מעשה שמשון/ראש ג חלק ה
| מעשה שמשון |
דלילה ושמשון.
דלילה[עריכה]
דודי צח ואדום, אשר אהבתי.
מה־מדבש מתוק לחכי מגד פרי ידידותך.
כן נוראות נפלאתי בראות רב עזך ומי כמוהו.
אולם אמר־נא לי: במה הגדלת זה כחך גדול ותקפך ירב?
היוכל איש בארץ ענותך ואסרך, אם אין?
שמשון[עריכה]
יוכל ענותי גבר:
כי אם עוד יאסרוני בשבעה יתרים כי לא חרבו, הן יעזב אותי כחי וילך, אז אדמה לבני־חלוף גם יחד.
דלילה[עריכה]
עתה אראה אם אוכל ענותך.
(תאסרהו)
דלילה[עריכה]
עורה־נא, שמשון, עורה: כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבואו, כי לא מהם אגורה,
כי כן אנתק עתה, כאשר ינתק פתיל נערת בהריחו אש, היתרים יחד.
(ינתק אותם)
דלילה[עריכה]
אמנם התלת בי. עתה הגידה דברי אמונה אמן: במה תאסר נא לענותך.
שמשון[עריכה]
אם אסר יאסרוני בעבותים חדשים, אז חליתי, אם לא נעשה מלאכה בהמה.
דלילה[עריכה]
עתה אראה אם האמת הגדת.
(תאסרהו)
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבאו, כי לא מהם אגורה: כי אנתק את העבותים אלה מעל זרעותי כחוט גם יחד.
(ינתקם)
דלילה[עריכה]
הנה התלת בי, שמשון, עד הנה.
עתה אמת הגידה: במה תאסר נא לענותך?
שמשון[עריכה]
אם תארגי את שבע אל מחלפות ראשי עם המסכת.
דלילה[עריכה]
הנה עתה אראה, אם גם הפעם התלת בי או כי קשט מליך.
(תארוג את מחלפות ראשו)
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבאו, כי לא מהם אגורה:
הנה עתה אסיעה היתד הארג והמסכת.
(יסיעם)
דלילה[עריכה]
אך איך אמר תאמר לי: אהבתיך, ולבך ירחק מאד ממני.
הזה גמול תשיבה אל אהבתי העזה כמות?
הזה פרי חשקי אשר אקצרה מאתך, אכזר?
שמשון[עריכה]
ואכזר אני.
דלילה[עריכה]
האם לא אכזר אתה, כי את לבי תראה באש אוכלת, אכזר (ואכזר אתה),
יבער לעמתך, תחתיו תציב נגדי קשי ערפך?
מה־יערב אלי חכי ממגד קציר אהבתך?
ואתה את מתק דודי תבוזה.
אולם מאד שגיתי לאמר: אהבתיך, כי עוד אהבה לא תגע עדיך,
כן לא תדע אותה ולא תגיע.
אמנם אם לא ידעת רוות רצוני, את קצפי תשבעה.
ירעץ קשי־ערפי קשי־ערפך, ישפיל זדון לבי זדון לבך.
מעדה-בגד ביום קרת חרף דובר חלקות על לב רע ידמהו,
כי שוא לשון רכה אל קשה־ערף,
רק מענה עזות יפצפצהו.
שמשון[עריכה]
אולם מכשיל־כחי הלא תראיהו, את, יעלת-חן, הוא ומאור־פניך.
כי תניעי רגלך מני ללכת,
יתר לבי ממקומו לברח ולנוד אחריך,
כן עצמו עששו,
כי את מלכם יראו נגדע לארץ,
וכמו חללים שוכבי הקבר,
חלל בקרבי הוא ויהי לאבן.
דלילה[עריכה]
לא נהפך עתה לבך אבן, כי כן מיום הבריאו הנהו.
שמשון[עריכה]
אל תשלחי בי עוד, יפה, חציך,
כי מתגרת ידך הנה חליתי, כמעט נפשי יצאה.
דלילה[עריכה]
לא לבבי ימס לקול מליך.
שמשון[עריכה]
אך ללבי ימס לקול מליך, חצים ומות לי אמרותיך.
הצרי אין, מרפא לצירי יעל?
דלילה[עריכה]
אולם בידי הוא צרי צירך.
שמשון[עריכה]
עד אן אוסר? מה־מצאת בי מעל?
דלילה[עריכה]
עד תעלה אתה צרי צירך.
שמשון[עריכה]
צרי לצירי איך אעלה אני, אם בידך הוא?
דלילה[עריכה]
אם הוא בידך.
שמשון[עריכה]
צרי צירי רק כי תאהביני.
דלילה[עריכה]
צרי צירך רק כי תאהבני.
שמשון[עריכה]
כי אאהב אותך. ומה חליתי? הן רק עליך, כי לא אהבתני.
דלילה[עריכה]
כי אאהב אותך. ומה־קצפתי? הן רק עליך, כי לא אהבתני.
שמשון[עריכה]
ומה תאבי?
דלילה[עריכה]
ומה אבה,ידעת:
כי תאמר לי במה כחך ירב?
אך אל תוסף התל כמו עד הנה.
שמשון[עריכה]
אם זאת לבד תאבי, את חפצך אעש בואי, יעלת־חן, ויסור כעס, ודבר אמת אגידה:
נזיר אלהים אני מני בטן אמי ולא גלחתי.
אם גלחתי עתה, וכחי סרה וכאחד האדם אהיה לכח.
דלילה[עריכה]
(תקרא, בלי ראותו, השליח ותאמר לו)
קרא סרני עמי אשר יבאו, כי את כל לבבו גלה לי עתה.
דלילה [אל שמשון][עריכה]
ראה עתה כי כן יחדל צירך, כי שוב תשוב לי הידיד היית.
עתה תשמחה בי, ובך אגילה.
עתה שוב לחיקי, כי אהבתיך, אף על ברכי תשעשע לבטח,
אחרי ראותי כי אהבתני, לא כאשר עד כה עשה הסכלת.
(ישן עלי ברכיה)
דלילה [אל האיש][עריכה]
קום חיש, אל תאחר ותגלחהו.
(יגלח אותו)
דלילה[עריכה]
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
(ייקץ)
שמשון[עריכה]
אך מה היה לי וברכי כשלו, אין עוד אתי כחי, ועזי סרה.
מה זה לא אוכל קום? אוי, כי גלחתי.
פלשתים[עריכה]
עתה קום התיצב מנגד לנו, קום הנער כמו פעם בפעם,
אם ראשך גלחת, לא גלחת כחך.
שמשון[עריכה]
מה עוד אדבר ואני עשיתי.
צדיק הוא ה' כי פיו מריתי.
פלשתים[עריכה]
הנה עתה ירד עלי ראשך חמסך הרבית.
עתה קומו תפשוהו, עיניו רמות תנקרו,
תורידו אחר אותו עזתה, שמה תענו את רגלו בכבל.
(יתפשוהו ויורידוהו ויעשו לו את כל אלה)