מפרשי רש"י על שמות ב ו
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק ב' • פסוק ו' |
• א • ב • ה • ו • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃
רש"י
"ותפתח ותראהו" - את מי ראתה? הילד; זהו פשוטו.
ומדרשו: שראתה עמו שכינה (שמות רבה; בבלי סוטה יב:).
"והנה נער בכה" - קולו כנער.
רש"י מנוקד ומעוצב
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ – אֶת מִי רָאֲתָה? אֶת הַיֶּלֶד, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ (שם), שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה.
וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה – קוֹלוֹ כְּנַעַר (שם).
מפרשי רש"י
[ח] את מי ראתה את הילד. פירוש דהוי ליה למכתב 'ותרא את הילד', שהרי בכנוי "ותראהו" נזכר הילד, אלא כך פירושו "ותראהו" אותו, ומי הוא שראתה - את הילד:
[ט] את מי ראתה השכינה. פירוש דהוי למכתב 'ותראה את הילד', מאי "ותראהו" (סוטה דף יב:), אלא כך פירושו - "ותראהו" השכינה שהיתה עם הילד, והשתא אתי שפיר, כי כינוי "ותראהו" חוזר לשכינה:
[י] קולו כנער. בסוטה (דף יב:). וקשיא שזה דעת רבי יהודה, וכבר הקשה רבי נחמיה לרבי יהודה מאי מעליותא, דאם כן יהיה משה רבנו עליו השלום בעל מום, שהיה קול שלו משתנה להיות קולו עב (קושית הרמב"ן), ויראה שלא היה זה במשה בטבעו, ולא היה זה אלא לשעה, מגיד לך שהיה בוכה בכי גדול בקול גדול, והיה מאת הקב"ה כדי שתחמול עליו. וכן יש במדרש (שמו"ר א, כד) שבא גבריאל והכהו שיבכה בכי גדול (כ"ה ברמב"ן). ועוד יש לומר דר' יהודה סובר דלא נקרא 'קול עב' רק כשהוא עב ואינו חזק, אבל עב וחזק אין זה שינוי קול, דזה נקרא 'קול גדול' לא 'קול עב', ואינו נפסל בקול גדול:
בד"ה את מי ראת' את הילד נ"ב פי' דאל"כ הל"ל ותרא את הילד אלא כלומר ותרא אותו את מי הילד ובעבור שתואר זה מיותר מ"ה דרשו רז"ל שכינה ראתה מהרש"ל: