מפרשי רש"י על בראשית ב ח
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ב' • פסוק ח' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יד • טו • יח • יט • כא • כב • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּטַּ֞ע יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃
רש"י
"מִקֶּדֶם" - במזרחו של עדן נטע את הגן ואם תאמר הרי כבר נאמר וַיִּבְרָא וגו' אֶת הָאָדָם וגו' ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי מל"ב מדות שהתורה נדרשת וזו אחת מהן כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון וַיִּבְרָא וגו' אֶת הָאָדָם זהו כלל סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו חזר ופירש וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וגו' (ט) וַיַּצְמַח לו גן עדן (טו) וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן (כא) וַיַּפֵּל עליו תַּרְדֵּמָה השומע סבור שהוא מעשה אחר ואינו אלא פרטו של ראשון וכן אצל הבהמה חזר וכתב וַיִּצֶר ה' וגו' מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה כדי לפרש וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לקרות שם וללמד על העופות שנבראו מן הרקק
רש"י מנוקד ומעוצב
מִקֶּדֶם – בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עֵדֶן נָטַע אֶת הַגַּן. וְאִם תֹּאמַר: הֲרֵי כְּבָר כָּתַב "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם..." (לעיל א,כז)? רָאִיתִי בַּבָּרַיְיתָא שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מִשְּׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן: כְּלָל שֶׁלְּאַחֲרָיו מַעֲשֶׂה – הוּא פְּרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" זֶהוּ כְּלָל: סָתַם בְּרִיאָתוֹ מֵהֵיכָן וְסָתַם מַעֲשָׂיו. חָזַר וּפֵירַשׁ "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים...", וַיַּצְמַח לוֹ גַּן עֵדֶן, וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן, וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵמָה – הַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה אַחֵר, וְאֵינוֹ אֶלָּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. וְכֵן אֵצֶל הַבְּהֵמָה חָזַר וְכָתַב (להלן פסוק יט): "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", כְּדֵי לְפָרֵשׁ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם" לִקְרוֹת שֵׁם, וּלְלַמֵּד עַל הָעוֹפוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָרְקָק (ראו רש"י להלן ב,יט).
מפרשי רש"י
[כד] במזרחו של עדן נטע הגן. כלומר פירוש "מקדם" הוא במזרחו, לא כמו שתרגם המתרגם 'מלקדמין', שאם כן קודם שנברא אדם נברא הגן, וקשיא דלעיל (פסוק ה) משמע שקודם שנברא האדם לא היה עץ בארץ, שנאמר "וכל שיח וגו'", ואין לחלק דווקא עץ האדמה לא נברא, לפי שהוא צומח על ידי מטר, אבל עצי הגן שהם נטועים בידי הקב"ה, אפילו קודם שהיה המטר היו צומחים, שהרי עצי הגן נקראים גם כן עצי האדמה, כדכתיב סיפא דקרא (פסוק ט) "ויצמח ה' אלקים מן האדמה וגו'", ולמעלה כתיב (פסוק ה) "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ" משמע שלא היה שום עץ באדמה קודם שנברא האדם. ועוד דדוחק לפרש "ויטע" וכבר נטע קודם שנברא האדם, דלשון "ויטע" משמע אחר שנברא האדם, שכתוב לפניו (פסוק ז) "וייצר ה' אלקים וגו'": [כה] וא"ת והרי כבר כתוב. אף על גב שמקום הקושיא הוא למעלה (פסוק ז) אצל "וייצר" (קושית הרא"ם), מכל מקום כתב זה כאן דלפירוש התרגום שפירש "מקדם" - 'מלקדמין' לא קשה, דגם כן נוכל לפרש "וייצר" וכבר יצר, והכי פירושו - וכבר יצר האדם כמו שכתוב למעלה "ויטע ה' גן בעדן וישם שם האדם", ובא לומר שמיד שנברא האדם שם אותו בגן עדן, ולא קשיא הרי כבר כתיב "וייצר". אבל השתא שאין לפרש "מקדם" - 'מלקדמין', מפני שהיה צריך לפרש "ויטע" - כבר נטע, ואין זה במשמעות המקרא, אלא "ויטע" פירוש עתה נטע, ואם כן צריך לומר גם כן "וייצר" כמשמעו, ולא וכבר יצר ה' אלקים, וקשיא והלא כבר כתיב "ויברא" (לעיל א, כז):
בד"ה ה' הוא כו' פי' שם העצם נ"ב שלא יתרבה ולא יתפעל ודוק הטיב מהרש"ל:
בד"ה מקדם במזרחו כו' פליגי אההיא כו' נ"ב ולי נראה דלא פליגי אלא מחלק בין גן עדן לשאר מקומות וקרא מסייע ליה מקדם וכן איתא בב"ר ודוק מהרש"ל: בד"ה וא"ת הרי כו' אף על פי שמקדם כו' נ"ב ולי נראה שכך הקשר אף ע"פ שכמה תנאים דרשי בב"ר מקדם קודם יצירת האדם מ"מ מוכרח אני לפרש לשון מזרח דהרי קשה וא"ת כו' ואי אפשר לתרץ אלא בסיפור מעשיו שסתם כבר אם כן משמע דכל הני מעשי' איירי אחר יצירת האדם ודוק מהרש"ל: