מעשה שמשון/ראש א חלק א
| מעשה שמשון |
[שמשון (במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל) אל גבורה]
את את, הוי אשת חיל,
בין הגבורים את זכרונך שמת.
שריון קשקשים כעדי תלבשי.
חסן ישועות כובע
עלי ראשך יופיע,
חרבך לא תדם, היא הוחדה חרב,
למען רוות מדם אויביך,
מאגדתך לפידים יהלכו.
את את, גבורה, בואי
פה במחנה גור אריה תופיעי
על נפש תערג לרוות דודיך,
פה במחנה שפיפון על ארח
מאז יזנק נאדרי בכח
מהררי בשן לעשות חיל,
אולם אם לא שגיתי,
הן יתחדש כעת בלבבי רוח
ויהמו גליו כהמות ימה,
רוח בער הוא אימתה ופחד
<עמוד ו>
יפיץ ענן אימה וזרח שמש,
שמש בהיר הוא ובכנפיו חסן.
עורו נא איפא, עורו.
עורו שעפי נא, אחוזי־חרב
מלמדי מלחמת,
לא עת שכון העת אהלי פחד,
עוז זרועי תגדל וגם לא תלה,
תעז ידי, תרום ימיני סלה.
אם איש נפל שדוד בחיק אימתה
לא יוסיף קום, עד כי תמותתהו,
טרם יחיל יגוע, טרם נכתה־
נפשו תצא מפחד מחלהו.