מצוה:לאבד עבודה זרה ומשמשיה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ.
(דברים ז, ה)
ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.
ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.
(דברים יב, ב-ג)
היא שצונו לאבד עבודה זרה ובתיהם כולם, בכל מיני האבוד וההשחתה: בשבירה ושריפה והריסה וחתוך. כל מין – במה שיהיה יותר מופלג ויותר ממהר בהשחתות. והכונה שלא נניח להם רושם. והוא אמרו יתעלה "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם" וגו' "ונתצתם את מזבחותם". ואמרו גם כן "כי את מזבחותם תתוצון".
ובעבור שנזכר בגמרא סנהדרין (דף צ.) אמרם מצות עשה דע"ז, אמרו על צד התמה בע"ז מאי מצות עשה? איכא תרגומא רב חסדא "ונתצתם". ולשון ספרי: מנין אתה אומר שאם קצץ עבודה זרה אפילו עשר פעמים, והחליפה, שחייב לקצצה? תלמוד לומר "אבד תאבדון".
ואמרו שם "ואבדתם את שמם", בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם ואי אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ.
שנצטוינו לאבד בתי העבודה זרה כולם בכל מיני אבוד – בשברון ובשריפה, בהריסה ובכריתה – כל מין במה שראוי לו, כלומר במה שיהיה יותר משחית וממהר בחרבנו. והכונה שלא נניח רשם לעבודה זרה. ועל זה נאמר "אבד תאבדון את כל המקמות" וגו' (דברים יב, ב) ונאמר גם כן "כי אם כה" וגו' "מזבחתיהם תתצון" (שם ז, ה) ואמר עוד "ונתצתם את מזבחתם" וגו' (שם יב, ג).
והראיה שזה מצות עשה, מה שאמר בסנהדרין (דף צ.) בעבודה זרה מאי מצות עשה איכא, כלומר לאבדה? תרגמה רב חסדא "ונתצתם" וגו'. ולשון ספרי: מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה, אפילו עשר פעמים, שחיב אדם לקצצה? תלמוד לומר "אבד תאבדון" וגו'. ונאמר שם עוד "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", בארץ ישראל אתה מצוה לרדף אחריהם ואי אתה מצוה לרדף אחריהם בחוצה לארץ.
משרשי המצוה למחות שם עבודה זרה וכל זכרה מן העולם.
ודיניה כלולים בפשט הכתוב.
ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן. שמצוה עלינו לאבד שם עבודה זרה אם יש כח בידינו (פ"ז מהל' עבודה זרה ה"א), אבל אין אנו חייבין לרדף אחריה לאבדה אלא בארץ ישראל, בזמן שידינו תקיפה על עובדיה. והעובר על זה ולא אבדה כל זמן שיש ספק בידו בטל עשה זה.
מצות עשה לאבד עבודה זרה וכל משמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים" (דברים יב, ב). ואמרינן במסכת עבודה זרה (דף נא.) בכלים שנשתמשו בהם לעבודה זרה הכתוב מדבר. וכתיב "כי אם כה תעשו להם מזבחותם תתוצו וגו׳" (דברים ז, ה) ואומר "ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשיריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" (דברים ב, ג).
רבי אליעזר דורש בספרי (דברים יב, ג): אבוד שמם, מכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה. אמר לו רבי עקיבא: אינו צריך, הרי הוא אומר אבד ואחר כך תאבדון, אלא "ואבדתם את שמם" לשנות את שמם. ומניין שמצוה שישנו השם שנעשה להם שיהיה לגנאי? תלמוד לומר "שקץ תשקצנו" (דברים ז, כו). ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה אפילו במקום שלא כבשנו עד שנאבד אותה מכל ארצנו, שנאמר "אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם" (דברים יב, ב). אבל בחוצה לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה אלא בכל מקום שנכבוש אותו בלבד נאבד כל עבודה זרה שבו.