מפרשי רש"י על בראשית ב יד
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק ב' • פסוק י"ד | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יד • טו • יח • יט • כא • כב • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְשֵׁ֨ם הַנָּהָ֤ר הַשְּׁלִישִׁי֙ חִדֶּ֔קֶל ה֥וּא הַֽהֹלֵ֖ךְ קִדְמַ֣ת אַשּׁ֑וּר וְהַנָּהָ֥ר הָֽרְבִיעִ֖י ה֥וּא פְרָֽת׃
רש"י
"חדקל" - שמימיו חדין וקלין
"פרת" - שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם
"כוש ואשור" - עדיין לא היו וכתב המקרא ע"ש העתיד
"קדמת אשור" - למזרחה של אשור
"הוא פרת" - החשוב על כולם הנזכר על שם א"י
רש"י מנוקד ומעוצב
חִדֶּקֶל – שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין.
פְּרָת – שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין וּמַבְרִין אֶת הָאָדָם.
כּוּשׁ וְאַשּׁוּר – עֲדַיִין לֹא הָיוּ, וְכָתַב הַמִּקְרָא עַל שֵׁם הֶעָתִיד.
קִדְמַת אַשּׁוּר – לְמִזְרָחָהּ שֶׁל אַשּׁוּר.
הוּא פְרָת – הֶחָשׁוּב עַל כֻּלָּם, הַנִּזְכָּר עַל שֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
מפרשי רש"י
[ל] קדמת אשור למזרחה של אשור. פירש הרא"ם מפני שהתי"ו הוא תי"ו של סמיכות, ובאה במקום הה"א שבסוף התיבה הבאה במקום למ"ד כמו "מצרימה", ולפיכך פירש רש"י 'למזרחה של אשור', הורה בלמ"ד של 'למזרחה' שהה"א בסוף היא במקום למ"ד, ומה שאמר 'של אשור' הורה לנו שהתי"ו היא תי"ו הסמיכות. ולא נראה כלל, שלא מצאנו שהה"א שהיא במקום למ"ד - תהפך לתי"ו בסמיכות, לכך נראה מה שכתב רש"י 'למזרחה' רצה לומר לצד מזרח, ולא כתב 'במזרח אשור' לפי שלא פירש רש"י בבי"ת רק כשהיא עם מ"ם, כמו "בית אל מים", וכן "העי מקדם" (להלן יב, ח) שם פירש רש"י 'במזרחו' - 'במערבו', וכן "גן בעדן מקדם" (פסוק ח) שם פירש 'במזרחו של גן עדן', ואם היה כתוב 'ההולך מקדם אשור' היה פירושו במזרחו של אשור, אבל אחר שכתוב "ההולך קדמת אשור" פירושו למזרחו של אשור, לצד קדם. וכן "החונים קדמה מזרחה" (במדבר ב', ג') פירש שם עם למ"ד - 'לפנים קריום קדם', וכל מקום שכתוב בלא מ"ם פירושו לצד קדם, ופירוש פשוט הוא למבין: [לא] החשוב על כלם. דאין לומר הגדול שבכלם, דאם כן לחשביה ראשונה, ומדחשיב אותו אחרון שמע מינה שהוא חשוב, מפני שהוא נזכר על שם ארץ ישראל:
קדמת אשור. למזרחה של אשור —
פירש הרא״ם:
- מפני שהתי״ו הוא תי״ו של סמיכות ובאה במקום הה״א שבסוף התיבה הבאה במקום למ״ד, כמו מצרימה כו' וד״ל, ויהיה קדמת כמו קדמה והיו כמו 'למזרח אשור'.
- וכתב הרב גור אריה עליו וזה לשונו:
- ולא נראה כלל, שלא מצינו שהה״א שהיא במקום למ״ד תיהפך לתי״ו בסמיכות כו'.
- וסיים דבריו וזה לשונו:
- אבל פירושו למזרחו של אשור, לצד קדם, עכ״ל.
- ויהיה ההבדל בין פירוש הרא״ם ופירושו, דלדברי הרא״ם הנהר היא חוץ למדינת אשור במזרח המדינה, ולדבריו הנהר היא בתוך גבול מדינת אשור והיא בצד מזרח בפניו. אבל סתירתו על הרא״ם אינו סתירה על פירוש הרא״ם, כי די לנו חבר בחבירו כיוצא בו והוא קדמת עדן לפי פירוש רש״י שם, וכן עשה רש״י במלת "לבת אש" שהוא לשון לב, ואין לו אלא חבר אחד דוגמתו עיי״ש. וגם התרגום דהכא מפרש כפירוש רש״י, "למדינחא דאתור". ולפי פירושו של הגור אריה, לשון רש״י גם לשון התרגום הם מגומגמים מאד.
- אך באמת התרגום של קדמת עדן הוא מגומגם מאד וקשה להבינו מבלי פירוש ארוך, וזה לשונו שם: "ונפק קין מן קדם ה׳ ויתב בארעא גלי ומטלטל דהות עבידא עלוהי מלקדמין (ויש דפוסים שכתוב דגינתא בד') בגינתא דעדן", עכ"ל. וצריך עיון סאי קאמר, שאם היתה הגירסא דשם "מלקדמין דגינתא" בד' היינו יכולין לישבו, והוי קאי "דהות עבידא עלוהי" למעלה על "גלי ומטלטל"; אבל "בנינתא" בב' אי אפשר ליישבו, שהרי כבר גורש חוץ לגן. ואולי י״ל בדוחק דהכא פירש התרגום פירוש המלות והתם פירש התרגום כוונת העניין לא המלות, והכי פירושו: ויתב בארעא גלי ומטלטל דהות עכידא עלוהי מלקדמין, רוצה לומר שישב קין בארץ ההיא נע ונד באותו עונש שהיה נעשה ומוטל עליו קודם לכן בגינתא דעדן, רוצה לומר בעוד היותו בגן עדן. והכוונה, שהרי קיימא לן שנצטווה האדם בגן עדן ז' מצוות בני נח, ובתוכם הוא שפיכות דמים. ואמר התרגום שעונש השפיכות דמים בשוגג להיותו בגלות נע ונד. והטעם מוכיח שם כן, שהרי הטפחא שהיא בעברי תחת מלת "נוד" כתבוה בתרגום תחת מלת "מלקדמין", שהוא היה ראוי להיות תרגום של "קדמת"; ולפי פירושו משמע שכל זה הוא פירוש למלת "נוד". ולכך הוסיף "בגינתא דעדן" בב', שהכל הוא פירוש על עונשו של נע ונד, ועל מלת קדמת עדן שבעברי לא תרגם כלום, כיון שיכול להיות שהוא כלול בלשונו; זה הכל כשנעשה מלת קדמת מוכרת, ונוסיף ב׳ על מלת עדן. וכן גם כן למעלה נוכל לתרגם קדמת אשור, למזרח באשור, שיהיה מלת קדמת מוכרת וב׳ באשור נוסף, לומר שהנהר הוא בארץ אשור. אלא שדעת התרגום להראות לנו שדעתו גם כן כדעת רש״י, שבאה התי״ו במקום ה״א הבאה כמקום למ״ד: