בפרק ר"ע (שבת דף פח:) וקבול שכר גם כן אין שייך למלאכים כי השכר הוא שייך דוקא לאדם שקונה מעלה יותר ממה שהיה לו קודם והוא קונה עולם הבא, אבל מדריגה זאת אין למלאכים, וזה שסיים המאמר לפום צערא אגרא ואין למלאכי השרת צער כלל כאשר עושים רצון קונם לכך אין להם יותר ממה שנבראו. וכבר התבאר כי התנא התחיל בעשרה מאמרות וסדר כל מדריגות העולם זו אחר זו כמו שבארנו למעלה באר היטב, ועתה בא להזכיר מדריגת התורה שהיא על העולם בסוף הפרק אשר התחלת הפרק הוא בעשרה מאמרות נברא העולם, ולכך שנה אותם בלשון תרגום, כי יש לתורה שתי בחינות כי התורה היא נתנה לעוה"ז ומצד שנתנה התורה לעולם הזה היא בלשון הקודש והעוה"ז נברא בלשון הקודש, אבל מצד שהתורה היא מעולם העליון היא בלשון תרגום כמו שיתבאר. וכבר בארנו כי זה טעם שנים מקרא ואחד תרגום, וזהו מפני מדריגת התורה שהיא מעולם העליון צריך שיקרא כל פסוק שלשה פעמים כנגד עולם התחתון וכנגד עולם האמצעי וכנגד עולם העליון והשלישי כנגד עולם העליון. ומפני זה המאמר הפוך בה והפוך בה דכולא בה בלשון ארמי, כי לכך כולה בה מפני שהתורה היא מעולם העליון לכך כולה בה. וכן כל התלמוד חברו בלשון ארמי, ומה שאומרים כי לכך נתקן בלשון ארמי מפני שהיו בבבל שזה לשונם, זה אינו כי תלמוד ירושלמי הוא בלשון ארמי גם כן ולא היה לשונם בארץ ישראל לשון תרגום. ואין דבר זה שיהיו המשניות שהם אף לנערים בלשון הקודש והתלמוד שהוא לחכמים בלשון תרגום. אבל הדבר הוא כמו שפירשנו, ודווקא התלמוד אבל המשניות הם בלשון הקודש, וזה מפני כי התלמוד הוא לברר משפטי התורה ולבאר איך כולה נמצא בתורה, ודבר זה מפני כי התורה היא מעולם העליון ולכך הכל הוא בתורה והתלמוד היא מעלת התורה בפרט ולכך היא בלשון ארמי:
ובאולי ישאל אדם שאין סברא שיהיה התרגום כנגד עולם העליון והוא אינו נחשב ללשון, הלא דבר זה אינו קשיא כי זהו הגורם כי העוה"ז נברא בלשון הקודש ולכך לשון הקודש מורה על עוה"ז, ואלו התרגום אינו לעוה"ז ולפיכך הוא בלשון התרגום שאינו שייך אל העוה"ז. ומפני זה עצמו אין המלאכים מבינים לשון ארמי שאין הלשון הזה הוא מכלל סדר עוה"ז ודברים אלו דברים גדולים הם וברורים הם. ומפני כי בפרק הזה סדר העולם זה אחר זה כמו שביארנו, סדר באחרונה מדריגת התורה לומר שהיא מעולם העליון ולכך כולה בה. וכן השכר שיש בתורה הוא מגיע עד עולם העליון, ולכך אלו שני המאמרים בלשון תרגום. ומכ"ש לפי פירוש הרשב"ם ששמע מדודו הרב רבינו יצחק בר אשר ז"ל מה שאמר בן בג בג במספרו חמשה והוא מספר של ה"א, ורצה לומר בן אברהם ובן שרה שניתוספה להם ה"א ובן גרים היה, וכן בן הא הא בן גרים היה ולכך נקרא בן הא הא. ומפני זה המאמר הזה בלשון ארמי שהוא לשון גרים ולא לשון הקודש. ויש לך לדעת כי ראוי שיקרא בן גר בן הא הא, מפני שהה"א היא כח גירות כי אין אות רוחני יותר מן הה"א והוא שנאמר בהבראם בהא בראם, רצה לומר באות שהוא אות נשימה בלבד מה שאין בשאר אותיות והגר שהוא בא לקבל עליו גירות וכח הקדושה שהוא כח ישראל שיש להם כח רוחני ביותר מכל האומות לכך נתוסף עליו הה"א על הגר. וכן כאשר כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם אברהם ואז נתוסף על אברהם ועל שרה כח קדוש רוחני, נתוסף בשמם הה"א בכל אחד ואחד, ופירוש זה מבואר לחכמים ולנבונים ולפיכך ראוי שיקרא בן גרים בן בג בג וכן בן הא הא. אבל הפי' הראשון הוא הנכון והוא הברור, כי בודאי לכך שני המאמרים האחרונים בלשון ארמי כי הלשון הוא מורה על המדריגה העליונה שיש לתורה, ובארנו דבר זה בכמה מקומות וזה אמרם (ברכות דף ח.) לעולם ישלש אדם פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום כמו שביארנו במקום אחר וכן מקרא ומשנה ותלמוד, והבן את הדברים האלו כי לעולם השלישי הוא בלשון תרגום כי מקרא ומשנה בלשון הקודש והתלמוד בלשון תרגום ואין להאריך בכאן:
ומזה הטעם עצמו גם כן ראוי שיהיה המאמר הזה לבן גרים, כי מדריגת התורה באמת היא כח הגרים ביותר. וביארנו זה בספר גבורות השם אצל יתרו מה שמועה שמע מתן תורה שמע ובא להתגייר, כי כל כך מדריגת התורה עליונה כוללת הכל עד שהכל משותפים בה כי כוללת הכל אף האומות, שלכך נתנה התורה במדבר במקום הפקר עד שאפילו האומות שייכים אל התורה, וכל זה מפני מדריגת ומעלת התורה העליונה שהיא על הכל והיא אל הכל, אם היו רוצים האומות לקבל התורה רק הם לא רצו בתורה, אבל מצד נותן התורה היא שייכת אל הכל כמו שהתבאר שם. ומזה תראה כי הגירות בפרט מורה על מעלת התורה העליונה, ודבר זה ידוע בחכמה. ולפיכך כאשר בא לספר מדריגת התורה העליונה היה המאמר בלשון ארמי ולגרים, כי מצד מדריגות התורה העליונה יש כח לגרים להתגייר ולקבל התורה, ואם לא היתה מעלת התורה כ"כ לא היו יכולים גרים להתגייר. וזהו אמרם מה שמועה שמע מתן תורה שמע וכמו שהוא מבואר שם במקומו. ולפיכך ראוי שיהיו גרים בפרט מורים על מעלת התורה, וזה שהיו אלו שני המאמרים האחרונים לגרים דוקא ודברים אלו ברורים למי שמבין אותם:
וסדר הפרק הזה מראשו ועד סופו, כי התבאר לך שמתחיל התנא בבריאות עולם בעשרה מאמרות, ומסדר והולך מדריגת העולם זה אחר זה כמו שהתבאר מסדר מדריגת קשור העולם עד שיהיה עולם אחד, כמו שהתבאר אצל כל אהבה התלויה בדבר, והפך זה הרחקת המחלוקת. ואחר כך מסדר מדריגת כח הכללי שבעולם וזהו כל המזכה את הרבים. ואחר כך מסדר עוד מעלה עליונה על זה היא מדריגת אברהם שהוא היה אב וסבה אל הכלל של אומה. ואל יהא לך מדריגתו של אברהם מדריגה קטנה שהרי אמרו (ב"ר פי"ב) אלה תולדות שמים וארץ בהבראם בשביל אברהם נברא העולם ודבר זה בארנו בהרבה מקומות, וסדר גם כן הפך זה ענין בלעם שהוא הפך זה, שכמו שיש בעולם מדריגה עליונה היא מדריגת אברהם שהיא התחלת העולם ולפיכך תלמידי אברהם יורשין גן עדן, והפך זה תלמידי בלעם הם יורשין גיהנם שהוא אבדון בעולם הכל כמו שהתבאר למעלה. ומפני כי כל אלו דברים הם סדר העולם בכלל לכך לא נזכר שום תנא בשמו הפרטי עד יהודא בן תימא, כי מכאן ואילך מדבר ממדריגת האדם בפרטי לא כמו בראשונה שהיה מדבר מסדר העולם. כי מדריגת אברהם גם כן כבר התבאר שבשביל אברהם נברא העולם, ולכן כל הדברים אשר נאמרו מן בעשרה מאמרות נברא העולם עד כאן הכל מענין העולם. אך עתה מן יהודא בן תימא ואילך הוא מדבר מן האדם הפרטי אחר שסדר העולם הכללי, כי אף ע"ג שזכר ארבע מדות בנותני צדקה וכיוצא בזה מן הדברים, אין זה רק מצד נתינת הצדקה שהוא בעולם שיש בה ד' מדות, וכן בהולכי בית המדרש וכל הדברים, אע"ג שהדברים בודאי שייכים אל האדם מ"מ לא בא לחלק רק מדת הליכת בית המדרש שהוא בעולם ואין זה מצד האדם. אבל מן יהודא בן תימא הוא מתחיל לדבר מן האדם הפרטי איך יהיה נוהג בעבודת בוראו יתברך, ולכך לא תמצא לשון אזהרה וצווי מדבר לנוכח רק מכאן ואילך הוי עז כנמר וכו' שהוא מדבר לנוכח, וכן הפוך בה והפוך בה וכו'. ומפני שמדבר באדם פרטי יחס המאמר הזה לאדם פרטי לא כמו המאמרים הראשונים כולם שאין מתיחסין לתנא מיוחד כי הם מאמרים על העולם בכלל, רק מן יהודא בן תימא ואילך שמדבר מן האדם שהוא פרטי לכך מתיחס המאמר הזה לחכם פרטי גם כן. ואל יהא נחשב עליך פירוש זה רק פירוש ברור מאוד למי שמבין דברי חכמים. ומפני כי יהודא בן תימא דבריו על האדם הפרטי אשר האדם הזה הוא מן העליונים והתחתונים גופו מן התחתונים ונפשו מן העליונים, ולכך אמר שני המאמרים עז כנמר ודבר זה כנגד גופו של אדם שצריך האדם שיהיה מתגבר על הגוף כי הגוף מונע אותו מן הפעולה היא עבודת הש"י ולכך הזכיר הוי עז כנמר, ואח"כ זכר כנגד הנפש עז פנים לגיהנם כי העזות הוא בנפש האדם כמו שידוע, כי מצד הגוף האדם הוא בעל בושה ואינו בעל פעולה כמו שהתבאר למעלה, ומצד הנפש יש בו עזות וגבורה והוא בעל פעולה. וכנגד זה אמר שאל יהא עז פנים ביותר כי אם יהיה עזות פנים הוא לגיהנם, והאדם שהוא מורכב מגוף ונפש אל יהא נוטה אל הגוף ביותר ויהיה חמרי לגמרי, ולא יהיה בעל פעולה אף בעבודת השם ית'. ואמר הוי עז כנמר כלומר שלא יהיה נוטה אל הנפש לגמרי בעניני העוה"ז ויהיה בעל פעולה ביותר עד כי יהיה עז פנים ואז הוא בעל גיהנם, אבל יהיה עז פנים בעבודתו יתברך ויהיה בעל בושה בענייני העה"ז. ואח"כ הוסיף לומר בן חמש למקרא וכו' להודיע ענין האדם והמשך מציאותו ותכליתו עד סופו הכל זה לבאר ענין האדם הפרטי הזה. ואח"כ מזכיר מדריגת האדם מצד התורה שדבר זה למעלה ממדריגת האדם עצמו, כי התורה היא למעלה מן העולם לגמרי כמו שבארנו ויתבאר זה עוד בפ' שנו, ומצד האדם עצמו מתחייב לאדם המיתה, והתורה למעלה מזה שהיא חייו של אדם שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך. ולכך סדר המאמר הזה של הפוך בה והפוך בה דכולה בה אחר שאמר בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם, עד שהזכיר נגד ג' חלקי האדם זה אחר זה דהיינו נגד גופו ונגד נפשו וכנגד שכלו שהיא התורה כי אלו ג' דברים הם כל האדם. ואח"כ מסדר התכלית האחרון שיש לאדם הוא השכר ואמר לפום צערא אגרא ודבר זה הוא תכלית האדם וכל הדברים האלו מסודרים מאד. וכי יש ספרים כתוב מאמר בן חמש למקרא וכו' בסוף אחר לפום צערא אגרא, ולפי זה נראה כי אחר שסדר מעשה האדם איך ינהג ויפעל וסדר את תכליתו, חזר לסדר את סוף האדם היא מיתתו, ומפני זה התחיל מראשית וגמר בסופו שהיא מיתתו ודבר זה סוף האדם, ושתי הגרסאות נכונות כי לגרסא הראשונה קבע המשך מציאותו וסופו של חייו קודם ואחר כך הפוך בה והפוך בה דכולא בה, מפני כי התורה היא למעלה מחיי האדם והיא נותנת לאדם חיים ומצלת אותו מן המיתה ואף לאחר מותו נותנת לו חיים לעולם הבא וזאת היא גרסא ספרדית, וגרסות אשכנזיות אחר שסדר הפוך בה והפוך בה דכולא בה ולפום צערא אגרא שהאדם יש לעסוק בתורה ואף אם יהיה בעולם בצער הלא שכרו גדול בסוף, סדר אחר כך כל ימי חייו עד סופו כי זה כל האדם ובזה סדר גם כן הנהגת האדם כראוי כסדר, אבל הגרסא הראשונה היא נכונה. ויש לך להבין מאד מאד כי התנא התחיל המסכתא בתורה והם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה, וכמו שביארנו למעלה, וסיים דבריו בתורה ובשכר התורה. וזה מפני שהתורה היא התחלת הכל ותכלית הכל כי על ידי התורה האדם זוכה אל תכליתו האחרון ומגיע אליו, ויש אל האדם לתת עוד לב על הדברים שאמרנו ויוסיף חכמה ותבונה ודעת באלו הדברים:
יש גורסין משנת הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא וכו' אחר מאמר בן הא הא וכו', והגירסא האחרת נ"ל יותר נכונה כי אין לומר שסיום המסכת יהיה כמת ובטל מן העולם כי מצינו בהרבה מקומות שמקפיד התנא בענין זה וכמו שאמרו אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה:
ובאור דברי בן בג בג לפי שלמעלה סידר ימי שני חיי האדם כולם מסודרים בענין הלימוד וכמו שאמר בן חמש שנים למקרא וכו' אמר עתה שאם קרא מקרא משנה וגמרא לא יחשוב כי כבר השיג את התורה ובא עד תכליתה כי התורה איו לה קץ ותכלית, והטעם כי כל הדברים שבעולם הם חלק מאתו ית' ובו הם חיים וקיימים והוא יתברך פעל הכל וע"כ כל ברואי מעלה ומטה הם מוגבלים בגבול לא כן תורתנו הקדושה שאין לה קץ ותכלית וכמו שאמר דוד המלך ע"ה לכל תכלה ראיתי קץ אבל מצותך היא רחבה מאד, וע"כ אמר הפך בה והפך בה כלומר לא תחשוב שהגעת עד תכליתה רק והפך בה פעמים הרבה לפי שהתורה אינה חלק מאתו ית' כדי שתחשוב שיש לה קץ, דכולא בה כלומר הכל הוא בה לא החלק וזה כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה והוא ושמו ותורתו אחד וכמו שהוא יתב' בלתי בעל תכלית כן התורה היא בלתי בעלת תכלית. וסיב ובלה בה יש גרסא שכתוב אחר דכולא בה והכוונה שאף אם תראה שהתורה מתשת כחו של אדם ובסבתה תקפוץ עליך הזקנה קודם זמנה הטבעי לא תחוש אל זה כלל, וז"ש וסיב ובלה בה כלומר אף אם אתה נעשה סב וישיש בהתעסקך בתורה לא תחוש לזה כי בענין עבודת ה' ולימוד תורתו כל מה שהאדם מתיש כחו בהם תמונות תארו נמחות והם על כס מפותחות:
ואמר עוד ובה תחזי הוסיף להזהיר לאדם בהתמדת לימוד התורה על האופן שאמר שהמע"ה בני אל ילוזו מעיניך כלומר לא תחוש ולא תשתמש מחוש ראות העין אלא להסתכל בתורה לבד ולא בדבר אחר, וז"ש ובה תחזי כלומר לא תחזה אלא בה כי לכך נוצר העין ואמר ומינה לא תזוע כלומר לא תזוז. ואית דגרסי לא תזוז והכוונה שאם לפעמים ראות העין יעף ויגע וירצה לנוח מעט עם כל זה עין השכל אשר אינו דבר גשמי לא יסור ממנה, וז"ש בדרך שלילה ומינה לא תזוז כלומר לפחות בעין שכלך חשוב והתבודד בעניני התורה. ואמר שאין לך מדה טובה הימנה כלומר בכל המדות הטובות אשר יעצו לך החכמים שתקנה ותשתלם בהם אין לך מדה טובה מזאת אשר יעצתי לך שמינה לא תזוז כי זאת היא עולה על גביהן, ואומרו מלת לך כלומר להנאתך ולטובתך אין לך מדה טובה הימנה:
ואפשר עוד לפרש הפך בה והפך בה ולא ימושו מפיך דכולא בה כלומר להיות אוכל העולם הזה ונוחל העוה"ב הכל יושג בה כי אורך ימים בימינה וגו'. אי נמי הפך בה ואחר שבאותו הפעם הבנת הבנה אחת חזור והפך בה פעם אחרת ותבין בו הבנה אחרת יותר עמוקה וכן בכל פעם ופעם שתהפוך בה מרישיה דקרא לסיפיה מדריש וכן מסיפיה לרישיה ולעולם תבין בו חידוש אחר לפי דכולא בה ודבריה סובלים פירושים רבים כי שבעים פנים לתורה. וסמך ובה תחזי כלומר בה בעצמה תראה שכן הוא דכולא בה כמו שאמר:
ואפשר עוד שאמר הפך בה והפך בה לפי שמצינו באותו השלם שהיה דורש מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור ואפי' שהיו אלו הפך אלו ולכאורה היה נראה כי הפירוש הראשון הוא הצודק לכן אמר השלם הזה אל תשגה בני בסברא זרה כזאת רק הפך בה והפך בה ודרוש דברים הפכיים זה מזה פנים לטהר ופנים לטמא דכולא בה ואלו ואלו דברי אלהים חיים כמאמרם ז"ל:
ואפשר עוד לומר הכפל אשר כפל שני פעמים הפך בה והפך בה הכוונה כי דברי תורה לא יובנו אמיתתן ותוכיותן עד שבתחלה יעורר המעיין בה הקושיות שבענין ההוא שיורה בקושיותיו כי כל דבריה הפוכים מן האמת וזהו הפך בה דקאמר ואחר אשר הקשית לשאול עד שנראים דבריה הפוכים לא תניח הדבר כך הפוך בצריך עיון רק חזור והפך בה היפך מן ההפך הראשון ותרץ כל הדברים על מתכונתם וישארו הדברים אמתיים כאשר הם. ואמר דכולא בה כלומר אף אם לפעמים יש קושיות עצומות יתבהל האדם ולא ימצא ידיו ורגליו לתרצם הענין הוא מצד קוצר המשיג אמנם אם ישתדל לעיין ולבא עד תכליתה ימצא תירוצים נפלאים דכולא בה וכולם אמרות טהורות וכסף צרוף:
ואפשר שרמז בכפל תעלה ומרפא למי שיקשה לו שום קושיא חזקה בתורה ולא ידע לה שום תירוץ יעץ התנא לזה האיש שיהפך כל הספרים וכל המקומות אשר הוא חושש שמדבר על אותו הענין ויהפך ויחזור עליהם אחת לאחת למצוא חשבון ובהכרח ימצא התירוץ מבואר כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ואל זה אמר הפך בה והפך בה דכולא בה הכל גלוי ומבואר בה ואם לא נתפרש הדבר בעצם במקום הזה ממקום אחר יתבאר:
ואמר וסיב ובלה בה הודיענו כי תורת ה' תוסיף ימים ואורך ימים בימינה, וז"ש וסיב ובלה בה כלומר בה תזכה להיות סיב ובלה זקן ושבע ימים:
גם אפשר שהשמיענו גודל ההתמדה בתורה כי אפי' אם הוא זקן מופלג עד שהוא כבגד הבלוי וכמעט אין בו כח לדבר עם כל זה אל ימושו מפיו. ואמר ובה תחזי כלומר התורה תהיה לך הכנה וסולם לעלות אל מעלת הנבואה. ויהיה פירוש תחזי מלשון חזון כי ע"י התורה יושג החזון וכן אמרו ז"ל אין הנבואה שורה אלא על חכם וכו':
אי נמי ובה תחזי כלומר אם תעסוק בתורה אז יש לך עין רואה ואם לאו אין עור כמותך ועליהם נאמר והעורים הביטו לראות, אח"כ מצאתי בלב אבות שפירש כן:
ואית דגרסי ובה תהוי והכוונה יהיה גם כן בה יש לך הויה ומבלתה הוה לך כמאן דליתך כי לכך נוצרת לעסוק בתורה. ומנה לא תזוע כלומר מהתורה יסתבב שלא תזוע ולא תפחד משום דבר בעולם שאין לך מדה טובה הימנה כלומר טובה מזו להיותך שקט ושאנן ושליו ולא תזוע כלל ועיקר:
ואפשר עוד שאמר ומנה לא תזוע כלומר לא תזוז ולא תסור מלימוד התורה ולא תאמר אחר אשר למדתי בתורה זה לי עשרים שנה אלך ואלמוד בחכמות חיצוניות כי בהכרח אלמוד מהם מדיניות והנהגה ומדות טובות ע"כ אמר ומנה לא תזוז כלל לפי שכל המדות אשר בשאר החכמות מפורשות הם רמוזות בתורה דכלא בה שאין לך מדה טובה הימנה ואם תעיין ותסתכל בתורה ממנה תלמוד ותסתכל כל המדות הטובות שבעולם לא תחסר כל בה:
בן הא הא אומר וכו' לפי שלמעלה הרבה להזהיר על לימוד התורה וגם עד זקנה ושיבה ואפי' שיצטער הרבה והיא מתשת כחו של אדם מנה לא יזוז בא בן הא הא לנחם את האדם ולדבר על לבו כי לא יחוש על רוב צערו שיצטער כי לפום צערא אגרא:
ואפשר עוד שבא לדבר על לב הטפשים לתת לפתאים עצה ולנחם אותם כי לפעמים הפתי כאשר יראה כי טרח ומצטער הרבה עד אשר השיג הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפשר שיחשוב כי ההוצאה והצער והטורח יתרים על השבח ולסיבה זו יפרוש מלימוד התורה ע"כ בא והודיעם כי אין השכר ניתן לפי ההשגה אלא לפי הצער והטורח ולפעמים הפתי אשר עמל בתורה ויגע ולא מצא כי אם מעט מזער שכרו יהיה שוה אל השכר מהחכם הגדול שבדור כי לפום צערא אגרא:
ואפשר עוד שבא לדבר על לב התמהים על הדבר הזה אשר מכל השכר והטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא אשר הבטיחונו בו רז"ל במקומות רבים ובתורה אין שום דבר מפורש לא הבטחה ולא יעוד ולפעמים לסיבה זו יתרפה לבבם מעבודת ה' ומעסק התורה ע"כ בא ודבר על לבם ואמר שהשכר מפורש הוא בתורה. וזה כי ידוע הוא כי מכלל הן אתה שומע לאו ומכל התוכחות והקללות והצער המפורש בתורה שמוכן לבא על עוברי רצונו יתב' ממנו משתמע השכר המוכן ומזומן לעושי רצונו, וז"ש לפום צערא אגרא כלומר לפי הצער המפורש על עוברי רצונו ממנו תכיר ותדע האגר והשכר כי ידיעת ההפכים אחת כ"ש שמדה טובה מרובה ממדת פורענות:
והרב רבי יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב בן בג בג ובן הא הא כך שמות אבותיהם. וי"א שאיש אחד הוא בן בג בג ובן הא הא וגר היה ופירושו כן נוטריקון בג בג בן גר בן גיורת ובן הא הא בן שרה ואברהם שהוסיף ה"א בשמותם שכל הגרים נקראו על שמו שנאמר והיית לאב המון גוים עכ"ל:
ורשב"ם ז"ל כתב בן בג בג וכו' שמעתי מדודי הר"י בן הרא"ש ז"ל הענין כי גרים היו ולהסתירם מן המלשינים נקראו כך והם בן אברהם ושרה שנתוספו ה"א על שמותם והם היו תחלה לגרים ולפיכך נקראים כל הגרים בניהם בג בג בגימטריא ה' ה' ושניהם אחד אלא שבג בג יותר נסתר ונעלם וקראום זה משונה מזה כדי להכיר ולידע בין זה לזה עכ"ל:
והרי"א ז"ל כתב כי בן בג בג כלל במאמרו זה שלשה למודים. הא' כנגד הנערים והבחורים הפך בה והפך בה דכולא בה שיתעסקו תמיד בעיון התורה מבחרותם. השני כנגד הזקנים וסיב ובלה בה רוצה לומר שיזקין בעיונה כי אז בימי הזקנה ישיג הידיעות האלהיות מעשה בראשית ומעשה מרכבה וזהו ובה תחזי כלומר יראה מראות אלהים וישיג האמת בדברים הנעלמים מאד שלא תספיק בהם החקירה. הג' בענין הספקות המחקריות שלא תעזוב הדרך התורני מפני חקירות אחרות שכליות, וז"ש ומנה לא תזוז וגו' עכ"ל. ואית דגרסי ובה תהגה מלשון והגית בו יומם ולילה וגו':
והחסיד ז"ל כתב אמר בתחלה ובה תחזי ואחר כך וסיב ובלה בה כפי גרסת הרמב"ם ז"ל להורות כי אפי' בבחרותו יזכה למחזה שדי. ואמר הפך בה כי כל מה שיקשה לך כהצלחת אחאב וכדומה במיתתו יתבאר לך פירושו כי עמד על המרכבה בכח אדם מוכה כל היום למען לא ינוסו ישראל ויפלו על כן שמהו ה' לנגיד על עמו. וסמך זה למשנה בן חמש שנים למקרא וכו' כלומר אע"פ שנתן זמן קצוב חמש שנים למקרא וכו' זהו סדר הלימוד הנכון כדי שיהיה לו חלק בכל, אבל אחר גמרו הסדר הנזכר יחזור כל ימיו ויהפך בה כי הכל כולל בה וממנה יתבארו טענות הרבה להשיב לאפיקורסים ולא יצטרך להכעיס אותה בצרותיה הנכריות כי דדיה ירווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק מוצץ מוצא טעם אף דברי תורה כן. ואפי' שתחשוב על קצת החכמות שהן נאות לה לרקחות ולטבחות ולאופות אין לך מדה טובה הימנה כי מי יחוש לפנותיה ויסודותיה חוץ ממנה. וכוון במה שאמר מלת מדה כי אולי תתאוה למדתו של הגיוני או של רופא או פילוסוף או תוכן והודיעך התנא שאין לך מדה ושלימות שתשוה עמה ומה שתחדש בחזרתה הוא יותר טוב מקרן שאר החכמות כלם המבדיל בין קדש לחול ובאמת כן הוא כי מכח קדושה נותנת לעוסקים בה לשמה כח וגבורה לעמוד כנגד כל החולקים עליה כמו שנמצא בגמרא הרבה מחכמים יתווכחו עם האפיקורסים המוציאים כל ימיהם בחכמות נכריות ולכן הזהיר הפך בה שתחזור תחלאה על סופה וסופה על תחלתה ואז תחזה ותשכיל תעלומות חכמה כפלים לתושיה ואף תטרח ותצטער הרבה בה כי היא תושיה מתשת כחו של אדם. לפום צערא אגרא ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיעסוק בה בכל כחו לא כן שאר החכמות כי לא יתן שכר על העסק בהם והלואי תהיה יציאה כביאה, ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וכו' עכ"ל:
והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב והנה כוונתו במה שכפל גזרת הפך בה לחזק הענין ולהפליג אזהרת השקידה בלימוד פעם אחר פעם כי בא הכפל על ריבוי הפעמים כמשפטו ולא על שני פעמים בלבד ונתן טעם על ההיפוך באמרו דכולא בה וכאשר יפליג השקידה יחזה ויראה בה נפלאות האמיתיות וכמו שפירש הרמב"ם ובה תחזי ותראה האמת בעין השכל ע"כ:
עוד כתב כי אפשר שרמז הכפל לרמוז לשני הזמנים ימי הנערות וימי הבחרות והטעם כי הכל בה, וכן עד"ז אמר וסיב ובלה בה כי גם עד זקנה ושיבה אל תעזבה, וביאר הטעם לזה באמרו שאין לך מדה טובה הימנה כלומר שאין לך מדה אחרת למדוד בה מעשיך כי המדה היא כמו האמה שמודדין בה הדבר לראות אם הוא ישר יען האמה תשוה ביותר ובפרט אמת הבנין וכן התורה היא כמו אמה ומדה למדוד בה הכל כי אם יסכים הדבר עם מה שכתוב בתורה אז יהיה הדבר ההוא ישר וע"כ נקראת התורה והדת מדה והיא השוואה נכונה באמת. ואמר כי להיות שאין לך מדה טובה הימנה על כן ראוי שלא תזוז ממנה כל ימי חייך כי בה תמדוד כל פעולותיך וכל השגותיך לדעת האמיתות בהם:
ולהיות מלת בה כפולה ללא צורך שיהיה מספיק שיאמר הפך והפך בה כמו שאמר וסיב ובלה בה חד בה לשניהם על כן אפשר לומר כי הפך בה הראשון רוצה לומר שיעסוק בתורה ויהפוך בה תמיד מצד אל צד מראשה לסופה ומסופה לראשה. והפך בה השני רוצה לומר שיהפוך עמה שאר הדברים ותהיה מלת בה כמו עמה כי הראשון הוא ההיפוך בה בעצמה והשני הוא שיהפוך על ידה כל הדברים כלומר שכאשר ילמוד שאר החכמות יהפכם עמה שישים מגמת פניו שיסכים מה שילמוד עם הכתוב בתורה. וזהו המכוון באמרו הפך בה והפך בה כאלו אמר בכל עת אשר תהפך יהיה עמה כי אי אפשר שתאמר ששאר החכמות לחוד ותורה לחוד שהרי הכל בה ואין שום חכמה שלא תמצא הכל בה ועל כן כל מה שתלמוד יהיה בחברותה שיסכים עמה כיון שהכל בה וזהו אומרו דכולא בה עכ"ל:
ולב אבות כתב הפך בה והפך בה, רוצה לומר הפך בה מן הצד הנגלה והפך בה מן הצד הנסתר דכולא בה בין נגלה ובין נסתר. ואמר וסיב ובלה בה ירצה לדעתי שעם התורה תקרא זקן וסב כי והדרת פני זקן נאמר על מי שקנה חכמה. ואומרו ומנה לא תזוז רמז אל דרוש אמתי ונכון כי הנה עם שמירת התורה יוכל האדם להשלים עצמו בכל מעשיו בין נפשיים בין גופיים כי לא די שבעת עיונו ופועלו המצות הוא שומר התורה אלא גם בעת האכילה והמשתה והמשגל, ולז"א ומנה לא תזוז רוצה לומר לא תוכל לזוז ממנה בשום עת מן העתים כי אפי' בעת השינה תהיה שומר התורה ולא כמאמר הפילוסוף שאמר שבחנו חיינו ואין הפרש מן המאושר והבלתי מאושר שהוא כזמן השינה עכ"ל:
והרב רבי מנחם לבית מאיר ז"ל כתב הפך בה וכו' שלא יספיק לו בתורה הקריאה הגסה לבד אלא יהא מהפך בה כמה פעמים וימצא כל מה שלבו מפקפק עליו, וז"ש דכולא בה וגם שלא יבטח בזכרונו אלא שיחזור בה תמיד ויזקין בה שאינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחד:
לפום צערא אגרא הוא הפרי כי לפי מה שיתעמל האדם בתורה ימשך ממנה פרי נבחר שהוא השגת האמת כי הקריאה במנוחה והתענוג בלא יגיעה לא תרד חדרי בטן ואמרו ז"ל אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף עמדה לי עד כאן לשונו:
וכן כתב הר"מ לפום צערא אגרא אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ולא הלמד מתוך התענוג כענין לא תמצא בארץ החיים עכ"ל:
והרב ר' אפרים ז"ל כתב לפום צערא אגרא לפי הצער שתצטער בעסק התורה מקבל שכר. ולפי שדברי תורה הן צורך גדול לבני אדם היה אומר בלשון ארמי שהכל היו מכירין בו משעלו מבבל וכן שנינו לעיל ודלא יליף קטלא חייב ודאשתמש בתגא חלף. ומינה לא תזוע תזוז, לזעוה מתרגמינן לזוע. הפך בה וכו' חזור על דברי תורה שכל חכמת העולם כלולה בה: